אלחנן ליב לוינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלחנן ליב לוינסקי
אלחנן ליב לוינסקי1.jpg
תאריך לידה 1858
תאריך פטירה 1910 (בגיל 52 בערך)
שפות היצירה עברית, יידיש

אלחנן ליב לוינסקיכתיב יידי: לעווינסקי; 18581910) היה סופר עברי ויידי, מראשוני אגודת חובבי ציון ברוסיה, מו"ל עברי, מסופרי אודסה ומנהל סניף 'כרמל ארץ ישראל' בעיר ("כרמל אודסה"). היה ידיד קרוב של אחד העם, השתתף במספר קונגרסים ציוניים ופרסם מאמרים רבים בעיתונים "הפרדס" ו"השילוח".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוינסקי נולד בשנת 1858 בעיירה פודברזה שבמחוז וילנה[1] באימפריה הרוסית (כיום בליטא). בשנת 1881 ביקר בארץ ישראל, ושב לאירופה משוכנע בצורך להקים בה מרכז יהודי.

לוינסקי חיבר את הרומן הבדיוני הראשון בשפה העברית המודרנית: "מסע לארץ־ישראל בשנת ת"ת באלף השישי"[2]. הספר הופיע לראשונה בשנת 1892, בעברית. הוא מתאר מסע (עתידי) בשנת 2040 לארץ ישראל, שבה הקימו אנשי תנועת חובבי ציון חברה אוטופית טכנולוגית, ברוח חזונו של אחד העם. החברה הישראלית העתידית המתוארת בספר היא סוציאליסטית, מוסרית ורודפת שלום, שבירתה היא העיר ירושלים ולא העיר יפו. המסע מתואר בגוף ראשון בידי מורה לעברית שנשא זה מקרוב אישה המסורה גם היא לתרבות העברית, ואם כי הם חיים בחוץ־לארץ (ששם עברית היא שפה בינלאומית השגורה בפי כל בכל מקום) הרי שאת ירח הדבש שלהם הם עושים בארץ ישראל.

ספרו האוטופי של לוינסקי אמנם הקדים ב-10 שנים את ספרו האוטופי של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד", אולם זכה לתפוצה מצומצמת יותר. הסיבות לכך היו, בין השאר, העובדה שהספר נכתב בעברית ולא בגרמנית, וכן אישיותו הכריזמתית והשפעתו המדינית של הרצל.

בשנת 1901 היה שותף, יחד עם חיים נחמן ביאליק, ש. בן ציון, מאיר דיזנגוף ויהושע חנא רבניצקי, לייסוד הוצאת הספרים "מוריה" במוסקבה, שספריה היוו את המסד לספריית בית הספר העברי המודרני על ידי הספקת ספרי לימוד וספרי יסוד במקצועות העברית והמקרא ועיבוד לעברית קלה של סיפורי חז"ל ויצירות מתקופת ימי הביניים.

במדורו: "מחשבות ומעשים" בכתב העת "השילוח" כתב לוינסקי עשרות פיליטונים שזכו לפופולריות רבה בקרב הקוראים, והוא נחשב לאחד מהפיליטוניסטים הטובים של התקופה.[3] "בחמישים פרקי הסדרה הביא לוינסקי את אמנות הפיליטון העברית לשיאה" כתב אבנר הולצמן.[4]

ללוינסקי היה גם חלק משמעותי בפולמוס על מעמד היידיש בספרות. בשנת 1889 הוא פרסם בעיתון "המליץ" מאמר נוקב בשם: "שפת עבר ושפת יהודית מדוברת" בגנותם של הסופרים החוזרים לכתוב ספרים ביידיש, בעקבות הוצאתו החדשה של שלום עליכם,"די יודישע פאלקס-ביבליותהעק". זכור במיוחד משפטו המוחה של לוינסקי: "וצר לי לראות כי השפחה תירש גבירתה".[5] מאמרו של לוינסקי פתח דיון תוסס בנושא, שהתפתח מעל דפי "המליץ" ו"הצפירה", כאשר חלקם של הכותבים (שלום עליכם, רבניצקי ואחרים) תומכים בשימוש ביידיש, חלקם מתנגדים בתוקף (קמינקא, טביוב) וחלקם מנסים לפשר (סוקולוב).

אלחנן ליב לוינסקי נפטר באודסה בשנת 1910, ולא זכה לראות את התגשמות חלומותיו הציוניים.

על שמו נקראים מכללת לוינסקי, ורחוב ושוק לוינסקי בתל אביב ורחובות בערים ברחבי ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף קלוזנר, כתבי א. ל. לווינסקי: ומאמר על תולדותיו וערכו הספרותי, אודסה: יבנה, תרע"א-תרע"ג.
  • גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים כרך ב'
  • צבי קרניאל, הפיליטון העברי, פרק רביעי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כ-30 ק"מ מצפון לווילנה; ביידיש: פּאָדבערעזע; כיום Paberžė; ראו גם Paberže, באתר Jewish Gen (באנגלית)
  2. ^ ראו: "מסע לארץ־ישראל בשנת ת"ת באלף השישי", בפרויקט בן יהודה.
  3. ^ אלחנן ליב לוינסקי, מסות ומאמרים; מחשבות ומעשים, פרוייקט בן-יהודה
  4. ^ אבנר הולצמן, אלחנן ליב לוינסקי, לקסיקון הספרות העברית החדשה
  5. ^ אלחנן ליב לוינסקי, שפת עבר ושפת יהודית מדוברת, המליץ, 22 במרץ, 1889