אליהוא כ"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליהוא כ"ץ, 2006

אליהוא כ"ץ (נולד ב-21 במאי 1926) הוא סוציולוג של התקשורת, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, פרופסור מחקר לתקשורת באוניברסיטת פנסילבניה, חתן פרס ישראל למדעי החברה לשנת תשמ"ט 1989.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ"ץ נולד בשנת 1926 בניו יורק שבארצות הברית, בנם של מוריס ורוז. למד באוניברסיטת קולומביה לתואר ראשון (1948), שני (1950) ושלישי (1956). בשנת 1951 נישא לרות טורגובניק. לזוג נולדו שני בנים. החל לערוך מחקרים באוניברסיטת שיקגו. בשנים אלו החל ליצור קשרי עבודה עם האוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' לואי גוטמן מהמכון למחקר חברתי שימושי בירושלים. לאחר יצירת הקשר עם האקדמיה בישראל, מחקריו התמקדו בתרבות המהגרים לישראל ביחס ליחסיהם עם הבירוקרטיה הממלכתית. באוניברסיטה העברית הוא ייסד את המכון לקומוניקציה.

בשלהי שנות השישים נענה כ"ץ לבקשת ממשלת ישראל ועמד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. עבודתו זו שולבה מאוחר יותר במחקריו על הכנסת המדיה הטלוויזיונית למדינות עולם שלישי ועל בחינת ההשפעות ארוכות הטווח של הטלוויזיה על התרבות בכלל ותרבות הפנאי בפרט. כמו כן הוא עבד כיועץ לרשת הטלוויזיה BBC.

בשנים 1976–1979 כיהן אליהוא כ"ץ כנשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית. בשנים 19871996, לאחר מותו של לואי גוטמן, שימש כ"ץ כמנהל המכון למחקר חברתי שימושי. במקביל לכך הוא המשיך בתפקידיו האקדמיים ובשנת 1992 הצטרף לסגל אוניברסיטת פנסילבניה.

כ"ץ זכה על עבודתו בשורת פרסים והוקרות, בהם פרס ישראל למדעי החברה לשנת 1989, ותואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה בשנת 2000.[1]

נשוי לרות כ"ץ, פרופסור למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, גם היא כלת פרס ישראל (2012) ולהם שני בנים.

תפקידו של כ"ץ בייסוד לימודי התקשורת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליהוא כ״ץ היה מאנשי דור המייסדים של לימודי התקשורת בארץ, הידע הרב שצבר בחו"ל ואישיותו הייחודית תרמו להתגבשות תוכנית הלימודים ולעיצוב גישות המחקר בתחום.

באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, היה כ"ץ בין מייסדי המחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית, הוותיקה ביותר מבין התוכניות האקדמאיות להוראת התקשורת בישראל.[2]

כ"ץ שאף למזג בין הכשרה אקדמית לעיסוק בפרקטיקה עיתונאית. הוא עצמו היווה דוגמה לשאיפה זו בהיותו חוקר בכיר באקדמיה שבמקביל גם הקים את הטלוויזיה בישראל והיה מנהלה הראשון. בעבודתו המחקרית התמקד בחקר השפעות אמצעי התקשורת בישראל ובעולם, ולכן זו אחת הסיבות שלימודי התקשורת בישראל נוטים לתחום של מדעי החברה ולמחקר חברתי שימושי.[3]

בין בוגרי המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית אנשי תקשורת בכירים וכן חוקרים ומרצים במחלקות לתקשורת במוסדות להשכלה גבוהה אחרים בישראל. חוקרים ישראליים רבים למדו עם כ"ץ. כך, למשל, נכון ל-2015 שמונה מחברי הסגל בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה היו מתלמידיו.[4]

בשנת 2015, תרם כ"ץ את אוסף ספריו, למעלה מ-2000 כרכים, למחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. האוניברסיטה ציינה שאוסף זה הוא בעל ערך אקדמי ותרבותי רב. עוד ציינה שתרומה זו חשובה מאוד למחלקה לתקשורת בבן-גוריון, בהיותה הצעירה יותר מבין המחלקות לתקשורת באוניברסיטאות בישראל. באירוע פתיחת שנת הלימודים, בו ניתנה התרומה, אמרה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' רבקה כרמי, על תרומתו של כ"ץ: "אתה אבי התקשורת בישראל ואני מקווה שהקשר הזה בינך לביננו ילך ויתהדק. אני בטוחה שמה שאתה עוד יכול ללמד, אנשים צעירים עוד לא למדו".[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  2. ^ המחלקה לתקשורת ועיתונאות ע"ש נח מוזס, האוניברסיטה העברית. "רקע היסטורי" (בעברית). בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2018. 
  3. ^ חנה אדוני וענת פירסט, מחקר התקשורת והוראתה: דילמות מובנות ופתרונות משתנים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2006
  4. ^ החוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה, החוג לתקשורת - חברי סגל מהחוג לתקשורת מברכים את מורם, פרופ' אליהוא כ"ץ, עם פרישתו, comm.hevra.haifa.ac.il (בhe-IL)
  5. ^ אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - חתן פרס ישראל פרופ' אליהוא כ"ץ תרם את אוסף ספריו למחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, in.bgu.ac.il (בhe-IL)
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה ובנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.