אליהו-משה גנחובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליהו-משה גנחובסקי
Genhovsky eliyahu.jpg
לידה 23 ביוני 1901
גרייבו, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 ביולי 1971 (בגיל 70)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1932
מקום קבורה בית הקברות שומרי שבת, בני ברק
השכלה בית המדרש לרבנים בברלין
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה החזית הדתית המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה חזית דתית מאוחדת, הפועל המזרחי
חבר הכנסת
14 בפברואר 194915 באוגוסט 1955
(6 שנים ו-26 שבועות)
כנסות 1 - 2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליהו-משה גנחובסקי (23 ביוני 1901 - 19 ביולי 1971) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם חזית דתית מאוחדת והפועל המזרחי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנחובסקי נולד בשנת 1901 בגרייבו שבפולין לאביו שלמה יוסף גנחובסקי, שהקים את הוצאת הספרים "אל המקורות", ולאמו טעמא לבית טטנבאום. למד בוורשה ולאחר מכן בבית המדרש לרבנים בברלין. לרגל חתונתו קיבל מהרב מאיר שמחה הכהן גביע לקידוש[1].

בשנת 1923 נמנה בין מייסדי תנועות "השומר הדתי" ו"החלוץ הדתי", ובשנת 1926 יצא לאנטוורפן שבבלגיה לארגון צעירי מזרחי המקומית והליגה למען הפועל הדתי. בשנת 1929 נבחר לכהן כסגן נשיא הפדרציה הציונית של בלגיה.

בשנת 1932 גנחובסקי עלה לארץ ישראל. במשך עשור היה חבר המרכז העולמי של "המזרחי", וכן נבחר לכהן כחבר הוועד הפועל בתנועת "הפועל המזרחי". הוא נמנה בין מייסדי רשת החינוך התלמודי וישיבת הרב עמיאל ומייסדי עיתון "הצופה". לפרנסתו עסק בהוצאה לאור של כתבי יד עתיקים וספרי קודש.

בשנת תש"ח הוא הוציא לאור כתבים של הרב יצחק ניסנבוים שנרצח בשואה[2].

גנחובסקי נבחר מטעם החזית הדתית המאוחדת לכהן בכנסת הראשונה. כהונתו נמשכה בכנסת השנייה מטעם סיעת הפועל המזרחי. במהלך שנים אלו היה חבר ועדת הכספים, ועדת השירותים הציבוריים וועדת החינוך והתרבות.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנחובסקי נחשב יחד עם הרב כתריאל פישל טכורש לסמן ימני בפועל המזרחי[3]. כחבר כנסת גנחובסקי ביקש לאחד את המיסים השונים על מנת להקל על האזרחים[4].

גנחובסקי היה בין חברי הכנסת של המפלגות הדתיות אשר למרות חברותם בקואליציה לא הצביעו בעד דרישת שילומים מגרמניה אלא נמנעו[5]. גנחובסקי התנגד לתיקון חוק השבות כדי לאסור עליית פושעים, בטענה ש"מדינת ישראל שייכת לכל היהודים וכמו אם המוכנה לקבל בביתה בן שסטה מן הדרך כן חייבת מדינת ישראל לקבל בנים שתעו"[6]. הוא גם דיבר נגד קיצוץ בתקציב משרד הדתות ואמר "בלעדי הדת תהיה התכחשות, התבוללות וריקנות. ... הישיבות הם האמצעי החשוב ביותר לקיום העם."[7]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנחובסקי נישא לד"ר גיטה לבית נוחימובסקי. המשפחה התגוררה בבני ברק, בסמיכות לבית החזון איש, והייתה מקורבת אליו. גנחובסקי עצמו נהג להיוועץ בחזון איש גם בעניינים ציבוריים ופוליטיים. בידי בני המשפחה היו מצויים כתבי יד נדירים של רבנים וגדולי תורה מדורות קודמים. עולם הספר היה קרוב ללבם, והם הוציאו מהדורה מיוחדת של משניות שהופצה באלפי עותקים.

בניו של גנחובסקי הם: העיתונאי והכלכלן דב גנחובסקי, והרב אברהם גנחובסקי, ראש ישיבת טשעבין בירושלים.

אחר מותו הנציחה עיריית בני ברק את זכרו בקריאת רחוב על שמו, בשכונת קריית הרצוג שבצפון העיר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורה ועבודה בחזון ובמעש, הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, תשמ"ה, עמוד 368

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]