אליהו איצקוביץ'
 | |
| לידה |
1932 קישינב, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
2015 (בגיל 83 בערך) |
| השתייכות |
 ישראל 1952–1953  צרפת 1953–1958 |
| תפקידים בשירות | |
 יחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל  חיל הים  חטיבת הרגלים ה-3 בלגיון הזרים הצרפתי 1953-1958 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת הודו-סין הראשונה | |
  | |
אליהו איצקוביץ' (1932 - 2015) היה יהודי יליד מולדובה. בזמן מלחמת העולם השנייה, היה איצקוביץ' היחיד שנותר ממשפחתו, לאחר ששומר רומני בשם סטונסקו (stănescu) הוציא אותם להורג מול עיניו. איצקוביץ' נדר לנקום בסטונסקו, אך לא הצליח למצוא אותו לאחר המלחמה. לאחר שעלה לישראל התגייס לצה"ל, אך כאשר שמע שסטונסקו התגייס ללגיון הזרים הצרפתי הוא ערק מהצבא והתגייס גם הוא ללגיון הזרים. הוא הצליח למצוא את סטונסקו בווייטנאם (אז הודו-סין הצרפתית) ולנקום את רצח משפחתו. כאשר שב לארץ, הוא נשפט על עריקה ושהה כשלושה חודשים במאסר.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליהו איצקוביץ' נולד למשפחה יהודית בקישינב, (אז בתחומי רומניה, כיום במולדובה)[1], הצעיר מבין ארבעה אחים[2]. משפחתו התבססה בבוקרשט. כאשר משפחתו נשלחה למחנה ריכוז, שומר רומני בשם סטונסקו רצח את משפחתו לנגד עיניו. לסטונצקו הייתה היכרות קודמת עם המשפחה. הוא היה דייר בשכירות שלה, שניצל את הכיבוש הנאצי, כדי לנשל את המשפחה מכל רכושה[3]. איצקוביץ' נדר לנקום בו.
כאשר שוחרר המחנה על ידי הכוחות הסובייטים ב-1944[4][1], חזר איצקוביץ' לבית שסטונסקו גזל ממשפחתו. הוא מצא את בנו של סטונסקו, ובמהלך המריבה שהתפתחה, דקר אותו למוות עם סכין קצבים[5]. בית המשפט הרומני גזר עליו חמש שנים במוסד לעבריינים צעירים.[2] לאחר שחרורו ב-1952, קיבל את אישור המשטר הקומוניסטי לעזוב את רומניה ולעלות לישראל, וב-1953 התגייס ליחידת הצנחנים בצה"ל[2][1].
בזמן שירותו הצבאי שמע איצקוביץ' כי סטונסקו נמלט לצד הצרפתי של גרמניה והתגייס ללגיון הזרים הצרפתי. הוא הגיש בקשה לעבור לשרת בחיל הים, אשר התקבלה ללא קושי רב לאחר מספר ימים, ואיצקוביץ' עבר לשרת בבסיס חיל הים בחיפה.[2][1] לאחר מספר חודשים האונייה עליה שירת נשלחה להביא אספקת ציוד מאיטליה. כאשר האונייה עגנה בג'נובה, איצקוביץ' נטש את האונייה, חצה את הגבול לצרפת והתגייס ללגיון הזרים.[2][1]
שירות בלגיון הזרים הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהתגייס בצרפת, נשלח איצקוביץ' לאלג'יריה לאימונים, אשר לאחריהם נשלח לווייטנאם, שם החל בחיפושיו אחר סטונסקו[1]. בתחילת 1954, לאחר שגילה כי סטונסקו משרת בחטיבת הרגלים ה-3, ביקש איצקוביץ' העברה. איצקוביץ' השתלב בגדוד, ובהמשך באותה היחידה בה שירת סטונסקו (שהשתמש בשם בדוי והיה בדרגת רב"ט)[2][1]. איצקוביץ' התקרב לסטונסקו, נעשה חברו והמתין בסבלנות לרגע הנכון.[2] במהלך סיור רגלי באזור בקנין, הופרדו איצקוביץ' וסטונסקו משאר היחידה בזמן התקפה של הוייט מין. לאחר שהשניים קמו מהבוץ כדי להצטרף לשאר היחידה, איצקוביץ' התעמת עם סטונסקו, קרא לו בשמו הרומני המקורי והזדהה כ"אחד מהיהודים מקישינב" רגע לפני שהשלים את נקמתו, וירה בסטונסקו עם טומיגאן.[2][1] איצקוביץ' סחב את גופתו של סטונסקו כאשר הצטרף לשאר היחידה (שהאמינה כי הלה נהרג בהתקפה), וסיים את שירותו בלגיון הזרים ב-1958.[2][1]
חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום שירותו בלגיון הזרים, הגיע איצקוביץ' לשגרירות ישראל בצרפת כדי לשלם את המחיר על העריקה. לאחר שווידא את טענותיו, חזר איצקוביץ' לישראל מרצונו על מנת לעמוד למשפט.[2][1] במשפטו הצבאי הוא נמצא אשם, אך לאור סיפורו החריג, הוא זכה לקבל את העונש המינימלי ושהה שלושה חודשים במאסר.[2][1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערק מהצבא כדי לנקום דם משפחתו, חרות, 21 במאי 1959
- Bernard B. Fall, Street Without Joy עמ' 286 - 290
- אושי דרמן, הרגת את משפחתי, היכון למות: סיפורו הלא ייאמן של הנוקם היהודי מרומניה, באתר אנו – מוזיאון העם היהודי, אוקטובר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Charles Mercer, Legion of Strangers, Holt, Rinehart,and Winston of Canada, Ltd., 1964, עמ' 283–286
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Bernard Fall, Street Without Joy: The French Debacle in Indochina, Pen and Sword, 2005-10-20, עמ' 286-290, ISBN 978-1-84415-318-3
- ^ ראיון עם יקי איצקוביץ', העולם הבוקר
- ^ Zosa Szajkowski, Jews and the Foreign Legion, New York, New York: Ktav Publishing House, 1975, עמ' 23, ISBN 0-87068-270-9.
- ^ ראיון עם יקי איצקוביץ', העולם הבוקר