אליהו בלנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Eliyahu Blank.JPG

ד"ר אליהו בלנק (1 בינואר 1887, טבת תרמ"ז6 ביוני 1955, ט"ז בסיוון תשט"ו) היה סופר, חוקר, עיתונאי, עורך דין, ממנהיגי התנועה הציונית בטרנסילבניה ובעיר סיגט ולאחר מכן עיתונאי לוחם וסופר בארץ ישראל.

בטרנסילבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלנק נולד בעיר סיגט שבמחוז מרמורש ב-1 בינואר 1887 ליהושע, שעסק במסחר, ולאסתר בת צבי טאוסקי, אנשים אמידים ושומרי מצוות. סיגט הייתה מרכז יהודי חסידי חשוב ביותר בצפון מזרח הונגריה, והשפעת ההשכלה העברית והתחייה הלאומית התסתננה אליה ממזרח גליציה הקרובה.

הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ביחד עם חינוך כללי, סיים את לימודיו בגימנסיה במחלקה למשפטים ולתורת המדינה. ב-1911 סיים את לימודיו באוניברסיטת בודפשט במשפטים ובמדעי החברה בהצטיינות, הוסמך לד"ר ולעורך דין והחל מ-1913 עסק במקצועו בעיר הולדתו.

ב-1906 יסד בסיגט את האגודה הציונית הראשונה, ועמד בראשה, כשהוא מנהל מאבק מתמיד ובלתי פוסק עם החוגים החרדיים בעיר ובראשם יואל טייטלבוים, לעתיד מייסד חסידות סאטמר, השונא הגדול של הציונים, שאותם זיהה בראש ובראשונה עם בלנק.

ד"ר בלנק השתתף ביסודה ובהנהגתה של ההסתדרות הציונית בהונגריה, ואחרי מלחמת העולם הראשונה – בטרנסילבניה, שסופחה לרומניה. בין השאר תרגם לראשונה את "מדינת היהודים" של הרצל להונגרית, שפת האם של המחבר. השתתף בעריכת עיתונים ציוניים שונים כמו "אהבת ציון" שיצא לאור ביידיש ובהונגרית. המגזינים הוצאו לאור תוך כדי קרבות בלתי פוסקים עם נציגי היהדות החרדית, שלא היססו לנקוט כנגדו באמצעים אלימים עד להרס בתי דפוס ואיומים וניסיונות ממשיים לאלימות גופנית.

כתב והוציא חוברת להסברת הציונות בשם "מה מטרת הציונות" (1919), ופרסם מאמרים רבים בעיתונים ציוניים וכלליים בהונגריה ובטרנסילבניה. כן ייסד בסיגט ספרייה בעברית וביידיש. הוא שאף ליצור תרבות עברית חדשה ולהקנותה להמונים, ואירגן בסיגט קורסים ללימודי עברית, היסטוריה יהודית, ידיעת ארץ ישראל וכדומה, לרוב ללא עזרה כספית מבחוץ.

בגלל ההתנגדות החרדית העזה, שבסיגט הייתה אולי קשה יותר מבכל מרכז יהודי אחר, התקשתה הציונות לעשות נפשות בין יהודי סיגט עד לתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, והתנועה בעיר כללה רק מתי מספר. אך ד"ר בלנק היה אישיות דינאמית ביותר הן מבחינה ציבורית והן מבחינה תרבותית, והודות לפעילותו העקשנית הפכה התנועה הציונית בסיגט לתנועה חזקה – אחת הערות והתוססות ביותר בכל טרנסילבניה ורומניה בכלל.

ב-1917, כשפרץ משבר משבר כספי בהסתדרות הציונית בהונגריה, ומשרדה ועיתונה המרכזי ("ז'יוי סמלה") עמדו להתחסל, עמד בלנק בראש ועדה לאיסוף קרן של מאה אלף כתרים, משימה שבוצעה בהצלחה והודות לזה יכלה האגודה להמשיך להתקיים.

ב-1918 הקים במרמורש ועד לאומי יהודי. ועד זה ואחרים כמוהו נתמכו גם על ידי ממשלת רומניה. השר לענייני מיעוטים לאומיים בממשלת רומניה שלח מברק לעיריית סיגט ולמוסדות מדינה אחרים כתוצאה מפנייתו של ד"ר בלנק, ובו הודיע: "אני מכיר בחוקיות הקמת הוועד הלאומי היהודי".

אירוע בולט באותה התקופה היה כאשר גדוד אנטישמי הטיל ביום הכיפורים ב-1918 מצור על כל בתי הכנסת בסיגט, שהיו מלאים אז במתפללים צמים. השעה שנקבעה למצור הייתה שעת תפילת נעילה, כשהרוב המוחלט של המתפללים נמצא בבתי הכנסת. אז החלו יחידות הונגריות לצור על בתי הכנסת בטענה שהן מחפשות אחר עריקים יהודיים שנמלטו כביכול מהשירות הצבאי. קהל המתפללים מצא עצמו עומד לפני כידוני חיילים, שהוציאו את המתפללים מבית הכנסת לחצר ובדקו את זהותם תוך כדי שהם משפילים אותם. לבסוף, רב הקהילה ד"ר שמואל דנציג, שביחד עם בלנק עמד בראש התנועה הציונית הצעירה, אזר עוז ותוך כדי סיכון חייו ממש עבר את שרשרת החיילים והצליח להשיג אצל מושל המחוז (שלא ידע על המצור) את ביטולו. התברר שהקצינים שהיו אחראים על המצור היו מהחוגים האנטישמיים, שמספרם גדל והלך כתוצאה מהתבוסה במלחמה. הם הועמדו למשפט צבאי, ולמאורע היה הד רב בעיתונות.

כתוצאה מאירוע זה ומהתוהו והבוהו ששרר אז במדינה המובסת ומעשי הביזה שגברו מיום ליום, אירגן ד"ר בלנק גדודים ציוניים או "משמר יהודי מתנדב" באזור סיגט, שמטרתו הייתה להגן על חייהם ורכושם של יהודי סיגט והכפרים שסביבה, וכן על בנייני ציבור, מחסני מזון וכיוצא בזה. גדודים אלו מילאו תפקיד חיוני בהרתעת האספסוף צמא הביזה והדם, ולמעשה היו אלו הכוחות הלוחמים היהודיים הראשונים במאה ה-20.[דרוש מקור]

בלנק ארגן את פעילויות ה"ג'וינט" לעזרה כלכלית ליהודי העיר והמחוז. באותו זמן הייתה כלכלת יהודי מרמורש בכי רע כתוצאה מהניתוק מהונגריה; עסקים התמוטטו והמונים הגיעו עד פת לחם. החבורה הציונית בראשות ד"ר בלנק יצרה אז קשר עם ה"ג'וינט", שבתמיכתו הכספית נפתחו סניפי בנק לאשראי זעיר ולעידוד המסחר והמלאכה הקמעוניים, הקימו בתי יתומים ובתי ספר למלאכה, ובכך סייעו להתמודד עם המשבר הקשה שרושש המונים. באותה השנה כתב את תולדות יהודי מחוז מרמורש.

ב-1919 יזם בית ספר יהודי דובר עברית, שקיבל את השם "בית הספר היסודי של ההתאחדות הציונית". בבית הספר היו ארבע כיתות מעורבות ומספר התלמידים הגיע ל-130. הוא פעל בניהולו של צבי טוכמן עד סוף שנת 1924, כאשר נסגר לבסוף בשל מחסור באמצעים כספיים ובשל התנגדות החוגים החרדיים, שלא היססו לנסות לפגוע בבית הספר ובתלמידים באמצעים שונים.

ב-1919 ייסד בלנק בסיגט את אגודת הספורט הציונית הידועה "שמשון" – האגודה הספורטיבית היהודית הראשונה בטרנסילבניה, בעקבות רעיון "יהדות השרירים" של מקס נורדאו. במסגרת האגודה פעלו קבוצות לכדורגל, לאיגרוף ולאתלטיקה והתעמלות ואפילו לטיולים. קבוצת הכדורגל הגיעה להישגים מרשימים, וגם מופעי התרבות והבידור שלה, שאירגן בלנק, עוררו תשומת לב כללית. הצלחותיה של "שמשון" באו לידי ביטוי בניצחונותיה על האגודה הספורטיבית הכללית הלא-יהודית בסיגט – ניצחונות שהעלו את קרנו של הנוער היהודי בעיני הגויים והרתיעו את האנטישמים. למעשה מטרתה העיקרית של "שמשון" הייתה לשמש כוח מגן נגד ההתנפלויות של סטודנטים אנטישמיים מיסודה של "התנועה הלגיונרית", וגם כנגד מתפרעים יהודים אורתודוקסים קיצוניים שבהם סיגט הייתה משופעת. חברי "שמשון", בחורים בעלי אגרוף, לימדו לא פעם את סטודנטים הרומנים האנטישמים כי מוטב לא להתגרות ביהודים.

כמשפטן ניהל מערכה עיקשת נגד הפעילות השרירותית של גורמי השלטון לקפח את פרנסתם של סוחרים זעירים ובעלי דוכנים בשוק העירוני. כתוצאה הפך לגורם "לא רצוי", שנוא על השלטונות המקומיים שלא פעם איימו על חירותו ועל חייו אם לא יפסיק את פעילותו המסוכנת בעיניהם; אולם הוא סירב להפסיק את פעילותו, ועמד על זכות היהודים לפעול להגנתם.

ב-1925 החליט לעלות לארץ ישראל, לנוכח העוינות הקשה כלפיו ששררה בעיר. עזיבתו של בלנק הייתה טקס ציבורי המוני, והוא יצא כאשר הוא מלווה ברבים מיהודי העיר. במעמד זה בוצע ניסיון התנקשות בחייו על ידי זריקת רימון יד למקום ברכבת שבה נסע; עד היום לא ברור מי עמד מאחורי ההתנקשות האנטישמים או החוגים החרדיים הקיצוניים.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבועון "ירושלים"

בשנים 19291930 ערך והוציא בארץ ישראל את השבועון הבלתי מפלגתי "ירושלים" (כשם השבועון הראשון שהוציא בסיגט), שבו פרסם בין השאר את המדור הראשון בעיתונות העברית שנועד במיוחד לנשים. הוא השתתף כעיתונאי בקונגרס הציוני בציריך ב-1929. כשסגרו השלטונות המנדטוריים את העיתון "דואר היום" של איתמר בן אב"י בגלל ביקורתו החריפה על הממשלה וטיפולה במאורעות 1929, וכתוצאה מכך נותרו יהודי ירושלים ללא עיתון שיודיעם על המתרחש בארץ, מסר את עיתונו ורישיונו לרשות "דואר היום". במקביל הדפיס בו את הידיעות היום-יומיות מחזית המאורעות בארץ ואת תגובת דעת הקהל העברית על המאורעות ועל האשמים; גליונות אלו של "ירושלים" הם כיום מקור ראשון במעלה לפרטי המאורעות.

ב-1931 ייסד בירושלים את התאחדות עולי מארמוראש, ועמד בראשה עד שהתמזגה בהתאחדות עולי הונגריה.

זמן קצר לפני השואה חזר לסיגט, בניסיון נואש להעלות משם כמה שיותר אנשים. בין השאר הצליח לחלץ את הוריו מטרנסילבניה ולהביאם לארץ ישראל. רוב ידידיו מסיגט כמו אברהם פריד לא היו בני מזל, ונספו בידי הנאצים. מאמציו נתקבלו כרגיל בהתנגדות קשה של היריב יואל טייטלבוים, ראש חסידות סאטמר; זה פרסם הוראות שבהן אסר באיסור חמור ביותר ובאיומי גיהנום על אלפי מאמיניו להיעזר באיזו שהיא צורה בציונים מסוגם של בלנק וחבריו.

בלנק ייסד את ספריית "תמצית" שעבורה כתב והוציא ספרים קטנים ותמציתיים במדעי הרוח, היסטוריה, תנ"ך, גאוגרפיה וחשבון, לתועלת ההמונים, שבאופן זה קיבלו ידיעות בשפה פשוטה וקלה ובקיצור אך באופן מקיף. ספרים שהפכו לרבי מכר אם כי הוא לא ראה מהם רווח כספית גדול.

ביוזמתו הוקם שיכון מרמורוש בבני ברק, והוא גייס את האמצעים הכספיים לכך.

אליהו בלנק נפטר בתל אביב ב-6 ביוני 1955, ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

רשימת ספריו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי ימי ישראל מראשית הופעתו ועד ימינו, 1895, ושוב בהוצאת א. בלנק בירושלים, 1935 (עם המילים על הכריכה "ידיעת דברי ימי עמנו הכרחית לתקומתנו"). מהדורה ב, דברי ימי ישראל מראשית האומה ועד ימינו, מהדורה מתוקנת הוצאת המחבר, 1944 (כמספר 1 בסדרת "תמצית"). מהדורה ג, מתוקנת, הוצאת יבנה, 1946.
  • היסטוריה כללית, ספרית תמצית, הוצאת בלנק 1937. ספר ראשון: הזמן העתיק (עמי המזרח, יוון ורומא), ספר שני (1938 (ימי הביניים והזמן החדש). מהדורה ב, מתוקנת ומושלמת, הוצאת המחבר ,1944. מהדורה ג, מתוקנת ומושלמת, הוצאת יבנה, 1946.
  • החשבון בציורים, הוצאת א.בלנק, 1937.
  • ארץ ישראל: ספר גאוגרפי עם סקירה היסטורית כלכלית תרבותית וכו' ,ספרית תמצית, הוצאת המחבר תש"א, 1941. יצא בשש מהדורות בהוצאת המחבר כל אחת מתוקנת יותר ואחר כך ב-1946 בהוצאת יבנה
  • תמצית התנ"ך ומבחר פניניו, 1943-1946, הוצאת המחבר. כולל את ספר בראשית וספר במדבר.
    • חלק א: חמישה חומשי תורה.
    • חלק ב: נביאים ראשונים, הוצאת על ידין, 1953.
    • ספר יהושע, סדרת תנ"ך לכל. הוצאת המחבר, 1948.
    • ספר ישעיהו, ערוך ומסודר לפי שיטה חדשה.
  • סדרת תנ"ך לכל מובן מיד, הוצאת א.בלנק. 1950.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד גלעדי, "היה היה איש גיבור", בתוך ספר המהנדסים והעלייה השלישית מהונגריה - 1920-1930 ת"א, 1991.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]