אליהו דובקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליהו דובקין
Eliyahu Dobkin David Ben Gurion1947.jpg
אליהו דובקין ורעייתו משוחחים עם דוד בן-גוריון טרם טיסתם לניו יורק במאי 1947
לידה 31 בדצמבר 1898
בוברויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה 26 באוקטובר 1976 (בגיל 77)
אשקלון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 6 ביוני 1932
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
עיסוק פוליטיקאי, אספן אמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הסתדרות העובדים הכללית החדשה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפא"י
חבר מועצת המדינה הזמנית
15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו-3 ימים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליהו דוֹבְּקִין (31 בדצמבר 1898 - 26 באוקטובר 1976) היה ממנהיגיה של תנועת העבודה בארץ ישראל, חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, מחותמי מגילת העצמאות וממייסדי מוזיאון ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר בוברויסק, בפלך מינסק שבתחום המושב של האימפריה הרוסית, ברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס) למשפחה יהודית דתית וציונית. אביו, יוסף דובקין, עסק בסחר יערות ועצים ואחר כך בבנקאות והיה מעסקני המזרחי. בסוף מלחמת העולם הראשונה נמלטה המשפחה מפני הבולשביקים לפולין, והתיישבה בעיר ביאליסטוק.

למד בחדר ואת חינוכו התיכוני הכללי קיבל בגימנסיה "צווירקו" בבוברויסק. היה מייסד של ארגון הסטודנטים הציוניים "החבר" בחרקוב בשנת 1914. ב-1917, כסטודנט בחרקוב, הצטרף לתנועת "החלוץ" שהוקמה באותה שנה על ידי יוסף טרומפלדור. היה מראשי החלוץ ותנועת העבודה בפולין. בשנת 1921 נבחר כמזכיר הכללי של מרכז "החלוץ" העולמי שמושבו היה בוורשה. שם הכיר את שמחה בלאס, שמאוחר יותר נשא את אחותו יהודית לאשה.

היה מראשי מפא"י, וב-6 ביוני 1932 עלה עם רעייתו ובתו באניה "קרנארו", מטריאסטה לארץ ישראל וגר במעונות עובדים ד' ברח' מאפו בתל אביב. באותה שנה נבחר למועצת הסתדרות העובדים הכללית ולמנהל המרכז לעלייה שלה. מ-1933 ועד פרישתו ב-1968 היה חבר בועד הפועל הציוני. עם התמנותו, מטעם מפא"י, כסגן חבר בהנהלת הסוכנות היהודית עבר לירושלים. בשנת 1936 נבחר כחבר מלא בהנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ועד 1968 מילא תפקידי ראש מחלקה שונים בהנהלת הסוכנות. במלחמת העולם השנייה עמד בראש מחלקת העלייה של הסוכנות ועסק בהצלת יהודים והעלאתם לארץ ולאחר מכן בהעפלה (עלייה "בלתי לגלית"). דובקין כיהן בהנהלת הסוכנות וההנהלה הציונית כראש המחלקות: העלייה, הארגון, הנוער והחלוץ (משנת 1945 עד 1968).

היה חבר מועצת העם ומחותמי מגילת העצמאות. בעת הכרזת המדינה היה בירושלים הנצורה, וחתימתו על המגילה הייתה במועד מאוחר יותר. לאחר קום המדינה, המשיך להיות חבר הנהלת הסוכנות. היה יו"ר הנהלת קרן היסוד, לסירוגין, משנת 1948 עד 1961.

דובקין היה גם אספן אמנות, יושב ראש בית הנכות בצלאל, ולאחר הקמת מוזיאון ישראל היה חבר הנהלתו עד פטירתו. תרם אוסף גדול של כלי זכוכית עתיקים שנקרא על שמו למוזיאון ישראל. הותיר אחריו בן (דוד דובקין), שהיה חבר קיבוץ חצרים, ובת (נחמה), שנישאה ליהודה דקל, שהיה מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות. נכדו, אבישי דקל, הוא פרופסור לאסטרופיזיקה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליהו דובקין בוויקישיתוף