אליהו ויינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליהו ויינשטיין
אין תמונה חופשית
לידה 1888 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בפברואר 1965 (בגיל 77 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליאס אליהו וינשטיין (1888, סירט, בוקובינה, האימפריה האוסטרית - 28 בפברואר 1965, פרנקפורט על מיין, גרמניה) היה פובליציסט ועסקן ציוני שהיה פעיל ברומניה בין 1918 ל-1940.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד בבית הספר התיכון בסירט, שם היה חבר באגודת סתרים ציונית. למד משפטים באוניברסיטת צ'רנוביץ, שם יסד אגודה יהודית-אקדמית לסטודנטים בשם "חשמונה".

בשנות מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר המלחמה הוא שב לצ'רנוביץ ושם ביחד עם עמיתו, העיתונאי יוליוס וובר, הוא ייסד את העיתון היהודי הליברלי בשפה הגרמנית Czernowitzer Morgenblatt. לאחר כניסתו של הצבא האדום לצ'רנוביץ, ב-28 ביוני 1940, העיתון הפסיק להופיע .[1]

וינשטיין עבד לזמן מה בבית ההוצאה שלום-עליכם במוסקבה תחת פיקוחם של הסובייטים. הוא הוציא לאור וערך ספרים רבים ואף כרכים של שירה ביידיש.

בשנת 1941, הוא נעצר, גורש ונכלא במחנה המעבר של אדינט, מקום בו היה אמור להיהרג או להישלח להשמדה. ברגע האחרון הצליח להימלט מהמחנה, במשאית של הצבא הרומני, מוסתר בתוך חבית ריקה.

בחודש מרץ 1944 הוא הצליח לברוח לארץ ישראל על ספינה בולגרית. לאחר הגעתו לישראל, הוא המשיך את הפעילות של הפובליציסטיקה בתל אביב, בעיקר בעיתון ויאצה נואסטרה (Viaţa Noastră), לעולי רומניה.

אירגן את ניצולי בוקובינה בישראל והיה ממיסדי "ארגון עולי מרכז אירופה בישראל" אשר שאף לאגד את כל העולים דוברי הגרמנית. כעיתונאי, חידש את הופעת כתב העת בגרמנית של יוצאי בוקובינה "Die Stimme" (הקול).

בתור נציג ניצולי השואה מבוקובינה, וינשטיין יצא במשלחת לגרמניה ביחד עם יצחק ארצי ויהודה שערי במטרה לשכנע את השלטונות הגרמנים לקחת אחריות במסגת הסכם השילומים על שואת יהודי בוקובינה. גרמניה מצידה טענה כי רומניה מעולם לא נכבשה על ידה וכי המעשים בוצעו באחריות רומנית בלעדית, ללא אחריות גרמנית. ליבו של ויינשטיין לא עמד בציניות הגרמנית ובקשיי המשא ומתן, וב-28 בפברואר 1965 נפטר מהתקף לב בחדר המלון שלו שבפרנקפורט על מיין.

גופתו הועברה לישראל והוא נקבר ב-9 במרץ 1965 בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]