אליהו יצחק חזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אליהו יצחק חזן

הרב אליהו יצחק שמש (חזן) (נפטר בא' בניסן תרצ"ח (1938)) שימש כרבה של העיר אל-חלה הקרובה לבגדאד קרוב לעשרים שנה, ולאחר מכן שימש כרב קהילת יוצאי בבל בהודו, בהונג קונג ובשאנגחאי למשך שלושים שנה. חיבר את הספר "יד אליהו" לאחר שעלה לארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבגדאד, עיראק. בשנת 1880 היה בית המדרש בעיר אל-חלה מנוהל על ידי הרב מועלם יצחק מרדכי; עם פטירתו הנהלת המדרש עברה לידי הרב אליהו. הרב אליהו נחשב לאיש דינמי שהכניס שינויים בשיטת הלימוד. הוא דאג במיוחד לחינוך ילדי העניים, באומרו: "מבני עניים תצא תורה". בשנת תרס"ד (1904) פרצה בעיר מגפת כולרה, והרב אליהו אסף כספים וחילק אותם לחולים העניים.

בשנת 1906 עזב הרב את העיר אל-חלה ועבר לשמש כרב קהילת הבבלים בהונג קונג, עד 1920. לאחר מכן שימש כרב קהילת הבבלים בשאנגחאי עד לשנת 1930. לאחר מכן עלה לארץ ישראל וחי בירושלים, שם חיבר את הספר "יד אליהו".

הרב נפטר בא' בניסן תרצ"ח (1938) ונקבר בחלקת הספרדים בהר הזיתים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יד אליהו" - ספר שאלות ותשובות. השאלות בספר דנות בענייני הלכה, חלקן בביאור מקראות בהסבר ומתן טעמים למנהגים שונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]