אליהו כי טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליהו כי טוב
הרב אברהם אליהו מוקוטובסקי כי טוב
לידה 22 במרץ 1912
ורשה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 1976 (בגיל 63)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב אברהם אליהו כי טוב (לשעבר מוקוטובסקי; ד' בניסן ה'תרע"ב - ו' באדר א' ה'תשל"ו; 22 במרץ 1912 - 7 בפברואר 1976) היה עסקן ציבורי, איש חינוך ומחבר ספרות תורנית חרדי ישראלי. נודע במיוחד בעקבות ספר התודעה שכתב.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר ורשה שבפולין, לרחל ולמיכאל מוקוטובסקי, מחסידי הרב צדוק הכהן מלובלין. בילדותו עברה המשפחה לעיירה אופולה לובלסקי. בהיותו כבן 17 שנה עקר לוורשה, שם עסק במלאכת כפיים, בלימוד בבית המדרש ובפעילות ציבורית במסגרת תנועת צעירי אגודת ישראל בפולין. במסגרת פעילותו החינוכית היה מרצה שיעורים קבועים בתלמוד ובספרי הגות ומחשבה. כן התנדב לעסוק בחינוך והוראה במוסדות יהודיים שאינם דתיים. למד אצל הרב יוסף ביגון, ששלח אותו ללמוד דרכי חינוך אצל יאנוש קורצ'אק.

נישא להינדא רבקה, אחותו הצעירה של אלכסנדר זושא פרידמן ומיד לאחר מכן בשנת ה'תרצ"ו (1936) עלה לארץ ישראל ועסק למחייתו כפועל בניין. בעבודתו זו גילה את מעמדו הנחות של הפועל החרדי, והצטרף לפועלי אגודת ישראל (פא"י). כעבור מספר שנים, בעקבות חילוקי דעות אידאולוגיים ופוליטיים עם הנהגת אגודת ישראל ותנועת הבת שלה פועלי אגודת ישראל, פרשו כי-טוב וכמה מחבריו מפא"י והקימו את תנועת פאג"י (גם אלו ראשי-תיבות של פועלי אגודת ישראל)[1]. במסגרת פעילותו בתנועת פאג"י היה מעורכי עיתונה של התנועה - "הקול", שבו פרסם מאות מאמרים תחת כינויים שונים בנושאים מגוונים. ערך גם את עיתונה היומי של התנועה "היומן" ואת הביטאונים "עתידינו" ו"קוממיות". את מאמריו חתם בשמו הספרותי אליהו כי טוב, אשר לימים אומץ על ידו כשמו הרשמי.

בשנת ה'תש"א הקים את בית הספר החרדי לבנים "שילה" וניהל אותו כשמונה שנים[2].

בבחירות לאספה המכוננת, הכינו חוגי פאג"י רשימה נפרדת מהחזית הדתית שבה שולבה אגודת ישראל. במסגרת מאמצים למנוע ריצה נפרדת[3] הוצע שמוקוטובסקי יוצב במקום השני מטעם אגודת ישראל בחזית הדתית. יצחק מאיר לוין סירב והודיע על התפטרותו[4]. בעקבות זאת, רצו המפלגות בנפרד ומוקוטובסקי עמד בראש הרשימה החרדית[5], שלא עברה את אחוז החסימה.

בסוף שנת 1950 חבר לחבר הכנסת מאיר דוד לוינשטיין בדרישה לכינוס ועידה ארצית של אגודת ישראל כדי לדון בהתנהלות של הנהגת אגודת ישראל, בין השאר בטענות על בזבוז כספים על עיתון המודיע[6]. המהלך לא צלח ומוקטובסקי וחבריו הורחקו מהמפלגה[7][8][9]. בשנת 1951 עמד בראש רשימת "אמוני ישראל" לכנסת השנייה[10], שגם היא לא עברה את אחוז החסימה[11]. בעקבות זאת פרש בשנת תשי"ד מעסקנות ומפעילות פוליטית והחל לעסוק בכתיבה.

יסד הוצאת ספרים קטנה בשם "א", שבה פרסם את 12 ספריו. כתבים נוספים טרם נדפסו. מאז ועד סוף ימיו עסק בעיקר בכתיבה ובעריכה. כתב עשרות ספרים, בהם בולט במיוחד "ספר התודעה".

נפטר בו' באדר א' ה'תשל"ו (1976) ונקבר בבית הקברות הר המנוחות, סמוך לקברו של רבי מאיר שפירא מלובלין. בהלווייתו השתתף רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש מאמשינוב, שהרב כי טוב עמד עמו בקשר[12].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בועידת הנוער האגודתי, המשקיף, 19 באפריל 1946
  2. ^ אליהו כי טוב, ספר התודעה, עריכה: חנוך ויוסף בן ארזה, ישראל: יד אליהו כי טוב, שניה, 1997, עמ' כריכה אחורית
  3. ^ מרכז אגודת ישראל חייב את המורדים, חרות, 29 בדצמבר 1948
  4. ^ הרב י. מ. לוין הודיע שלא יעמיד מועמדותו לבחירות, חרות, 31 בדצמבר 1948
  5. ^ 21 רשימות־מועמדים לאסיפה המכוננת, על המשמר, 7 בינואר 1949
  6. ^ נסיון פוטש במרכז אגו"י, הצופה, 1 בינואר 1951
  7. ^ נסיון למרד במרכז אגודת ישראל, דבר, 2 בינואר 1951
  8. ^ ופילוג בלתי נמנע בשורות אגודת ישראל, חרות, 27 במרץ 1951
  9. ^ מהחלטות ועידת אגודת ישראל, דבר, 12 באפריל 1951
  10. ^ גוש דתי נגד החזית הדתית, חרות, 10 באפריל 1951
    פאג"י לדין תורה עם האגודה, הצופה, 11 ביולי 1951
  11. ^ המועמד ששידר ברמקול, מעריב, 3 באוגוסט 1951
  12. ^ "המהפכן מבית פסישחא / זאב קיציס". מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות (בעברית). 19 במרץ 2011. בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2018. 
  13. ^ PDS SSO, aleph.nli.org.il