אליהו לופיאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אליהו לופיאן מהלך בשבילי "ישיבת כנסת חזקיהו"

הרב אליהו לופיאן (כינוי נפוץ: ר' אֱליְ' לופיאן או ר' אֱליְ' קעלמער; תרל"ו[1], 1876 - כ' באלול תש"ל, 21 בספטמבר 1970) היה מהבולטים ברבני תנועת המוסר במאה העשרים.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה גרייבא שבפלך לומז'ה בליטא ולמד שם אצל רבי חיים לייב מישקובסקי. בהיותו בן 9 סירב לעבור עם משפחתו להשתקע בארצות הברית כיוון שכמעט ולא היו קיימים בה בזמנו מוסדות חינוך תורניים, והוא נותר לבדו בעיר לומז'א, שם למד אצל הרב אליעזר שולביץ. משם עבר ללמוד בבית המדרש בקלם אצל הסבא מקלם (שנפטר שנה לאחר מכן) והרב יצחק בלאזר. נישא לשרה לאה, בת הרב יצחק דוד רוטמן, מתלמידי הסבא מקלם. השידוך נעשה בעצת הרב מישקובסקי.

נתפרסם כאחד האישים הבולטים בבית המדרש בקלם. במלחמת העולם הראשונה נשאר עם תלמידיו בישיבה, שלא כרוב בני העיר, והמשיך במסירת שיעורים. לאחר המלחמה התפזרה הישיבה והוא החל במסע בעיירות ליטא שבהן מסר שיחות. בהמשך השפיע על תלמידי קלם לחזור לישיבה והיא הוקמה מחדש.

הרב לופיאן נדד לגייס כספים לישיבה ובשנות ה-30 הגיע ללונדון, שם הוצע לו לשמש כראש ישיבת "עץ חיים". הוא קיבל את המשרה.

בשנת תש"י (1950) עלה לישראל והתגורר בירושלים. הוא החל למסור שיחות מוסר בבית הכנסת זיכרון משה, בבית הכנסת "כלילת שאול" בשכונת גבעת שאול וכיהן כמשגיח בישיבת קמניץ[2]. כן נתן שיעורים בישיבת היכל התלמוד תל אביב[3]. בין תלמידיו מתקופה זו היו הרב שלום שבדרון והרב צבי הירש פלאי.

בשנת תשי"א מונה למנהל רוחני של ישיבת כנסת חזקיהו בזכרון יעקב[4]. החזון איש בירכו במילים "עוד ינובון בשיבה", והוא ראה בזאת רמז שעל אף גילו המבוגר (75) יאריך במשרתו.

כחניך שיטת "קלם" היה ידוע כבעל סדר קפדני ושליטה עצמית. מסופר שלא היה מסובב את ראשו ללא סיבה והחלטה מוקדמת. כאשר ראה תלמיד מחכה בתחנת האוטובוס ומפנה ראשו כדי להסתכל אם האוטובוס מגיע, היה אומר: "בקלם היו מייסרים על הפקרות כזאת!". הנהיג בישיבה שכל בחור ממלא את הנטלה לבא אחריו.

בשנותיו האחרונות התגורר בבית חתנו הרב קלמן עזריאל ובתו הרבנית חיה איטה פינסקי בשכונת בית וגן בירושלים.

הרב לופיאן נפטר בספטמבר 1970[5] בגיל 94 בכ' באלול תש"ל ונטמן בבית הקברות היהודי בהר הזיתים בירושלים.. על שמו שכונת לב אליהו ברכסים ורחוב בשכונת רמת שלמה בירושלים.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לב אליהו - ביאורים על התורה ודרשות מוסר, בעריכת תלמידו, רבי שלום שבדרון (כרך א', ירושלים תשל"ב; כרך ב', ירושלים תשל"ה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד זריצקי, גילוי אליהו, נדפס בשנית בתוך ספרו: זכרונם לברכה: גאוני הדורות ואישי סגולה, עמ' 296–302
  • דוד יוסף שלוסברג, ר' אל'ה: הליכות והנהגות, עובדות ומעשים מחיי זקן חכמי המוסר רבינו אליהו לופיאן, בית שמש, תש"ע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש אומרים שנולד בשנת תרל"ב, בשל עדותו שהיה בן 11 בלוויית הרב ישראל סלנטר, בשנת תרמ"ג: מתתיהו ירושלמי, למשפחותם לבית אבותם, חלק א'.
  2. ^ לעצרת תפילה וזעקה נגד חילול הקודש, חרות, 6 בינואר 1952 (מודעה)
    בבית המוסר, הצופה, 22 במאי 1952
    בבית המוסר, הצופה, 9 בפברואר 1953
  3. ^ בית המוסר, הצופה, 7 בינואר 1952
    בהיכל התלמוד, הצופה, 6 בפברואר 1952
  4. ^ הרב א.י. ברומברגזכרון יעקב - המושבה הדלה ברוח, הצופה, 21 במרץ 1954
  5. ^ נפטר הרב אליהו לאפיאן, מעריב, 21 בספטמבר 1970