אליהו עופר
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
1 ביוני 1944 (בן 75) באר שבע שבישראל | |||
| שם מלא | אליהו עופר | |||
| גובה | 1.75 מטר | |||
| עמדה | קשר אחורי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| הפועל באר שבע | ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
|
1977–1979 1980–1981 1981–1983 1983–1984 1985–1986 1988 1989–1990 1990–1992 1998 1999 1999 2012 |
הפועל באר שבע הפועל באר שבע בית"ר ירושלים הפועל באר שבע מכבי שעריים בית"ר ירושלים הפועל תל אביב הפועל באר שבע הפועל באר שבע הפועל ירושלים הפועל באר שבע מכבי באר שבע (מנהל מקצועי) | |||
| * מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
אליהו עופר (נולד ב-1 ביוני 1944) הוא כדורגלן עבר ישראלי אשר שיחק בעמדת קשר אחורי בהפועל באר שבע, לאחר הפרישה התחיל בקריירת אימון והדריך מספר מועדונים בכירים בארץ ביניהם בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב והפועל באר שבע.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עופר נולד בלוב כאליהו דבאש, לבכור ואולימפיה דבאש, ועלה לארץ בגיל 7. הוא גדל בבית דתי והתחנך בבית-ספר דתי. כשחקן בגיל צעיר, שלבש את חולצת ההרכב הראשון של הפועל באר שבע, זכה לפרסום בעיתונות הספורט, דבר שהכעיס מאוד את מוריו בבית הספר הדתי. מאחר שלא רצה להפסיק את לימודיו מצאו מנהלי הקבוצה פתרון יצירתי ושינו את שמו הספורטיבי מדבאש לעופר, כך שמנהל בית הספר הדתי בו למד היה בטוח שהתלמיד אליהו דבאש חזר למוטב.
עופר לא עבר מסלול רגיל של כדורגלן המגיע מקבוצת הנוער של האגודה. הוא התגלה בגיל חמש עשרה בשכונה בה גדל וצורף לקבוצה הבוגרת. לאחר תקופה קצרה החל לשחק בהרכב הראשון. כבר בגיל צעיר הפך עופר לאחד משחקניה המובילים של הקבוצה ולמנהיג על המגרש ומעמד זה נשמר במשך שנים רבות. שיחק לרוב כקשר אחורי והכתיב במקרים רבים את קצב המשחק של קבוצתו. היה הבועט הקבוע של בעיטות ה-11 מטר של הפועל באר שבע וניחן בזריקות חוץ ארוכות טווח. עופר זכה עם הפועל באר שבע בשתי האליפויות הראשונות שלה, ופרש ממשחק פעיל בעונת 1976/1977.
לאחר פרישתו עבר עופר לקריירת לאימון. תחילה שימש כמאמן הפועל באר שבע, בעונת 1980/1981, ואז עבר לאמן את בית"ר ירושלים בעונת 1981/1982 ובתחילתה של העונה שלאחריה. בעונת 1983/1984 שב לאמן בהפועל באר שבע במשך עונה אחת. בעונת 1985/86 אימן את מכבי שעריים, שהייתה אז בליגה הבכירה, וחזר לאמן בבית"ר ירושלים בחצי השני של עונת 1987/1988. ב-24 במאי 1988 זכה כמאמן בית"ר ירושלים באליפות ישראל בקט רגל.
באמצע עונת 1989/1990 מונה לתפקיד מאמן הפועל תל אביב לאחר שהקבוצה נקלעה לתחתית הטבלה, אך לא הצליח לסייע לה להינצל מירידה לליגת המשנה בפעם הראשונה בתולדותיה. במהלך העונה שלאחר מכן הוחלף על ידי דוביד שווייצר.
בעונות 1990/1991 ו-1991/1992 אימן במשך שנתיים רצופות את הפועל באר שבע. במהלך עונת 1992/1993 הוחלף על ידי ויקו חדד. פעם נוספת בה אימן את הפועל באר שבע הייתה בסיום עונת 1997/1998. בנוסף, אימן גם את קבוצת הפועל ירושלים וחזר לפתיחת עונת 1999-2000 להפועל באר שבע בפעם האחרונה אך פוטר לאחר 6 מחזורים.
כמאמן, היה ידוע כמאמן המקפיד על משמעת, דבר אשר הביא לעיתים למחלוקות עם שחקנים בולטים. בשנים האחרונות פרש מאימון קבוצות כדורגל מקצועיות ועבר לשמש כמאמן ילדים ומגלה כשרונות במגזר הבדואי בנגב. בשנת 2012 מונה לתפקיד המנהל המקצועי של מכבי באר שבע.[1]
ב-1981 זכה בעיטור "לאיש כפועלו" מטעם איגוד הפועל.[2]
בתו של עופר, מיכל, נשואה ליניב (ניבי) זגורי, עבריין מורשע שעומד על פי המשטרה בראש ארגון פשע עם אחיו חגי באזור באר שבע והנגב.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עם הפועל באר שבע
- ליגה ראשונה:
- אלוף האלופים:
- זכייה (1): 1974/1975
- סגנות (1): 1975/1976
- ליגה לאומית:
- אלוף האלופים לאומית:
- זכייה (1): 1970/1971
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חיים זלקאי אליהו המביא: לילו עופר הוא שוב המלך של וסרמיל, באתר מעריב, 9 במרץ 2012
- ^ עיטור "לאיש כפועלו", 1985, אתר "הפועל"
| מאמני בית"ר ירושלים | |
|---|---|
|
