אליה סופיה, קיסרית האימפריה הביזנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליה סופיה, קיסרית האימפריה הביזנטית
Justin II with Sophia.jpg
לידה 530? עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה העשור הראשון של המאה ה־7
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מושלת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אליה סופיה אוגוסטה
שנת לידה 530 לספירה (משוער)
שנת מוות לאחר 601 לספירה (משוער)
בן זוג יוסטינוס השני
צאצאים ארביה, יוסטוס
שנות שלטון 565-578
תואר אוגוסטה (קיסרית)

הקיסרית אליה סופיה (530-601 לערך) (לטינית: Aelia Sophia, יוונית: Σοφία) הייתה אשתו של הקיסר יוסטינוס השני ושלטה עמו באימפריה הרומית המזרחית, היא ביזנטיון. היא מתוארת כאישה חזקה, שאפתנית ורבת השפעה. בשל אופייה ומשום מחלתו הנפשית של הקיסר יוסטינוס השני, סופיה השפיעה רבות על מהלכים רבים באימפריה, כולל מינויו של יורשו של יוסטינוס, טיבריוס השני קונסטנטינוס, ומינוי מאוריקיוס אחריו. במיוחד התעניינה בכלכלה והייתה לקיסרית הראשונה שדיוקנה ושמה הוטבעו על מטבע לצידו של הקיסר המכהן, יוסטינוס השני. נראה כי לאחר מותו של בן זוגה קיוותה להינשא ליורשו ולשמר את כוחה, אך זה שמר אמונים לאשתו הקודמת והיא נותרה במעמד אלמנה קיסרית עד סוף ימיה.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, סופיה הייתה אחייניתה של הקיסרית תיאודורה מצד אמה. לתאודורה היו שתי אחיות, קמינו ואנסטסיה, אך לא רבות ידוע אודותן ואין בידינו הוכחה מוצקה לגבי מי מהן הייתה זו שהביאה לעולם את סופיה. לה וליוסטינוס השני נולדו בת ובן: ארביה ויוסטוס. יוסטוס נפטר עוד לפני 565, לפי תיאופנס. ככל הנראה, ארביה נישאה לבדוריוס שירש את משרתו של יוסטינוס כאחראי על הארמון.

אמונה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדותו של יוחנן מאפסוס, סופיה הייתה מונופוזיטית עוד מילדותה (בדומה לקיסרית תיאודורה). עם זאת, כשלוש שנים טרם עליית בן זוגה לשלטון, הכריזה על עצמה ככלקדונית כדי לסייע לביסוס מעמדו של יוסטינוס השני כיורש הקיסרי. בהמשך לקחה חלק ברדיפות המונופיזיטים באימפריה. היא ובן זוגה הקפידו להראות אדיקות דתית.

שלטון משותף[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטינוס השני הכתיר את סופיה לאוגוסטה, קיסרית, כנראה יום לאחר שהוכתר בעצמו. הם כונו "שני אורות העולם" לפי המשורר קוריפוס. על פי עדויות מתקופה זו ניכר כי סופיה הייתה דומיננטית ושיחקה תפקיד חשוב עוד בטרם הוכתר יוסטינוס לקיסר. המשורר קוריפוס הלל אותה בכתביו מהתקופה במידה דומה לכבוד שחלק לקיסר עצמו (בטקסט משנת 566-7). ניתן לה מקום שווה בהיכל התפילה. מייחסים לסופיה גם את יוזמת ההתנקשות בחייו של היריב המשמעותי היחיד שהתחרה עם יוסטינוס השני על הקיסרות, בן דודו, שגם שמו היה יוסטינוס. בן דוד זה הוגלה לאלכסנדריה ושם נרצח. לא רק המשורר קורפיוס העריך את סופיה. המשורר ונאנטיוס פורטונאטוס הקדיש שיר שהלל את יוסטינוס ואותה במידה שווה ואפילו השווה אותה להלנה, אמו של קונסטנטינוס הגדול. שיר זה נכתב לאחר שיוסטינוס השני וסופיה שלחו במתנה צלב ברדגונד הקדושה בגאליה וצלב נוסף (צלב הוותיקן) לרומא, ככל הנראה בניסיון לשפר את היחסים בין האפיפיור לקונסטנטינופול. נאמר כי צלב זה כלל שרידים מהצלב האמיתי ועל זרועותיו ניתן למצוא את דמותם של יוסטינוס וסופיה עד היום, שכן זה שרד ונשמר באוצר הוותיקן עד היום. סופיה הייתה מעורבת בכלכלת האימפריה והשפיעה על צעדים כגון החזרת חובות האימפריה, ביטול פיגורים בתשלומי מס והחזרת הלוואות כפויות שלקח יוסטיניאנוס הראשון, דודו של יוסטינוס השני וקודמו בתפקיד. ההיסטוריון-הנזיר תיאופנס מייחס לסופיה את החזרת ההלוואות לאותם עשירים שהוכרחו להלוות ליוטיניאנוס הראשון כספים וטוען כי זכתה לפופולריות גדולה עקב צעד זה. התערבות כלכלית בסדר גודל כזה הייתה צעד יוצא דופן מצד הקיסרית. למרות הפגנת נדיבות זו, יוסטינוס השני וסופיה נחשבו בעיני רבים לשליטים חסכנים (או קמצנים, מצד מבקריהם). תיאופנס כלל סיפור יוצא דופן נוסף, המדגים את השפעתה של סופיה בתחומים נוספים. תיאופנס טען כי בשנת 572 לערך פרץ שגעונו של יוסטינוס השני שהביאו לריב עם חתנו (או אחיו, לפי מקורות אחרים) בדוריוס, שהיה אחראי על הארמון. עקב התערבותה של סופיה הלך הקיסר לאורוות על מנת להשלים עם בדוריוס. כאמור, סופיה הייתה הקיסרית הראשונה שדיוקנה יחד עם שמה הוטבע על מטבעות האימפריה לצד בן זוגה, בסגנון דומה לפסיפס המציד את יוסטיניאנוס הראשון לצד תיאודורה, אשתו. יוסטינוס אף שיפץ את נמל יוליאנוס וקרא לו על שמה.

שגעונו של יוסטינוס השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקפי השיגעון החמורים של יוסטינוס השני החלו בין השנים 572-574 בערך, לאחר נפילת דארה שבסוריה בידי הפרסים בשנת 572. השפעתה של סופיה התעצמה והיא לקחה חלק משמעותי בהחלטות רבות. בין השאר דחקה ביוסטינוס השני לפרוש מן השלטון ולמנות ליורשו ולמשנה לקיסר[1] את טיבריוס, גנרל צבאי מוערך. יוסטינוס השני עשה כן ומינה את טיבריוס לקיסר תחתיו, בעוד סופיה ממשיכה לכהן כשליטה. היא אף פנתה לשליט פרס, ח'וסרו הראשון, בטענה כי אין זה ראוי לתקוף אישה חסרת הגנה שבעלה חולה, וכך השיגה כ-4 שנות שקט לאימפריה בחזית זו. היא דאגה לשימור מעמדה לקראת מותו המתקרב של בן זוגה וחייבה את טיבריוס להבטיח כי מעמדה כאוגוסטה הקיסרית יישמר. עדויות מן התקופה מספרות כי סופיה אמרה שיוסטינוס השני לקה בשיגעון כעונש על כך שלא הקדיש לה תשומת לב מספקת, כיוון שממלכתו הגיעה דרכה וכעת חוזרת אליה. יוחנן מאפסוס סבר כי "עונשו" הגיע מידי שמיים מכיוון שרדף את המונופיזיטים.

אלמנות ושלטון טיבריוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטינוס השני הלך לעולמו בשנת 578 לספירה. כאמור, סופיה לקחה חלק בהחלטה למנות את טיבריוס השני ליורשו. עם זאת, היא סירבה להרשות לאשתו ושלושת ילדיו של טיבריוס להתגורר בארמון. ייתכן כי לאחר מותו של יוסטינוס השני קיותה להנשא לטיבריוס, המתואר כגבר נאה ונדיב, על אף שכבר היה בעל משפחה, בין השאר כדי להמשיך להחזיק בכוחה. סופיה ידעה כי אישה לבדה לא תקבל לגיטימציה למשול לבדה באימפריה וככל הנראה סברה בעצמה שאין זה ראוי, בהתאם לרוח התקופה. טיבריוס קרא לה "אמא" ונותר נשוי לאשתו אינו (שקיבלה את השם אנסטסיה כקיסרית). משנכזבה תקוותה של סופיה להנשא לטיבריוס, נקטה סופיה בצעדים על מנת לסלקו מהכס וקשרה קשר כנגדו יחד עם יוסטיניאנוס, אחיין רחוק של יוסטינוס השני. טיבריוס הוזהר מבעוד מאד וניצל מניסיון זה להכתיר את יוסטיניאנוס תחתיו. הוא האשים את סופיה, הגביל את צעדיה ואפשר לה לקבל הכנסה מצומצמת בלבד מדי חודש. ליוסטיניאנוס עצמו סלח הקיסר ואף הראה לו כבוד. היא המשיכה להתגורר בארמון גם לאחר מאורעות אלו ואפילו לאחר שהתגלה שהעבירה זהב מאוצר הממלכה לביתה. טיבריוס נאלץ לשפץ את מגורי משפחתו כדי למנוע חיכוכים עם סופיה. לפי תיאופנס, בסוף הצליח טיבריוס להעבירה מהארמון המלכותי לארמון אחר שנשא את שמה, בו גרה עם יוסטינוס בעבר. סופיה העבירה ביקורת על התנהלותו הפזרנית של טיבריוס, שעמדה בניגוד לחסכנותה שלה. בימי חייו של יוסטינוס השני אף לקחה ממנו את מפתחות האוצר, והמשיכה להתנגד למדיניותו הכלכלית גם אחר כך. היא סברה כי הוא מרושש את אוצר המדינה שהיא הצליחה לאסוף בעמל רב. הוא מצידו סבר כי המיסים שיוסטינוס והיא הטילו היו כבדים מדי וצמצם אותם, למורת רוחה.

סוף ימיה: שלטון מאוריקיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 582 נפל טיבריוס למשכב. השפעתה של סופיה עדיין הייתה חשובה על אף הירידה במעמדה והוא התייעץ עמה מי ראוי להתמנות ליורשו. זו הציעה את הגנרל המצליח מאוריקיוס שהיה רווק. טיבריוס קיבל את הצעתה. בין אם תכננה להינשא למאוריקיוס ובין אם לאו, זה התחתן עם בתו של טיבריוס, קונסטנטינה לאחר הכתרתו. קונסטנטינה הביאה למאוריקיוס בן תוך זמן קצר וסופיה אמורה הייתה להעלם. עם זאת, התיעוד האחרון של סופיה הוא מתקופת סוף שלטונו של מאוריקיוס. מסופר בו כי העניקה מתנת פסחא ("stemma", מעין כתר) למאוריקיוס יחד עם הקיסרית קונסטנטינה. הקיסר תלה אותה מעל למזבח בכנסיית סופיה הקדושה, מעשה שהעליב את שתי הקיסריות. היא עדיין נשאה בתואר אוגוסטה אז. השפעתה הפוליטית, אם כן, לא נעלמה לחלוטין. לא ידועה השנה המדויקת בה הלכה לעולמה, אך היא לא נזכרת במקורות מאוחרים יותר מתקופה זו.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Garland, Lynda. Byzantine empresses: women and power in Byzantium, AD 527-1204 London, Routledge, 1999.
  • Cameron, Averil. The Empress Sophia, 1975
  • Prosopography of the Late Roman World, “Aelia Sophia”
  • Oxford Dictionary of Byzantium, “Sophia”

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישנה הבחנה בין התואר אוגוסטוס, שאותו החזיק הקיסר המכהן, לבין התואר קיסר, אשר היה התפקיד השני בחשיבותו באימפריה.