אליוט אייזנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליוט אייזנר
אין תמונה חופשית
לידה 10 במרץ 1933
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בינואר 2014 (בגיל 80) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת סטנפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליוט ויין אייזנראנגלית: Elliot Wayne Eisner; ‏ 10 במרץ 193310 בינואר 2014) היה יהודי אמריקאי, פרופסור לאמנות וחינוך באוניברסיטת סטנפורד, אחד המוחות האקדמיים המובילים של ארצות הברית. ידוע בשל תרומתו לחינוך באמצעות אומנות, רפורמות בתוכניות לימודים ושיטות מחקר איכותני. בשנת 2005 היה חתן פרס Grawemeyer של אוניברסיטת לואיוויל עבור עבודתו בתחום החינוך.

פועלו ותרומתו המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנר פעל לקידום תפקיד האמנויות בחינוך האמריקני ולשימוש באמנויות כמודלים לשיפור המעשה החינוכי בתחומים אחרים. אייזנר האמין שלאמנויות חשיבות מכרעת לפיתוח מיומנויות חשיבה אצל ילדים. הוא טען, כי יצירת אמנות עשויה לשמש אידיאל מכונן לחינוך וכי תפיסת הלמידה בתחומי הלימוד המגוונים כמעשה אמנות מעוררת השראה. לטענתו, החינוך הנוכחי צריך לעבור רפורמה במסגרתה יוחלפו דפוסי הלמידה בבית הספר כפי שהם כיום, דפוסים מכניים ושגרתיים, בדפוסי פעילות דומים לאלה שבסטודיו של אמן או מעבדת מדע חדשנית. אייזנר כתב 17 ספרים ועשרות מאמרים בנושא תוכניות לימודים, הוראה, למידה ומדידה איכותית, בנוסף להרצאות התכופות והמבדרות שלו בארצות הברית וברחבי העולם כולו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליוט וויין אייזנר נולד בשיקגו, אילינוי ב-10 במרץ 1933, בן למשפחת מהגרים יהודים מרוסיה. אביו, לואיס אייזנר, נולד בעיירה של Pavoloch באימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) והיגר לאמריקה ב-1909. אמו, אווה Perzov, היה קצרנית מהעיירה Chechersk (בימינו בלארוס) .אייזנר עבד בתעשיית העור והיה חבר באיגוד הפרוות והעור הבינלאומי (International Fur & Leather Workers Union). החוויה שלו מחברותו באיגוד כמו גם עבודתו המאוחרת יותר במפעל מזוודות ״פלאט״ של שיקגו, החדירו בו נטיות סוציאליסטיות. במסגרת פעילותו באיגוד, הזדמן לו לפגוש את יוג'ין דבס בכנס סוציאליסטי עבור קמפיין הבחירות שלו של 1920.

השכלה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליוט אייזנר למד וקיבל (M.A (1958 ודוקטורט (1962) בחינוך מאוניברסיטת שיקגו. הוא הועלה לדרגת פרופסור חבר של חינוך ואמנות באוניברסיטת סטנפורד בשנת 1965. עבודתו תמכה בחינוך לאמנות מבוססת משמעת, והוא פיתח את החשיבות של צורות ייצוג בחינוך. במהלך 1980, היו לו מספר חילופי דברים עם דניס פיליפס ביחס למעמדם של מחקר איכותני על הבנה חינוכית, כמו גם הוויכוח המפורסם עם הווארד גרדנר: האם יצירה בדיונית כגון רומן ניתן יהיה להגיש כמו מסה (אייזנר האמין שהוא יכול, וכמה רומנים מאז הוגשו בהצלחה). הוא פרסם באופן שוטף. יצירותיו כללו מאות מאמרים על תריסר ספרים. כמו כן נאם לעיתים קרובות בפני מורים, מנהלים, ובכנסים מקצועיים. הוא כיהן כנשיא ארגונים מקצועיים רבים, בהם האגודה לחקר החינוך האמריקאית, האגודה הלאומית לחינוך לאמנות, האגודה הבינלאומית לחינוך באמצעות אמנות (International Society for Education through Art) ואגודת ג'ון דיואי.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליוט אייזנר נפטר ב-10 בינואר 2014, מסיבוכים של מחלת פרקינסון.

פרסים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - אוניברסיטת לואיוויל Grawemeyer Award על עבודתו בחינוך
  • 2004 - Brock International Prize
  • 1997 - הנמען של פרס סר הרברט ריד של האגודה הבינלאומית לחינוך באמצעות אמנות
  • 1992 - חתן פרס ״חוסה וסקונסלוס״ לחינוך כאות הוקרה על 30 שנות עבודתו המחקרית והמקצועית ובמיוחד על תרומתו לגיבוש מדיניות החינוך, שמבוססת על הפוטנציאל הגלום באמנויות בפיתוח החינוך של הצעירים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

2005 - Reimagining schools

2002 - The Arts and the Creation of Mind

1998 - בתי הספר שאנחנו צריכים The kind of schools we need

1994 - קוגניציה ותוכניות לימודים Cognition and curriculum

1991 - העין הנאורה The Enlightened Eye

1990 - מחקר איכותני בחינוך Qualitative Inquiry in Education

1979 - הדמיון החינוכי The educational imagination

ציטוטים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

״בהוראה, אם מורה מתקדם במהירות או באטיות תלויה לא רק בקצב הדיבור של המורה, אלא גם על מה התלמיד מביא עמו לאירוע. בעבור חלק מן התלמידים, המהיר הוא איטי ועבור אחרים, האיטי הוא מהיר. זו טבעה של אינטראקציה שמגדירה את החוויה שלנו“. (2009)

״אנו זקוקים לבתי ספר מספיק פתוחים, שיאפשרו לתלמידים להשאיר טביעת אצבע על עבודתם ללא תחושה של יתירות. זוהי מטרה שאפתנית, אבל קריטית לרווחתו של כדור הארץ בטווח הארוך”. (2009)

״אני מאמין שזה בהחלט מתאים למורים ואחרים המעורבים בתכנון לימודים לתכנן פעילויות שאין להן מטרות מפורשות או מדויקות״ (1994)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]