אליזבט נואלה-נוימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליזבט נואלה-נוימן
Elisabeth Noelle-Neumann
Hotel Königshof Bonn Elisabeth Noelle-Neumann, Ludwig-Erhard-Stiftung.jpg
אליזבט נואלה-נוימן עם אוטו שלכט, 1991
לידה 19 בדצמבר 1916
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 במרץ 2010 (בגיל 93)
אלנסבך, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדע המדינה עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מיזורי, אוניברסיטת גטינגן, אוניברסיטת קניגסברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת מיינץ, אוניברסיטת שיקגו, האוניברסיטה החופשית של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג, פרס הנס מרטין שלאייר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליזבט נואלה-נוימןגרמנית: Elisabeth Noelle-Neumann;‏ 19 בדצמבר 1916, ברלין25 במרץ 2010) הייתה פרופסור גרמניה למדע המדינה. תרומתה החשובה ביותר לתחום היא תיאורית ספירלת השתיקה, שמצביעה על הקשר בין דעות המושמעות במרחב הציבורי לבין דעות הפרטים בחברה.

נולדה בברלין כשנייה מארבעת ילדיהם של אווה וארנסט נואלה, עורך דין. למדה פילוסופיה, היסטוריה, עיתונאות ולימודי אמריקה באוניברסיטת הומבולדט, באוניברסיטת קלינינגרד ובאוניברסיטת מיזורי וקיבלה תואר דוקטור בחקר דעת קהל בשנת 1940. באותה שנה עבדה לזמן קצר בעיתון הנאצי "דאס רייך". ב-1941 פרסמה מאמר בעיתון ובו תמכה בעמדה לפיה יהודים שולטים באמצעי תקשורת בארצות הברית. היא טענה כי היהודים הם בעלי העיתונים והכותבים בהם, ומחזיקים במונופול על אמצעי הפרסום.

ב-1947 ייסדה עם בעלה הראשון מכון לחקר דעת קהל, מכון אלנסבך, שהפך ברבות השנים לאחד ממכוני דעת הקהל היוקרתיים בגרמניה. משנת 1964 ועד 1983 שימשה כפרופסור באוניברסיטת מיינץ. שימשה גם כיושבת ראש באיגוד העולמי של מכוני דעת קהל בין השנים 1978 עד 1980.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליזבט נואלה-נוימן בוויקישיתוף
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.