אליזבת אנדרסון
.jpg) | |
| לידה |
5 בדצמבר 1959 (בת 64) בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| מקום לימודים |
מכללת סווארת'מור, אוניברסיטת הרווארד, תיכון מנצ'סטר |
| מנחה לדוקטורט |
ג'ון רולס |
| מוסדות | |
| תחומי עניין | פילוסופיה פוליטית, אתיקה ופילוסופיה פמיניסטית |
| עיסוק |
פילוסופית, מרצה באוניברסיטה |
| הושפעה מ | ג'ון רולס, ג'ון דיואי, ג'ון סטיוארט מיל, מקס ובר, דייוויד גרייבר, אמרטיה סן, מרתה נוסבאום, רוברט סנדרסון, ברנארד ויליאמס, צ'ארלס טיילור (פילוסוף), אלן גיברד |
| מדינה |
ארצות הברית |
| יצירות ידועות | The Imperative of Integration |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (2013) עמיתי מקארתור (2019) |
| האתר הרשמי | |
  | |
אליזבת סקור אנדרסון (נולדה ב-5 בדצמבר 1959) היא פילוסופית אמריקאית, פרופסור באוניברסיטת מישיגן המתמחה בפילוסופיה פוליטית, אתיקה ופילוסופיה פמיניסטית[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרסון, גדלה במנצ'סטר, קונטיקט, סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון במנצ'סטר בשנת 1977. אביה, שהיה מהנדס חברת יונייטד טכנולוגיות, הביא אותה להתעניין בפילוסופיה בכך שקרא איתה את ג'ון סטיוארט מיל ואפלטון[2].
אנדרסון קיבלה תואר ראשון בהצטיינות יתרה בפילוסופיה וכלכלה ממכללת סווארת'מור בשנת 1981. בשנת 1987 סיימה אנדרסון את הדוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת הרווארד. היא הייתה מתרגלת לפילוסופיה במכללת סווארת'מור בשנים 1985–86 ונכנסה לתפקיד באוניברסיטת מישיגן בשנת 1987. היא הייתה פרופסור חבר לפילוסופיה ולימודי נשים בשנים 1993–1999 וקודמה לדרגת פרופסור בשנת 1999. בשנת 1994, היא זכתה בתואר "פרופסור ארתור פ. תורנאו" כהוקרה על מסירותה לחינוך לתואר ראשון, ההתפתחות האינטלקטואלית ועל חייהם של תלמידיה. בשנת 2005 היא נבחרה כ"פרופסור ג'ון רולס לפילוסופיה ולימודי נשים", ובשנת 2013 כפרופסור בכיר לפילוסופיה ולימודי נשים.
אנדרסון נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 2008[2]. בשנת 2013 קיבלה אנדרסון מלגת גוגנהיים לתמיכה בעבודתה. אנדרסון זכתה בפרס מדליית הקידמה בפברואר 2018, על ספרה "ממשלה פרטית: כיצד מעסיקים שולטים בחיינו (ולמה אנחנו לא מדברים על זה)". בשנת 2019 קיבלה מענק מתוכנית עמיתי מקארתור[3].
הגותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקריה של אנדרסון עוסקים בפילוסופיה חברתית, פילוסופיה פוליטית ואתיקה, כולל: תיאוריה דמוקרטית, שוויון בפילוסופיה פוליטית ומשפט אמריקני, אינטגרציה, גבולות אתיים של שווקים, תיאוריות ערך ובחירה רציונלית, הפילוסופיות של ג'ון סטיוארט מיל וג'ון דיואי, אפיסטמולוגיה פמיניסטית, מדע ומגדר ופילוסופיה של המדע.
עבודתה המצוטטת ביותר של אנדרסון היא מאמרה בכתב העת אתיקה, שכותרתו 'מהי נקודת השוויון'. במסגרת המאמר, היא מבקרת בחריפות את תפיסת "השוויון של המזל" (אנ')): תפיסה פופולרית שפיתח רונלד דבורקין ואחרים. היא דוגלת בהבנה יותר יחסית של שוויון המבוסס על עקרונות דמוקרטיים.
ספרה של אנדרסון The Imperative of Integration זכה בפרס ג'וזף ב. גיטלר של האיגוד הפילוסופי האמריקאי (American Philosophical Association) לשנת 2011, על "תרומה מדעית מצטיינת בתחום הפילוסופיה של אחד או יותר ממדעי החברה". היא כתבה מספר ספרים נוספים ועשרות מאמרים.
מוסר עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במגוון הרצאות ופרסומים, אנדרסון בחנה את מוסר העבודה מבחינת מקורו והמשך השפעתו על התרבות. חלק ניכר מעבודותיה מתמקד בתרבות והיסטוריה האמריקאית, אך מושפע באופן נרחב גם ממדינות אירופה בהם בולטות תפיסת הקפיטליזם של בעלי המניות.
אנדרסון חזרה ומדגישה את מקס ובר (בספרו משנת 1905 "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם") שמצביע על הוגי הנצרות הפרוטסטנטית, שהבולט בהם היה ריצ'רד בקסטר, כמקור של תפיסת מוסר העבודה המודרנית. הקלוויניסטים האמינו שכדי להיכנס לגן עדן ולהיות קדוש, חייבים להיות אנשי אמונה. בקסטר טען כי אין דרך לדעת, על ידי השתקפות עצמית פשוטה, האם יש לאדם אמונה או לא. במקום זאת, יש להסתכל על הפעולות שאנשים עושים; באופן ספציפי, מוסר העבודה של האדם. עצלות ועצלנות נתפסו כעדות לירידה באמונה. בקסטר הגדיר את עיקרי הליבה של מוסר העבודה הפרוטסטנטי. הוגים פוריטניים מכוננים רבים, כמו רוברט סנדרסון, ראו בעובדים כמבצעים את חובתם כלפי אלוהים וכך קידמו ערכים התומכים בעובדים.
בסופו של דבר, הערכים הפרוטסטנטים הפכו לחילוניים על ידי אנשי הליברליזם הקלאסי (כולל אדם סמית, תומאס פיין, ג'ון סטיוארט מיל וכו'). עם זאת, אנדרסון מציינת כי שני טעמים של מחשבות על מוסר העבודה הופיעו: שמרני, פרו-קפיטליסטי, כמו גם מערך ערכים פרוגרסיבי התומך בעובדים. היא טוענת שזו הייתה תוצאה של המהפכה התעשייתית שפיצלה בעלי המלאכה למעמד בעלי ההון, ולמעמד הפועלים. זה חילק את מוסר העבודה לפרשנויות פרוגרסיביות המועדפות על העובדים, ולפרשנות השמרנית המועדפת על בעלי ההון.
אנדרסון ממשיכה וטוענת כי רבים מהטיעונים הנאו-ליברליים נעוצים בפועל במידה רבה ביצירותיהם של תומאס מלתוס וג'רמי בנת'ם, ולא הליברלים הקלאסיים. מלתוס דגל באחריות פרטנית מחמירה וטען שאנשים עניים בגלל עצלותם, הפקרות והרעות שלהם. בנת'ם טוען כי בעלי הון פרטיים יצליחו ליצור שירותים יעילים יותר מכפי שהמדינה תוכל.
לעומת זאת הליברלים הקלאסיים היו במובהק יותר בעד העובדים, והם לא עולים בקנה אחד עם הערכים הנאו-ליברליים השמרניים של ימינו. אנדרסון טוענת שחל מהפך שבו בעלי הון הפנו את הזעם מהעשירים, במקום זאת אל העניים ומוסר העבודה שלהם. עם זאת, בכך רבים מהרעיונות הללו הפכו לסותרים. אנדרסון מספקת דוגמאות מרובות: בעוד השמרנים טוענים נגד רווחה (מכיוון שכביכול לא ניתן לקבל דברים ללא מאמץ) אין משתמשים בטיעון זה כנגד קבלה פסיבית של דיבידנדים. הרעיון של אחריות פרטנית מצוטט לעיתים קרובות כסיבה לא לעזור לחייבים, אך לעיתים נדירות מופנה כלפי הנושים בגין הנפקת הלוואות מסוכנות. רגשות אנטי-מונופוליים מוטלים לעיתים קרובות נגד איגודים, אך לא נגד חוקי הגנת זכויות יוצרים, וגם לא נגד ביטול חוקי ההגבלים העסקיים.
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anderson, Elizabeth (1993). Value in ethics and economics. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press. ISBN 9780674931909.
- Anderson, Elizabeth (2013). Imperative of integration. S.l: Princeton Univ Press. ISBN 9780691158112.
- Anderson, Elizabeth; Maitra, Ishani (2013). Law & philosophy. Dubuque, IA: Kendall Hunt Publishing Co. ISBN 9781465229335.
- Anderson, Elizabeth (2017). Private Government: How Employers Rule Our Lives (and Why We Don't Talk about It). Princeton, NJ: Princeton University Press. ISBN 9780691176512.
פרקים בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anderson, Elizabeth S. (2000). "Contribution". In Kleindienst, Thérèse (ed.). Le livre et l'art: études offertes en hommage à Pierre Lelièvre. Villeurbanne Paris: Presses de l'Enssib Somogy. ISBN 9782850564055.
- Anderson, Elizabeth S. (2004). "Feminist epistemology and philosophy of science". In Zalta, Edward N. (ed.). The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Summer 2004 ed.).
- Anderson, Elizabeth S. (2005). "Feminist epistemology: an interpretation and a defense". In Cudd, Ann E.; Andreasen, Robin O. (eds.). Feminist theory: a philosophical anthology. Oxford, UK Malden, Massachusetts: Blackwell Publishing. pp. 188–209. ISBN 9781405116619.
- Anderson, Elizabeth S. (2010). "Justifying the capabilities approach to justice". In Robeyns, Ingrid; Brighouse, Harry (eds.). Measuring justice: primary goods and capabilities. Cambridge England New York: Cambridge University Press. pp. 81–100. ISBN 9780521711470.
מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anderson, Elizabeth S. (Winter 1988). "Values, risks, and market norms". Philosophy and Public Affairs. 17 (1): 54–65. JSTOR 2265286.
- Anderson, Elizabeth S. (Winter 1990). "Is women's labor a commodity?". Philosophy and Public Affairs. 19 (1): 71–92. JSTOR 2265363. PMID 11651966.
- Anderson, Elizabeth S. (באוקטובר 1990). "The ethical limitations of the market". Economics and Philosophy. 6 (2): 179–205. doi:10.1017/S0266267100001218.
{{cite journal}}: (עזרה) - Anderson, Elizabeth S. (באוקטובר 1991). "John Stuart Mill and experiments in living". Ethics. 101 (1): 4–26. doi:10.1086/293367. JSTOR 2381719.
{{cite journal}}: (עזרה) - Anderson, Elizabeth S. (באוגוסט 1995). "Feminist epistemology: an interpretation and a defense". Hypatia. 10 (3): 50–84. doi:10.1111/j.1527-2001.1995.tb00737.x.
{{cite journal}}: (עזרה) - Anderson, Elizabeth S. (Summer 1995). "The democratic university: the role of justice in the production of knowledge". Social Philosophy and Policy. 12 (2): 186–219. doi:10.1017/S0265052500004726.
- Anderson, Elizabeth S. (Fall 1995). "Knowledge, human interests, and objectivity in feminist epistemology". Philosophical Topics. 23 (2): 27–58. doi:10.5840/philtopics199523213.
- Anderson, Elizabeth S (בינואר 1999). "What is the point of equality?". Ethics. 109 (2): 287–337. doi:10.1086/233897. JSTOR 10.1086/233897.
{{cite journal}}: (עזרה) - Anderson, Elizabeth S. (באפריל 2001). "Symposium on Amartya Sen's philosophy: unstrapping the straitjacket of 'preference': a comment on Amartya Sen's contributions to philosophy and economics". Economics and Philosophy. 17 (1): 21–38. doi:10.1017/S0266267101000128.
{{cite journal}}: (עזרה) - Anderson, Elizabeth S. (בנובמבר 2002). "Integration, affirmative action, and strict scrutiny" (PDF). New York University Law Review. 77: 1195–1271. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-04-02. נבדק ב-2015-03-04.
{{cite journal}}: (עזרה) - Anderson, Elizabeth S. (2003). "Sen, ethics, and democracy". Feminist Economics. 9 (2–3): 239–261. doi:10.1080/1354570022000077953.
- Anderson, Elizabeth S. (ביולי 2007). "Fair opportunity in education: a democratic equality perspective". Ethics. 117 (4): 595–622. doi:10.1086/518806. JSTOR 10.1086/518806.
{{cite journal}}: (עזרה) - Anderson, Elizabeth S. (2012). "Epistemic justice as a virtue of social institutions". Social Epistemology. 26 (2): 163–173. doi:10.1080/02691728.2011.652211.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אליזבת אנדרסון- יוסי דהאן, איך מתמודדים עם אי-שוויון?, באתר "העוקץ", 30 ביוני 2012 - סקירה של הספר "The Imperative of Integration"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Elizabeth Anderson | U-M LSA Philosophy". lsa.umich.edu (באנגלית). נבדק ב-2018-04-10.
- ^ 1 2 Dunne, Susan (25 בספטמבר 2019). "Glastonbury poet Ocean Vuong and Manchester philosopher Elizabeth Anderson win 2019 MacArthur 'genius grants'". Hartford Courant. Hartford, Connecticut. נבדק ב-25 בספטמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ societyforprogress.org. "The Medals | Society for Progress". societyforprogress.org. נבדק ב-2018-04-10.