לדלג לתוכן

אלימות במשפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדבקה נגד אלימות במשפחה. צולם ברמלה, ינואר 2016.

אלימות במשפחה (בראשי תיבות: אלמ"ב) מתרחשת במסגרת המשפחה ובהקשר של היחסים שבתוכה, לרבות עם בני זוג לשעבר. אלימות במערכת יחסים אינטימית היא סוגיה חברתית רבת פנים החוצה תרבויות, מגדר, דתות, מצב חברתי-כלכלי ורמת השכלה.[1] אלימות במשפחה יכולה להתבטא במגוון דרכים, ועל פי אמנת איסטנבול אלימות במשפחה מוגדרת כמעשים של אלימות פיזית, אלימות מינית, התעללות רגשית או אלימות כלכלית, המתרחשים במשפחה או בתא המשפחתי.[2]

התופעה מאופיינת בהטרוגניות אשר נובעת בין השאר מהשוני בהגדרת התופעה במדינות שונות, ובמאפייני מבצעי האלימות והקורבנות.[3][4] לאלימות במשפחה יש היסטוריה ארוכה, אולם היה זה הגל השני של הפמיניזם שהעלה לראשונה את הנושא כבעיה חברתית שיש לדון בה ולהכניסה לשיח הציבורי.

אלימות בין בני זוג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלימות בין בני זוג

שכיחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר של ארגון הבריאות העולמי משנת 2021 דיווח כי 31% מהנשים בגיל 15–49 חוו אלימות פיזית או מינית מצד בן זוגן במהלך חייהן. שיעור הנפגעות היה גבוה יותר במדינות המתפתחות.[5] מאמר סקירה של 366 מחקרים מ-161 מדינות מצא ש-27% מהנשים בנות 15–49 שהיה להם בן-זוג בהווה או בעבר, חוו אלימות בין-זוגית.[6]

במחקר של משרד הרווחה והביטחון החברתי משנת 2024, נמצא כי 5.3% מהנשים, ו3.8% מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות פיזית בשנה החולפת. 3.6% מהנשים ו1.9% מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות חמורה. 9.8% מהגברים ו9% מהנשים דיווחו כי נפגעו מאלימות רגשית. 8% מהנשים ו6% מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות מינית, ו4% אחוז מהנשים ו3 אחוז מהגברים דיווחו כי נפגעו מאלימות כלכלית.[7]

על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2018, באותה שנה נפתחו כ-18,000 תיקים בגין עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני הזוג, מהם כ-13,000 תיקים נפתחו בגין עבירות אלימות גופנית. מדו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה, כי 69% מהתיקים בגין עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני זוג שנפתחו בשנת 2018 היו עקב תלונת אישה, כעשירית מהתיקים נפתחו עקב תלונת גבר, ובחמישית מהתיקים נרשמו תלונות הדדיות.[8] עם זאת, הדיווח של גברים נפגעי אלימות כקורבנות אלימות לוקה בחסר. בשל תפיסה זאת, גברים נותרים ללא הכרה חברתית וללא שירותים הולמים לקבלת טיפול. עקב כך, קשה מאוד למדוד את אחוז הגברים הנפגעים בעיקר עקב חוסר דיווח.[9]

מנתוני שב"ס עולה כי בספטמבר 2019 הוחזקו בבתי הסוהר כ-1,000 אסירים שנשפטו על עבירות אלימות במשפחה וכי לכ-270 מהם לא היה זה מאסרם הראשון.[10]

בשנת 2020 נפתחו 20,326 תיקים במשטרה בשל אלימות ואיומים בין בני זוג. ב־83% מהמקרים האישה נרשמה כקורבן, וב־19% הגבר.[5][11] בשנת 2022 חלה עלייה במספר הפניות בשל אלימות במשפחה. 3,432 פניות היו בנוגע לאלימות כלפי אישה במערכת זוגית, 1,266 בנוגע לאלימות כלפי ילדים ו־184 בנוגע לאלימות כלפי גבר במערכת זוגית.[12]

בעקבות מלחמת חרבות ברזל חלה עלייה במקרי האלימות במשפחה, כאשר ברוב המקרים האלימות הופנתה כלפי נשים.[13][14]

תיאוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מראים כי למתעללים ולקורבנות האלימות יש מאפיינים דומים.[15] בין המאפיינים ניתן למצוא: גיל צעיר, חווית הורות לקויה, ורקע של אלימות במשפחה הקודמת או בחברה הסובבת.[15]

הטיפולוגיה של ג'ונסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון (2006) מציג ארבע תבניות של אלימות זוגית שנמצאו בספרות. הראשונה הנקראת בספרות "טרוריזם אינטימי", מתייחסת לאלימות כפייתית המשמשת מנגנון שליטה על בת הזוג.[16][17] השנייה, "התנגדות לאלימות", מתייחסת לעובדה שלעיתים האישה משתמשת באלימות להגנה עצמית אל מול בן זוג אלים. התבנית השלישית נקראת "אלימות ושליטה הדדית" והיא מתייחסת לאלימות זוגית הדדית שמפעילים שני בני הזוג זה כלפי זה. התבנית הרביעית והאחרונה נקראת "אלימות מצבית", והיא התבנית הנפוצה ביותר: אלימות הנוצרת מתוך מצבים וקונפליקטים זוגיים שמובילים לתוקפנות ויכולים לנבוע ממחסור בכלים לפתור את הקונפליקטים האלה בדרכים יעילות.[16][17] לפי ג'ונסון (מחבר הטיפולוגיה), גברים בלבד, או בעיקר גברים, הם אלו שמפעילים טרור אינטימי.[16] טענה זו נבחנה בכמה מחקרים וזכתה לתמיכה מחקרית חלקית כאשר נבחנה במדגמים מאוכלוסיות שירות (service populations), או כשמשתתפי מחקרים אלו נבחרו באופן מובחן בידי החוקרים.[18]

התייחסות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחס המשטרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים של חשד לאלימות במשפחה, ניצבת המשטרה לעיתים קרובות בפני דילמה הכרוכה בניבוי תוך לקיחת סיכון. בעיה זו קשה במיוחד, שכן סכסוכים משפחתיים רבים מתרחשים "בארבע עיניים", ובפני הגורם החיצוני המעורב אין תמיד מידע עובדתי מוצק שיכול לתמוך בגרסה זו או אחרת. בשנת 1998 עדכנה משטרת ישראל את מדיניותה, כאשר פתחה מדור לחקירת מקרי אלימות בין בני זוג. במערך זה מושם דגש על הנושאים הבאים: תגובה מהירה של המשטרה תוך מיצוי סמכויותיה, הערכת המסוכנות ומניעתה בכל שלבי הטיפול המשטרתי, קשר בין המשטרה לבין גורמים מטפלים בקהילה, והקצאת מערך חקירות ייחודי בכל תחנות המשטרה: בכל תחנת משטרה יהיו שני חוקרים שהוסמכו לחקירת עבירות אלימות בין בני זוג, וכן יוקצו חוקרות ייחודיות למגזר הערבי.

יחס התקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטה לזכר קורבנות האלימות במשפחה באשדוד

עד לשנת 1976 העוסקים בתקשורת הישראלית לא ראו הכאת נשים כבעיה חברתית, אלא כבעיה פרטית[דרוש מקור]. במהלך השנים היחס לתופעה עבר שינוי. תחילה נחשפו מקרים שהוצגו כחריגים, והכתבים דיווחו על אלימות נגד נשים ורצח נשים על ידי בעליהן כעל "בעיה רומנטית", טרגדיה משפחתית או אירוע מקרי והנטייה הייתה להטיל את האשמה באישה. אולם בשנת 1976 היחס לתופעה השתנה והוא בא לידי ביטוי בשני אופנים: פתיחת מקלטים לנשים מוכות בשנות השבעים וחקיקת החוק למניעת אלימות במשפחה בשנת 1991, ובהדרגה החלה התקשורת לראות בתופעה כבעיה חברתית ולא אישית.

יחס בתי הדין הרבניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: הנושא צריך להתחיל מיחס ההלכה, ולפרוש באופן מקיף את הדעות בראשונים ובאחרונים, ואז להציג סקירה מקיפה של פסקים בבתי הדין הרבניים בימינו. כמו כן, אין להתמקד רק בנושא עילת הגירושין.

לפי ההלכה אסור לגבר להפעיל אלימות כלפי בת זוגו, כפי שנאמר בשולחן ערוך (אבן העזר סי' קנד סע' ג): "איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".

וכתב באר הגולה (אבן העזר קנד, י) שעונשו של המכה אשתו חמור ממכה את חברו, והוא מנמק זאת בכמה היבטים שקשורים במחויבות הזוגית לאהבה ולכבוד הדדי, ובחומרה המיוחדת של אלימות במשפחה: ”דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב לכבדה יותר מגופו, עולה עמו ואינה יורדת עמו, לחיים ניתנה ולא לצער, ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה”. ומכך הסיק הרב אברהם אהרן פרייס, שהמכה את אשתו חייב מלקות מן התורה, קל וחומר ממכה את חבירו.[19]

השאלה האם אלימות במשפחה נחשבת לעילה לגירושין בפני עצמה שנויה במחלוקת בבית דין רבני. גם במקרים שבהם רשויות החוק הרחיקו בעלים אלימים מהבית ואפילו הרשיעו אותם בעבירה של אלימות במשפחה, יש מקרים בהם בתי הדין הרבניים סברו שאין לאישה זכות הלכתית לתבוע גירושין.

במאמר: "יחסם של חכמים לאלימות הבעל כלפי אשתו" פרופ אליעזר בשן הביא דוגמאות לפסיקות והתייחסויות של חכמים בבתי הדין בעקבות אלימות הבעל כלפי אשתו. הראב"ד והמהר"ם מרוטנברג התייחסו בחומרה רבה לאלימות הבעל כלפי אשתו. אך, חכמים בארצות האסלם נהגו אחרת ואף הכריזו על אשה שהוכתה על ידי בעלה כאשה מורדת ומנעו ממנה לקבל את כתובתה.

באחד המקרים הוצגו הוכחות לאלימות פיזית ונפשית מצד הבעל כלפי האישה, והדיינים סברו שזו לא עילה מספקת לגירושין. במקרה אחר דן בית הדין הרבני באשדוד במקרה בו אדם הורשע באלימות כלפי אשתו, איים עליה ברצח, ריצה עונשי מאסר וסירב לתת לה גט. בית הדין קבע שהאישה לא הוכיחה עילת גירושין שמאפשרת כפיית גט. במקרים רבים אחרים נטו בתי הדין להקל ראש כלפי גילויים של כל סוגי האלימות כלפי נשים, לרבות הקשות ביותר.[20] אולם קיימים גם מקרים בהם בית הדין חייב את הבעל בגט בעקבות אלימות של הבעל כלפי אשתו.[21][22] ונראה שאין תגובה קבועה מצד הדיינים על טענה לאלימות מצד האשה, ודבר זה נתון לשיקול דעתם של הדיינים.

גורמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודלים תאורטיים רבים ושונים מנסים לאתר את גורמי הסיכון והגורמים לאלימות בין בני זוג, כולל אלה המבוססים על גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, תרבותיים, וחברתיים בין המינים. גורמי סיכון מסוימים מזוהים באופן עקבי במחקרים ממדינות רבות ושונות, בעוד שאחרים הם ספציפיים להקשר מסוים ומשתנים בין מדינות ואזורים (למשל, אזור כפריים ועירוניים). עוד נמצא כי נשים או גברים אלימים היא קבוצה הטרוגנית של אנשים. לכן, סביר מאוד להניח שגורם ספציפי אחד אינו יכול להסביר את התנהגותם של כולם.[3]

מחקרים מצביעים על מספר גורמי סיכון עקביים המגבירים את הסיכוי להתנהגות אלימה (כתוקף) וכקורבן:[15]

גורמים דמוגרפיים: גיל צעיר, רמת השכלה נמוכה, הכנסה נמוכה או אבטלה.[15]

גורמים בהיסטוריית הילדות: חשיפה בילדות לאלימות בין ההורים, חווית הורות לקויה, התעללות והזנחה כולל אלימות מינית.[15]

גורמים ברמת הפרט: גורמים שעלולים להוביל להתנהגות אלימה בזוגיות הם דחק, חרדה, הפרעות אישיות והפרעות נפשיות, תקשורת והיסטוריה של מערכות יחסים משפחתיות דוחות.[15]

גורמים ברמת מערכת היחסים: עוינות או קונפליקטים במערכת היחסים, מספר בנות זוג, קיומם של חברים או אחים מבוגרים "בעלי ניסיון" שעוסקים בהתנהגויות מסוכנות.[23][15]

גורמי סיכון הקשורים לעמדות: עמדות שעוסקות בשימוש באלימות במערכות יחסים ואמונה קפדנית ונוקשה בחלוקת תפקידי מגדר במערכת היחסים.[15]

גורמי סיכון התנהגותיים: ביצוע וקורבנות לאלימות זוגיות במערכות יחסים קודמות, בריונות, היסטוריה של שימוש בסמים או אלכוהול, עבר פלילי, וסגנון תקשורת עוין.[23][15]

גורמי סיכון ברמת הקהילה והסביבה: עוני, מעמד כלכלי וחברתי נמוך של נשים, רמות גבוהות של אלימות בשכונה, יעילות קולקטיבית נמוכה בשכונות (collective efficacy) למשל, נכונות נמוכה של שכנים להתערב כאשר הם רואים אלימות, ונורמות מגדריות מזיקות. כלומר, אמונות וציפיות לגבי תפקידם של והתנהגותם של גברים ונשים בחברה. עם זאת, הראיות לגבי גורמי סיכון אלה הם מוגבלות בשל המחקר המצומצם בנושא.[24][15]

אלימות כנגד ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התעללות בילדים

אלימות כנגד ילדים נוצרת בנסיבות שונות ובהן מסרים תרבותיים מעודדי אלימות, הורים בעלי קשיים רגשיים או שעברו התעללות בעצמם, חוסר יכולת של ההורה להיות פנוי לצרכים של ילדו, ועוד. ההתעללות מתאפשרת במקרים רבים כיוון שהילד הוא חלש, חסר אונים ותלוי במבוגר. ההתעללות מופנית בעיקר כלפי הצעירים והחלשים שבהם. הילדים מלווים בתחושת אשם דבר שפוגע בהם בהמשך ומקשה על יצירת מערכות יחסים בריאות עם בני אדם גם בבגרותם.

בעבר נפוצו שתי תפיסות מרכזיות בנוגע לאלימות כלפי ילדים. הראשונה, תופסת את הילד כחסר אישיות בפני עצמו עד אשר מפתח ישות משלו ואת ההורה כמי שעליו החובה לסייע בתהליך זה. התפיסה השנייה מדגישה את זכויות ההורה מול חובות הילד, הנתפס ככלי לשירות ההורה. לנוכח תפיסות אלו, כאשר הופיעו בעבר פגיעות בילד על ידי הוריו, הדבר ניחשב ללגיטימי ולנורמטיבי, שכן ההנחה הייתה שההורה ממלא בכך את חובותיו.

האלימות כלפי ילדים באה לידי ביטוי במספר אופנים:

  1. פגיעה פיזית
  2. פגיעה רגשית, השפלה: פגיעה זו פחות נראית לעין אולם מביאה בסופו של דבר לתופעת "נבואה המגשימה את עצמה". ההורה מתייג בצורה שלילית את הילד, הילד מאמין באימרות הוריו ומתחיל להתנהג בהתאם לתיוג.
  3. הזנחה פיזית: מחדל של ההורים כלפי ילדיהם.
  4. פגיעה מינית: רוב הפגיעות מתבצעות על ידי גברים במשפחה כלפי בנות במשפחה.

בין הסיבות המרכזיות לפגיעת ההורים בילדיהם ניתן למצוא רגשות שליליים (כעס, שנאה, עוינות), או מאידך אמונה כי דרך ההכאה יצליחו לחנך את ילדיהם. הפסוק מספר משלי "חוסך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר" מייצג, לעיתים, עמדה זו. חלק מההורים מונעים מתוך מחשבת זדון ומתוך כוונה תחילה, כאשר חלק אחר של הפגיעות מתבצעות ללא כוונה לפגוע באופן זה.

בישראל ישנו חוק "פגיעה בקטינים ובחסרי ישע", סעיף 368 לחוק העונשין, ושם ישנה התייחסות נפרדת לפגיעה כשמדובר בילד, כלומר אדם שטרם מלאו לו 18 שנה. הפוגע מוגדר ככל מבוגר האחראי על הקטין - הורה מאמץ, הורה חורג ואפוטרופוס.

אלימות בין אחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלימות בין אחים פירושה התעללות בין אחים כדפוס של אלימות והפחדה שחוזר על עצמו. סוג אלימות זה מוזכר בסיפורי התנ"ך - רצח הבל על ידי אחיו קין, והתעללות אחי יוסף ביוסף.

האלימות בין אחים מתפרשת לרוב כמריבה. ההורים מתעלמים ותופסים זאת כחלק מתהליך ההתבגרות. אלימות זו מאפיינת ילדים בגילאי 6–12, וכן מאפיינת בנים יותר מאשר בנות. במקרים מסוימים האלימות הופכת לבעייתית כאשר פער הגילאים בין האחים גדול ואח אחד הוא תמיד הקורבן והשני תמיד התוקפן. התעללות בין אחים יכולה להיות גם מינית. גם במקרה זה פעמים רבות ההורים תופסים את ההתעללות כמשחק בין האחים, דבר שמגביר את הפגיעה בקורבן בשל התחושה שאין מי שיגן עליו/עליה. במקרה זה בדרך כלל ישנה דינמיקה משפחתית מורכבת שמעבירה מסרים בעיתיים או סותרים לגבי ההתעללות שמאפשרים את הימשכותה.

אלימות נגד קשישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התעללות בקשישים

בעבר, בחברה המסורתית, תוחלת החיים הייתה קצרה. רק מספר בודד של אנשים הצליחו להגיע לגיל הזקנה, והם זכו למעמד חברתי גבוה הודות לנדירותם ולתפקידים שמילאו. ככל שחברה הופכת למודרנית, הכוח והידע עוברים לצעירים, וכך יש כמות רבה יותר של אנשים המגיעים לגיל הזקנה.

בעבר, הזקנים היו נחשבים לראשי הבית, הרכוש היה בבעלותם וכל המשפחה גרה ועבדה יחד. אך עם תהליך המודרניזציה, העיור, והארכת תוחלת החיים באמצעים רפואיים מתקדמים, התלות במשפחה פוחתת, הילדים לא גרים עוד עם הוריהם, ההורים מאריכים ימים ונחלשים, והצרכים והשאיפות של הצעירים משתנים. בחברה המודרנית הקשישים לא משמשים עוד גורם סמכותי עבור הצעירים. כאמור, בעקבות השינויים שנוצרו כמות הקשישים הולכת וגדלה, המדינה לא יכולה לספק להם שירותים מתאימים, ורוב האחריות נופלת על כתפי ילדיהם או קרובים אחרים. סיטואציה זו מביאה ללחץ רב, לקושי בטיפול ולקשיים נוספים כגון בעיות כלכליות, בריאותיות ונפשיות אשר בסופו של דבר יכולות להביא לאלימות.

מנגד, ישנה טענה שהאלימות הייתה ידועה עוד קודם, אולם בעקבות השינויים המודרניים החשיפה שלה גברה. כמו כן, ערכים שהיו מובנים מאליהם בעבר, ניתנים לבחירה כיום.

ישנן שני סוגי משפחות אשר מאופיינות באלימות כנגד קשישים:

  1. משפחות בעלות בעיות בלתי פתורות מן העבר, ולכן הלחץ מעורר אותן שוב.
  2. משפחות דלות אמצעים נפשיים וכלכליים, שהטיפול הרפואי בזקן מביא אותן לפגיעה קשה עוד יותר.

אלימות נגד קשישים מאופיינת ב: פגיעה פסיכולוגית, פגיעה גופנית, פגיעה כלכלית, הזנחה מכוונת והזנחה בלתי מכוונת (קיימת גם הזנחה אישית שבה הקשיש לא נותן לעצמו טיפול נאות). במחקרים שונים שהתפרסמו נראה כי הפגיעה השכיחה ביותר היא פגיעה גופנית. נמצא כי רוב הקורבנות הן קשישות שסובלות ממוגבלויות פיזיות או שכליות. חלק מהקרבנות הם גם גברים מעל גיל 75 שאף הם סובלים ממגבלה מסוימת. ממצא נוסף הוא רוב הקורבנות משויכים למעמד כלכלי נמוך.

הפוגעות היו בדרך כלל נשים, קרובות משפחה של הקשישים או הבעלים. ניתן להסביר ממצא זה בטענה שהנשים הן המטפלות העיקריות בקשישים.

מרבית מקרי האלימות לא נחשפים ונשארים בסוד בתוך המשפחה, היות שהזקנים רואים בכך כישלון אישי שלהם ולעיתים מתקשים טכנית להתלונן כיוון שהם מרותקים לביתם ומבודדים מהסביבה. לעיתים הם מרגישים כי תרמו לכך, ובנוסף קיים בהם פחד להישלח למוסדות. כמו כן הרשויות לא בודקות ביסודיות רבה את הקשישים כדי לא לפגוע בפרטיותם.

אלימות נגד גברים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלימות נגד גברים

פרופ' מורי שטראוס ואחרים פרסמו מחקרים משנת 1980, בהם נטען כי אלימות בין בני זוג מאופיינת בסימטריה מגדרית והדדיות.[25] לפי גישה זו, נשים נוטות להשתמש באלימות כלפי בן/בת הזוג גם כשאלו לא נהגו כלפיהן באלימות וגם כאשר אין הדבר נובע בהכרח מתוך הגנה עצמית, אלא לצורך שליטה, השגת עוצמה ונקמה.[26] במרוצת השנים החלו להצטבר עדויות מחקריות המצביעות על שימוש של נשים באלימות כלפי גברים, לרבות אלימות מילולית, מינית ונפשית. במחקר משנת 1997 שיעור גדול של נשים דיווח על שימוש באלימות לצורך השגת עוצמה ותגמול עקב התנהגות לא נאותה ומתוך רצון לזכות בתשומת לבו של בן הזוג.[27] ניתוח-על משנת 2010 מצא כי המניעים השכיחים ביותר לאלימות בקרב נשים היו כעס, הגנה עצמית, ונקמה, אולם ההבחנה בין נקמה והגנה עצמית הייתה קשה בחלק מן המחקרים שנבדקו.[28] יש הטוענים כי מניעים של שליטה הם נעדרים מאלימות של נשים,[29] אך יש החולקים על כך.[30] מחקר משנת 2003 מצא כי 38% מהנשים דיווחו כי איימו להשתמש באלימות לפחות לפעמים כדי לגרום לבן או בת הזוג לעשות את הדברים שרצו שיעשו; מתוכן 53% ציינו כי האיומים היו יעילים לפחות בחלק מהזמן.[31] באופן דומה, גרגורי סטיוארט (2006) הצביע על כך כי המניעים השכיחים ביותר היו "כדי לקבל שליטה על בן/בת הזוג" (22%), "כדי לגרום לבן/בת הזוג לעשות או להפסיק משהו" (22%), ו"לגרום לבן/בת הזוג להסכים איתך" (17%).[32] שטראוס (2010) הציג נתונים משישה סקרים שבוצעו בקרב האוכלוסייה הכללית בארצות הברית במשך שלושה עשורים, ומצא דפוסי אלימות הדדים במרבית מקרי האלימות שנבחנו.[33] גישת הסימטריה באלימות מתמקדת בסיבות לאלימות ובשיעורי השימוש באלימות, ולא בתוצאות האלימות. אפילו מנתוני שטראוס עולה כי אלימות של גברים גורמת לפציעות רבות יותר (פיזיות ופסיכולוגיות), יותר מקרי מוות, וזורעות יותר פחד.[33] פיברט (2014) שקיבץ כ-270 מחקרים, וכ-73 סקירות בביבליוגרפיה על אלימות במערכת יחסים זוגית, הראה כי נשים נוקטות אלימות כלפי בני זוגן ביחס הדומה לזה של גברים.[34]

לאורך השנים ספגה עבודתו של שטראוס ביקורת רבה. הביקורת הטילה ספק בקיומה של סימטריה מגדרית, במתודולוגיה העומדת מאחורי השאלונים למדידת התנהגויות אלימות בזוגיות של שטראוס (CTS, Conflict Tactics Scale), ובמסגרת התאורטית בה משתמשים החוקרים התומכים בה. המבקרים טוענים, בין היתר, כי אלימות גברים כלפי נשים היא קשה יותר ואין למדוד את השניים על ידי אותו סולם.[33]

אלימות נגד נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלימות נגד נשים

אלימות נגד נשים ידועה גם בתור אלימות מגדרית מוגדרת בספרות המקצועית כפגיעה אלימה או פוטנציאל לפגיעה, המבוצעת על בסיס נורמות מגדריות ודינמיקת כוח לא שוויונית כנגד רצונו של האדם.[35][36] אלימות נגד נשים היא תופעה אוניברסלית, השכיחה בלא הבדל דת, מעמד חברתי, תרבותי, גאוגרפי, גילי, או רמת השכלה. הצהרת האו"ם בדבר אלימות נגד נשים קובעת, "אלימות נגד נשים היא ביטוי ליחסי כוח בלתי שוויוניים היסטוריים בין גברים ונשים. אלימות נגד נשים היא אחד המנגנונים החברתיים שבאמצעותם נשים נאלצות לשאת תפקיד כפוך בהשוואה לגברים".[37]

קיימים ביטויים שונים לאלימות נגד נשים, בהם: אלימות מילולית, הטרדה מינית, הטרדה מאיימת, אלימות פיזית, תקיפה מינית ואונס, סחיטה, אלימות כלכלית, הדחה לזנות, סחר בנשים, השחתת איבר המין הנשי, נישואין כפויים, ורצח על כבוד המשפחה.

פוסט טראומה ואלימות במשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פוסט טראומה

על פי ה-DSM-IV, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) תאובחן כאשר האדם חווה, היה עד או עמד בפני אירוע או אירועים בהם היה איום או מפגש ממשי עם מוות או פציעה חריפה, או איום לשלמות הגופנית שלו או של אחרים. אחד מגורמי הסיכון להתפתחות PTSD הוא חשיפה בעבר לטראומה נפשית או לטראומה גופנית.[38]

בני אדם שאובחנו כסובלים מ-PTSD הם בעלי סיכון רב מהממוצע לבצע עבירות אלימות כלפי בני זוגם, וכן כלפי אחרים. ניתן למצוא מאפיינים דומים בין בני אדם הסובלים מטראומה ופוסט טראומה, לבין בני האדם (מבחינה סטטיסטית, לרוב גברים), הנוהגים באלימות במשפחה. בין המאפיינים, פגיעות בביטחון העצמי, כעס על עצמם, דיכאון, חרדה, וחוסר אמון בעולם ובבן הזוג. בנוסף תופסים את עצמם התוקפים כקורבנות וחסרי ישע. ולאחר ביצוע אקט האלימות מלאים בבושה וצער.

מחקרים שבחנו גברים שהיו אלימים כלפי בנות זוגם, מצאו שרמת הסימפטומים הטראומטיים אצלם הייתה מובהקת.[39]

נמצא קשר מחקרי מובהק בין ילדים שהיו חשופים לאלימות מצד ההורים, לבין התפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית בבגרותם, וכן לשימוש באלימות בבגרותם. נמצא שדחייה על ידי ההורים במשפחת המוצא של הילד, וכן היחשפות לאלימות במשפחה, הן כקרבנות והן כעדים לאלימות זוגית, קשורים לממצאים של PTSD בבגרות, ולאלימות פסיכולוגית ופיזית כלפי אחרים בבגרות. [40]

מחקר של משרד המשפטים בארצות הברית משנת 1994 גילה כי לנשים רווקות סיכוי גבוה פי ארבעה ליפול קורבן לפשע אלים בהשוואה לנשים נשואות. מחקר אחר מהשנה העוקבת גילה כי נשים נשואות חשופות פחות לפגיעות אלימות באופן כללי.[41]

טיפול ומניעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנה ומניעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בארצות הברית פותתה תוכנית למעורבות בקהילה למניעת אלימות במשפחה בשם מודל דולות' (אנ'), המיושמת משנת 2006 ככלי עיקרי למניעת אלימות במשפחה. מספר בדיקות מצאו שתוכנית זו יעילה יחסית, ובאזורים בהם היא יושמה נרשמה ירידה במספר המקרים של אלימות במשפחה.
  • החוק למניעת אלימות במשפחה (1991) מאפשר לקורבן אלימות במשפחה להוציא צו הגנה כנגד הגורם האלים.[42] צו הגנה יכול שיהיה רחב או מצומצם, בהתאם לנסיבות המקרה.[43][44]
  • נשים שחוות אלימות מצד בני זוגן יכולות למצוא מחסה במקלטים לנשים מוכות.
  • תהל - "מרכז הסיוע לנשים דתיות". הוקם בשנת 1993, מפעיל קו חם לנשים במצוקה, מטרת המרכז לעזור לנשים דתיות או חרדיות הנמצאות במצבי מצוקה ומשבר וזקוקות לתמיכה וייעוץ.[45]
  • בשנת 2024 החלה הרשות להגנה על עדים להגן בפעם הראשונה על נשים נפגעות אלימות שחייהן בסכנה בעקבות אלימות במשפחה מצד בן הזוג הקודם ובני משפחתו. במסגרת התכנית, נבנות לנשים תוכניות לחיים חדשים ובהן מעבר לארץ אחרת, כולל ילדיה.[46]

טיפול ושיקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מרכזים למניעת אלימות במשפחה קיימים בכל רחבי ישראל, ומעניקים מענה טיפולי הן למתעלל והן לקורבן.
  • בית נועם - הוסטל טיפולי לגברים אלימים.
  • החוק למניעת אלימות במשפחה מסמיך את בית המשפט להורות לבן זוג מכה להתחייב לעבור טיפול מתאים, ובלבד, שבן הזוג נמצא מתאים לטיפול שכזה והסכים לטיפול זה.[47]
  • הוסטל מפתחות - הוסטל ייחודי בעולם לטיפול באסירים שריצו מאסר בגין אלימות במשפחה, במסגרת הרשות לשיקום האסיר .
  • קו הגברים - קו טלפוני המיועד לגברים במעגל האלימות במשפחה, ומאויש על ידי גברים מתנדבים (טל: 1800-39-39-04).

ענישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אלימות במשפחה היא עבירה על החוק הישראלי. על כן הגורמים האלימים מסתכנים בענישה ואף במאסר. לפי סעיף 379 לחוק העונשין העבירה על תקיפה היא שנתיים מאסר. סעיף 382 לחוק העונשין קובע שכאשר התקיפה נעשית כנגד בן משפחה העונש הוא כפול: ארבע שנים. אם נגרמה חבלה, העונש הקבוע בחוק הוא שלוש שנים והוא מוכפל כאשר מדובר באלימות בתוך המשפחה: שש שנות מאסר.[48] במקרים של עבירות מין, העונש יכול להיות חמור בהרבה – במקרה של אונס הוא גם יכול להיות עשרים שנות מאסר. בית המשפט גם יכול לקבוע שהאלימות היא עבירה על חוק מניעת הטרדה מאיימת (חדירה אל חייו הפרטיים של הקורבן, מעקב, איומים גלויים ומרומזים וכיוצא בזה),[49] עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר. עונש נוסף יכול לכלול פיצויים על נזקים שנגרמו עקב ההתעללות.[50]
  • לפי סעיף 86 לחוק העונשין גם אם בית המשפט לא הרשיע את הנאשם, הוא רשאי להטיל על מי שהואשם באלימות במשפחה תקופת מבחן שבה הוא יעבור טיפול בקהילה. מדובר בעונש קל כיוון שהוא איננו כולל הרשעה, מאסר ורישום פלילי והוא מאפשר למואשם לשקם את חייו.[51]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תוכן שיווקי, אלימות במשפחה: איך מתמודדים עם התופעה בהיבט המשפטי?, באתר חדשות 13, 19 במרץ 2023
  • יעל גוראון, הבעיה שאין לה שם ותוכנית הלימודים השלישית- חינוך מודע מגדר, בתוך הספר כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות – מפתח להבנת תופעה מגדרית שקופה, אילנה קוורטין, הוצאת גמא, תל אביב, 2021.
  • זאב ווינשטוק. (2019) לקראת תיאוריה ופרקטיקה עדכנית להבנה עדכון ושילוב עקרונות התיאוריה הפטריארכלית והתמודדות עם אלימות פיזית בין בני-זוג: בתאוריית המוטיבציות המגדריות. חברה ורווחה עמ' 9–28
  • פרופ' מרטין ס. פיברט, הרצאת וידאו על סימטריה מגדרית באלימות זוגית - מתוך כנס בנושא אלימות במשפחה 2014, יוטיוב.
  • השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2019[52]
  • נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי (2012), אלימות במשפחה תאוריה ופרקטיקה (הוצאת שהם).
  • דלומי ר' וכהן מ'. (2007). חוק העונשין התשל"ז 1977. בני ברק: מחשבות.
  • לוטמן, א' (2006) אלימות נגד נשים- היקף התופעה וסוגיית הענישה- הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה לקראת ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים: הכנסת- מרכז המחקר והמידע, נובמבר (2006)
  • גדעון פישמן וגוסטבו מש, (2006), אלימות כלפי נשים: גורמים המנבאים את קרבנותן. מגמות, מד, עמ' 297–315.
  • בן דוד, ל' (2004). ריכוז נתונים בנושא אלימות נגד נשים – הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה לקראת ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים: הכנסת- מרכז המחקר והמידע, נובמבר 2004.
  • בר-אלי מ', מוחא מ', ופרנקל ד' (2004). הבעייתיות של הרחקה מהבית מקרים של חשד לאלימות נגד בני זוג במשפחה: פרספקטיבה של לקיחת סיכונים. משטרה וחברה, 8, 53-37.
  • גל, נ'. (2003). אלימות נגד נשים: נורמה או סטיה? תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
  • משוניס, ג.ג. (1999), סוציולוגיה, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 452–550, 469-471.
  • זועבי, ס', (1994). אלימות נגד קשישים במגזר הערבי מציאות או מיתוס. עבודת גמר, אוניברסיטת חיפה.
  • צימרין, ח. (1985). ילדים מוכים - בעיה רבת פנים. תל אביב, הוצאת פפירוס.
  • לנדי בנקרופט, (2014). כשאבא פוגע באמא: איך לעזור לילדים שנחשפו להתעללות במשפחה. ספריית פועלים. (שני פרקים מתוך הספר, באתר פסיכולוגיה עברית).
  • דלית יסעור בורוכוביץ' (2003). אלימות אינטימית: עולמם הרגשי של גברים מכים. רסלינג.
  • Campbell, J.C., Webster, D., Koziol-Mclain, J ., Block, C., Cambell, D., Cury, M.A., Gary, F., Glass, N., Mcfarlane, J., Sachs, C., Sharps, P., Ulrich,Y.,Wilt, S., Mangenello, J., Schollenberger, J., Frey, V.& Laughon, K. (2003). Risk factors for femicide in abusive relationship: Result from a multisitte case control study. American journal of public health 7.
  • Crowell, N.A, & Burgess, A.W. (1996) Understandinging violence against woman. Washington, DC: National Academy Press.
  • Gelles, R.J. (1990).Intimate violence in families. Newbury Park: sage.
  • Jackson, N.A., N.A.,& Oates, G.C. (1998). Violence in intimate relationships: examining sociological and psychological issuses. Washington, DC: National Academy press.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלימות במשפחה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ המשרד לביטחון הפנים, דו"ח הוועדה לטיפול בתופעת האלימות במשפחה, 2016
  2. ^ The Council of Europe Convention, Council of Europe Convention on preventing and combating violence against women and domestic violence
  3. ^ 1 2 Louise Dixon, Kevin Browne, The heterogeneity of spouse abuse: a review, Aggression and Violent Behavior 8, 2003-01-01, עמ' 107–130 doi: 10.1016/S1359-1789(02)00104-0
  4. ^ A. Holtzworth-Munroe, G. L. Stuart, Typologies of male batterers: three subtypes and the differences among them, Psychological Bulletin 116, 1994-11, עמ' 476–497 doi: 10.1037/0033-2909.116.3.476
  5. ^ 1 2 הדס שפירא ואלן מילשטיין, איתור נפגעי אלימות במשפחה וטיפול בהם במערכות בריאות: סקירה בין-לאומית, באתר מאיירס ג'וינט ברוקדייל, ‏2023
  6. ^ Lynnmarie Sardinha, et al, Global, regional, and national prevalence estimates of physical or sexual, or both, intimate partner violence against women in 2018, The Lancet 399, 2022-02, עמ' 803–813 doi: 10.1016/s0140-6736(21)02664-7
  7. ^ ד"ר נועה ליבוביץ, הילה שפיצר, אלימות בזוגיות, ממצאי מחקר, ספטמבר 2024, עבור משרד הרווחה, באתר יוזמת קווים אדומים, ‏ספטמבר 2024
  8. ^ עדו אבגר, אלימות במשפחה: הטיפול בגברים אלימים בישראל, 2019
  9. ^ שקד לובוצקי-גטה, דנה ברנדר, אמיליה קפרנוב, גברים פוגעים ונפגעים במערכות יחסים זוגיות אלימות: סקירה בין-לאומית, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל
  10. ^ שירות בתי הסוהר, נתונים אודות אסירים השפוטים בגין אלימות במשפחה לדו"ח השנתי של ארגון ויצו, 2019
  11. ^ ג'רי אלמו, ריכוז נתונים על אלימות במשפחה בדגש על אלימות כלפי נשים, י"ח בכסלו תשפ"ב, 22 בנובמבר 2021
  12. ^ משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי מדווח על עלייה במקרי אלימות במשפחה, באתר משרד הרווחה והביטחון החברתי, ‏21 בנובמבר 2022
  13. ^ דפני לידור, זינוק של 65 אחוז מתחילת המלחמה במקרי אלימות במשפחה, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 11 ביוני 2024
  14. ^ הדר גיל-עד, "במלחמה זה החמיר": עלייה חדה במקרי האלימות במשפחה | הנתונים המלאים, באתר ynet, 29 במאי 2024
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 WHO | Preventing intimate partner and sexual violence against women: taking action and generating evidence (עמ' 18-28), WHO
  16. ^ 1 2 3 Michael P. Johnson, Conflict and Control: Gender Symmetry and Asymmetry in Domestic Violence, Violence Against Women 12, 2006-11, עמ' 1003–1018 doi: 10.1177/1077801206293328
  17. ^ 1 2 Angela G. Krieg Mayer, Intervening with Couples Experiencing Domestic Violence: Development of a Systemic Framework, Australian and New Zealand Journal of Family Therapy 38, 2017-06, עמ' 244–255 doi: 10.1002/anzf.1217
  18. ^ Michael P. Johnson, Janel M. Leone, Yili Xu, Intimate terrorism and situational couple violence in general surveys: ex-spouses required, Violence Against Women 20, 2014-02, עמ' 186–207 doi: 10.1177/1077801214521324
  19. ^ משנת אברהם על הסמ"ג, חלק ג', עמ' תקמה
  20. ^ אתר למנויים בלבד ניצן כספי שילוני, ואז הדיין שאל: "אבל גברת, מה עילת הגירושין?", באתר הארץ, 23 בנובמבר 2020
  21. ^ הרבני חייב בגט: החיים לצד בעל מכה ושיכור "חמורים ממוות" - פסקדין, באתר www.psakdin.co.il
  22. ^ מכות וצעקות בכל שבת: בעל אלים חויב להתגרש ולשלם כתובה - פסקדין, באתר www.psakdin.co.il
  23. ^ 1 2 Patricia L. East, Audrey Hokoda, Risk and Protective Factors for Sexual and Dating Violence Victimization: A Longitudinal, Prospective Study of Latino and African American Adolescents, Journal of youth and adolescence 44, 2015-6, עמ' 1288–1300 doi: 10.1007/s10964-015-0273-5
  24. ^ WHO | Understanding and addressing violence against women, WHO
  25. ^ Murray Straus, Katreena Scott, Gender symmetry in partner violence: The evidence, the denial, and the implications for primary prevention and treatment. Preventing partner violence: Research and evidence-based intervention strategies., 2009
  26. ^ Diane R. Follingstad, M. Jill Rogers, Validity Concerns in the Measurement of Women's and Men's Report of Intimate Partner Violence, Sex Roles 69, 2013-08, עמ' 149–167 doi: 10.1007/s11199-013-0264-5
  27. ^ Martin S. Fiebert, Denise M. Gonzalez, College Women Who Initiate Assaults on Their Male Partners and the Reasons Offered for Such Behavior:, Psychological Reports, 2016-09-01 doi: 10.2466/pr0.1997.80.2.583
  28. ^ Megan H Bair-Merritt, Sarah Shea Crowne, Darcy A Thompson, Erica Sibinga, Why Do Women Use Intimate Partner Violence? A Systematic Review of Women's Motivations, Trauma, violence & abuse 11, 2010-10, עמ' 178–189 doi: 10.1177/1524838010379003
  29. ^ L. Kevin Hamberger, Clare E. Guse, Men's and Women's Use of Intimate Partner Violence in Clinical Samples:, Violence Against Women, 2016-06-30 doi: 10.1177/107780102762478028
  30. ^ L. KEVIN HAMBERGER, JEFFREY M. LOHR, DENNIS BONGE, DAVID F. TOLIN, An Empirical Classification of Motivations for Domestic Violence:, Violence Against Women, 2016-06-30 doi: 10.1177/1077801297003004005
  31. ^ Suzanne C. Swan, David L. Snow, Behavioral and Psychological Differences Among Abused Women Who Use Violence in Intimate Relationships, Violence Against Women 9, 2003-01-01, עמ' 75–109 doi: 10.1177/1077801202238431
  32. ^ Gregory L. Stuart, Todd M. Moore, Julianne C. Hellmuth, Susan E. Ramsey, Reasons for Intimate Partner Violence Perpetration Among Arrested Women, Violence Against Women 12, 2006-07-01, עמ' 609–621 doi: 10.1177/1077801206290173
  33. ^ 1 2 3 Murray A. Straus, Thirty Years of Denying the Evidence on Gender Symmetry in Partner Violence: Implications for Prevention and Treatment, Partner Abuse 1, 2010-07, עמ' 332–362 doi: 10.1891/1946-6560.1.3.332
  34. ^ Martin Fiebert, California State University, Long Beach, References Examining Assaults by Women on Their Spouses or Male Partners: An Updated Annotated Bibliography, https://www.researchgate.net/, ‏יוני 2014
  35. ^ WHO | Sexual and other forms of gender-based violence in crises, web.archive.org, ‏2014-07-21
  36. ^ G. Krantz, Violence against women, Journal of Epidemiology & Community Health 59, 2005-10-01, עמ' 818–821 doi: 10.1136/jech.2004.022756
  37. ^ A/RES/48/104 - Declaration on the Elimination of Violence against Women - UN Documents: Gathering a body of global agreements, www.un-documents.net
  38. ^ רבקה תובל משיח, Rivka Tuval Mashiach, The Impact of Continuous Terror in Israel — Distress and Strength / השפעת הטרור המתמשך: מצוקה וחוסן באוכלוסייה הישראלית, Social Issues in Israel / סוגיות חברתיות בישראל, 2008, עמ' 6–28
  39. ^ Donald G. Dutton, The Abusive Personality, Second Edition: Violence and Control in Intimate Relationships, Guilford Press, 2006-12-19. (באנגלית)
  40. ^ סופר זיו, גברים המשתמשים באלימות בתוך המשפחה והפרעה פוסט-טראומתית, "פסיכולוגיה עברית", 13.7.2009
  41. ^ ד"ר יהודה יפרח, ‏"הכרוניקה, דצמבר 2019", השילוח, 17, דצמבר 2019
  42. ^ להרחבה, ראו: נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי (2012), אלימות במשפחה - תאוריה ופרקטיקה, עמ' 131-223.
  43. ^ ראו: נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי (2012), אלימות במשפחה - תאוריה ופרקטיקה, עמ' 199-215.
  44. ^ צו הגנה למניעת אלימות במשפחה, באתר כל זכות
  45. ^ חמי רמיאל, החברה הדתית מתמודדת עם אלימות במשפחה וביערת הרע מקרבך, דעות 10, ניסן תשס"א, אפריל 2001
  46. ^ זמן אמת עונה 8 | פרק 6 - התוכנית להגנת נשים, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 48:18)
  47. ^ להרחבה, ראו: נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי (2012), אלימות במשפחה - תאוריה ופרקטיקה, 206-210.
  48. ^ תקיפת בן זוג: מה העונש על אלימות במשפחה?, באתר דין - עורכי דין ומידע משפטי בישראל, ‏15 ביוני 2017
  49. ^ חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס״ב–2001, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  50. ^ להרחבה על הדין הפלילי בסוגיית האלימות במשפחה, ראו: נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי (2012), אלימות במשפחה - תאוריה ופרקטיקה, עמ' 367-411.
  51. ^ אלימות נגד נשים – היקף התופעה וסוגיית הענישה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 23 בנובמבר 2006
  52. ^ השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2019, באתר GOV.IL
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלימות_במשפחה&oldid=40064453"