אלימלך זורקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אלימלך זוּרְקַין הוא שמו של נבל בדיוני, המופיע בסדרת הספרים חסמבה מאת יגאל מוסינזון ובעיבודים השונים של הסרטים לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה.

דמותו בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי חסמבה פוגשים את אלימלך זורקין לראשונה (ואת אחיו זרח) בספר "חסמבה בבית האסורים" שיצא לאור בשנת 1950. אלימלך זורקין מתואר כפושע ובריון אלים, שמכה באכזריות את ירון זהבי, כשזה מנסה להזהיר את חבריו מסכנה. ירון ניצל הודות לאביו, שבמקרה נאסר באותו יום והוכנס לאותו תא בו היו ירון והפושע, והוא משיב לזורקין כגמולו על הכאת חלש ממנו. אך בספר זה דמותו של זורקין היא שולית, ועיקר המאבק הוא בבריטים. זורקין מופיע כנבל הראשי בשני ספרים אחרים "חסמבה ושודדי הסוסים" (1950) ו"חסמבה וילדי ההפקר" (1951). הוא מופיע כדמות שולית בספר "חסמבה במארבי הגבול" (1955), אך ללא קשר לעלילה הראשית בספר זה. כן מופיע זורקין כאויבם של החסמבאים בני "הדור השני" בהנהגת יואב צור, בספר "חסמבה בהרפתקאות עם הבלשית הנודניקית המופלאה" (1977). בספר "חסמבה בפחדים ובסכנות נוראות" (1983) מתעמתים החסמבאים עם משולם בנו של אלימלך זורקין ואחיינו פישקה (לא כתוב אם פישקה הוא בנו של זרח או של ירוחם).

זורקין הוא אחד משלושה אחים, שכולם פושעים ומראם החיצוני דומה, ומכונים "יאז"ז" (ירוחם, אלימלך, זרח זורקין) - זרח מגלה זאת לירון בספר "חסמבה בבית האסורים". בנוסף גילה זרח לירון כי טביעות האצבעות שלהם שונות, דבר שמקשה על המשטרה להאשים אותם בעבירות המיוחסות להם. כך, למשל, זרח הואשם בגניבת כסף מקופת בנק - אך מכיוון שטביעותיו לא תאמו את הטביעות שהגנב האמיתי (אלימלך או ירוחם) הותיר על הקופה, המשטרה נאלצה לבטל את ההאשמות נגדו. השלושה מופיעים בהרכב מלא בשניים מהספרים: "חסמבה וילדי ההפקר" ו"חסמבה בהרפתקאות עם הבלשית הנודניקית המופלאה". אלימלך הוא בבירור האלים והדומיננטי מבין השלושה, ועל אף שהוא מתייחס לזרח ולירוחם באופן משפיל, הם מצייתים לו, גם אם זה לא לרוחם.

זורקין מתואר כבעל הומור ורב תושיה, ובחלק מהספרים מסופר כי כדי להסתיר את זהותו וכוונותיו האמיתיות קרא לעצמו "פרופסור וסרצימס", אם כי לא הצליח בכך להוליך שולל את בני החבורה.

על אף שזורקין מופיע רק בחמישה מספרי הסדרה (יותר מכל אויב אחר של החבורה), ובמהלך הסדרה התעמתו החסמבאים עם פושעים מרושעים בהרבה ומסוכנים בהרבה, הרי שדמותו הפכה לאב הטיפוס של הנבל החסמבאי, והיא הזכורה ביותר מבין כל הנבלים שהופיעו בסדרת הספרים.

הופעות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זורקין הופיע כנבל בשני הסרטים שנעשו על פי הסדרה, חסמבה ונערי ההפקר (1971) שם גילם את דמותו זאב רווח, וחסמבה ושודדי הסוסים (1985) שם גילם את דמותו ספי ריבלין. דמותו של רווח היא המזוהה יותר עם זורקין, ושונה בפרטים רבים מהמקור הספרותי. הדמות הפכה לדמות פולקלוריסטית ואהודה.[1] בגילומו של רווח קיבלה הדמות מאפיינים עדתיים מובהקים, ברוח סרטי הבורקס, שלא נמצאו בדמות הספרותית המקורית.

זורקין אף הופיע במחזמר על חסמבה בשנת 1998 בו גולם על ידי שלום אסייג.

בפרק של "זהו זה", שנעשה בשנת 1990 על חסמבה, אלימלך זורקין הפך להיות חבר כנסת וגולם על ידי מוני מושונוב.

בסדרה "מנדלבאום בלש פרטי", הזורקינים, שנקראו ע"ש הזורקינים מחסמבה, היו זייפני יצירות אומנות וגולמו על ידי יורם יוספסברג.

בסדרת הטלוויזיה "חסמבה דור 3" שהוקרנה בשנת 2010 בערוצי HOT, שב רווח וגילם את דמותו של זורקין. מסתבר שזורקין הוא אב לשני ילדים, פרדי וסאני, וביחד עמם הקים תאגיד פשע בשם "זורקום" ועודו ממשיך בפשעיו. בדומה לסרט "חסמבה ונערי ההפקר", שם משפחתו של אלימלך מבוטא זוֹרקין.

באחד מפרקי הסדרה "הפיג'מות" נעשתה פרודיה על הסרט "חסמבה ונערי ההפקר" . השחקן נדב אסולין שיחק את זורקין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב רווח: סמל ישראלי עכבר העיר, 9.4.2010