אלינור מרקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלינור מרקס
אלינור מרקס
מדינה הממלכה המאוחדת, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 16 בינואר 1855
מקום לידה לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 31 במרץ 1898 (בגיל 43)
מקום פטירה לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הספרייה להנצחת מרקס עריכת הנתון בוויקינתונים
ידועה בשל פעילות סוציאליסטית ופמיניסטית
מקצוע פעיל חברתי, מתרגם, סופר, חבר איגוד מקצועי, סופרג'יסט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלינור מרקס אייבלינגאנגלית: Eleanor Marx Aveling; 16 בינואר 1855, לונדון, הממלכה המאוחדת - 31 במרץ 1898, לונדון, הממלכה המאוחדת) הידועה גם בשם ג'ני ג'וליה אלינור "טוסי" מרקס, הייתה פעילה סוציאליסטית, פמיניסטית ומתרגמת אנגלייה, בת הזקונים של קרל מרקס. בשנת 1898 גילתה אלינור מרקס כי בן זוגה התחתן בחשאי עם המאהבת שלו, והתאבדה על ידי נטילת רעל. בשנת 2014 עלתה הטענה כי מרקס לא שלחה יד בנפשה אלא נרצחה על ידי בן זוגה בעבור בצע כסף. מרקס הייתה בת 43 במותה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלינור מרקס (יושבת במרכז), לצידה אחיותיה הגדולות ג'ני לונגה ולורה מרקס. עומדים - קרל מרקס מימין ופרידריך אנגלס משמאל

אלינור מרקס נולדה בסוהו בלונדון ב-16 בינואר 1855, ביתם השישית של קרל מרקס ואשתו ג'ני פון וסטפאלן (אנ')[1] . היא כונתה "טוסי" מגיל צעיר. כבר בילדותה, הפגינה עניין בנושאים פוליטיים וכתבה מכתבים לאישי ציבור[2]. הוצאתם להורג של המרטירים ממנצ'סטר (אנ') שהתרחשה כשהייתה בת שתים עשרה, הבהילה אותה עד מאוד ועיצבה את הסולידריות שלה עם המאבק האירי לעצמאות[1]. הסיפורים, אותם הקריא לה אביה, עוררו בה עניין רב בספרות, וכבר בגיל שלוש היא ידעה לצטט מיצירותיו של ויליאם שייקספיר[3].

בגיל שש עשרה, התמנתה למזכירתו של אביה והצטרפה אליו לכנסים סוציאליסטים ברחבי העולם[3]. לאחר שנה, היא התאהבה בפרוספר אוליבייה ליסגרי (אנ'), עיתונאי וחבר בקומונה הפריזאית, שנמלט ללונדון לאחר דיכוי הקומונה[1]. אף על פי שהסכים עם השקפתו הפוליטית של ליסגרי, קרל מרקס לא היה מרוצה מהקשר שלו עם ביתו מפאת פער הגילאים בניהם – ליסגרי היה בן 34, ואלינור בת 17. אלינור עזבה את ביתה, ועברה לגור בברייטון, שם עבדה כמורה[4]. לאחר שנה, אלינור עזרה לליסגרי לכתוב את ספרו "History of the Commune of 1871" ותרגמה אותו לאנגלית. אביה אהב את הספר אך נותר מאוכזב מקשריה של בתו עם מחברו. בשנת 1880, קרל שינה את גישתו ואישר לה להתחתן עם ליגסרי, אולם באותה העת לאלינור היו ספקות לגבי הקשר, והיא אכן הפסיקה אותו בשנת 1882[3].

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19, מרקס נאלצה לסעוד את הוריה המבוגרים. אמה נפטרה בדצמבר 1881, אחותה הבכורה, ג'ני לונגה (אנ'), נפטרה בינואר 1883 מסרטן, ואביה נפטר במרץ 1883. לפני שאביה נפטר, הוא העביר לה את האחריות על כתביו שטרם פורסמו, ועל הגרסה האנגלית של עבודתו העיקרית - הקפיטל[3].

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלינור מרקס ווילהלם ליבקנכט

בשנת 1884, הצטרפה מרקס לפדרציה הסוציאל-דמוקרטית (אנ') בהנהגתו של הנרי הינדמן, ונבחרה לכהן בוועד המנהל. במהלך עבודתה בפדרציה, היא הכירה את אדוארד אייבלינג (אנ'), איתו ניהלה קשר זוגי לאורך כל חייה. באותה השנה, עקב פיצול בפדרציה, היא הקימה את הליגה הסוציאליסטית (אנ'). הפיצול נבע עקב בעיות אישיות עם הינדמן שהואשם בהנהגה בעלת אופי דיקטטורי, וכן עקב חילוקי דעות פוליטיים[3]. מרקס האשימה את הינדמן בנטיות לאומיות, משום שסרב, בין היתר, להצעתה לשלוח נציגים מטעמם למפלגת הפועלים בצרפת. הינדמן כינה הצעה זו 'תמרון משפחתי' משום שאחותה וגיסה היו חברים במפלגה זו. מסיבה זו, הקימה מרקס את הליגה הסוציאליסטית, בה החבר הבולט ביותר היה ויליאם מוריס[1].

מרקס כתבה באופן קבוע טור שנקרא 'תיעוד תנועת המהפכה הבינלאומית' אותו פרסמה בירחון של הליגה הסוציאליסטית[5]. בשנת 1884, פגשה את קלמנטינה בלאק, ציירת פמיניסטית, ובזכות ההכרות עימה החלה להיות מעורבת במאבקים של פועלות. היא השתתפה במספר רב של שביתות נשים ונערות פועלות, וכתבה מספר רב של ספרים ומאמרים בנושא[3]. בנוסף, הייתה חברתה הטובה של הפעילה הסופרג'יסטית שארלוט דספרד. בשנת 1885, מרקס עזרה לארגן את הכנס הסוציאליסטי הבינלאומי בפריז[3], ושנה לאחר מכן היא נסעה לארצות הברית על מנת לגייס כספים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה[2].

בשנת 1893, קייר הארדי ייסד את מפלגת הלייבור העצמאית. מרקס הגיעה לכנס היסוד כצופה, בעוד אייבלינג הגיע כנבחר. מטרתם הייתה להטות את מפלגת הלייבור העצמאית לכיוון מרקסיסטי, אך מטרה זו נכשלה[1]. בשנות השמונים המאוחרות של המאה ה-19, הליגה הסוציאליסטית הייתה מפולגת מאוד. חבריה התפצלו לתת מחנות כאשר חלקם עודדו שיתופי פעולה עם הממסד וחלקם צידדו באנרכיה. מרקס ואייבלינג הפכו למיעוט בליגה, מצאו עצמם בעמדה מאוד לא נוחה, ולבסוף עזבו את הליגה הסוציאליסטית, וחזרו בשנת 1897 לפדרציה הסוציאל-דמוקרטית[6][1].

פעילותה באומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים של המאה ה-19, מרקס החלה להתעניין בתיאטרון ובמשחק. היא האמינה כי האומנות היא כלי להגשמת מטרות סוציאליסטיות ופמיניסטיות[3]. בשנת 1886, היא שיחקה במחזה בית הבובות מאת הנריק איבסן. מרקס גילמה את נורה, אייבלינג גילם את טרוולד, וג'ורג' ברנרד שו גילם את קרוגסטאד[7]. בנוסף, היא תרגמה עבודות ספרותיות רבות, לרבות התרגום האנגלי הראשון של מאדאם בוברי מאת גוסטב פלובר. היא למדה נורווגית במיוחד כדי לתרגם את יצירותיו של איבסן, ובשנת 1888 הייתה הראשונה לתרגם לאנגלית את המחזה אויב העם. בשנת 1890, תרגמה את המחזה האישה מן הים[8][9].

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1898, גילתה מרקס כי אייבלינג התחתן בחשאי עם שחקנית צעירה, ושקעה לדיכאון עמוק עקב כך. היא כתבה שני מכתבי התאבדות קצרים, התפשטה, נכנסה למיטתה ובלעה רעל[10]. העוזרת מצאה אותה גוססת במיטתה והזעיקה רופא, אך מרקס לא החזיקה מעמד עד שהוא הגיע. נתיחה לאחר המוות ניקתה את שמו של אייבלינג כאחראי למותה מבחינה פלילית, אך בקהילה הסוציאליסטית הוא נחשב לאדם שגרם לה להתאבד[11][10]. גופה נשרף בקרמטוריום[12], ואפרה נשמר תחילה בארגוני שמאל, אך לבסוף נקבר לצד קברו של קרל מרקס בבית הקברות הייגייט בצפון לונדון בשנת 1956[13].

בשנת 2014, יצא לאור ספרה של ההיסטוריונית רייצ'לס הולמס 'אלינור מרקס: חיים' (באנגלית: "Eleanor Marx: A Life"). הולמס מעלה את ההשערה כי מרקס לא התאבדה אלא נרצחה בידי אייבלינג בעבור בצע כסף. לאחר שמרקס גילתה כי אייבלינג התחתן מאחורי גבה תחת שם בדוי, היא שינתה את צוואתה, אך אייבלינג ככל הנראה השמיד אותה, וברח עם הירושה שפרידריך אנגלס הותיר לה. לטענתה של הולמס, אייבלינג הוא זה שחתם על הזמנת הרעל שנקנה בבוקר מותה (חומצה פרוסית וכלורופורם)[14].

בשנת 2008, הציב הממשל הבריטי על ביתה של אלינור מרקס שלט כחול (אנ') עם שמה, המסמן אתר מורשת[15].

ביבליוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלינור מרקס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Brodie, Fran: Eleanor Marx in Workers' Liberty.
  2. ^ 2.0 2.1 Marx Family in Encyclopedia of Marxism.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Eleanor Marx in Spartacus Educational.
  4. ^ Collis, Rose (2010). The New Encyclopaedia of Brighton. (based on the original by Tim Carder) (מהדורה ראשונה). Brighton: Brighton & Hove Libraries. עמ' 75. ISBN 978-0-9564664-0-2. 
  5. ^ Yvonne Kapp, Eleanor Marx: Volume 2. New York: Pantheon Books, 1976; pg. 66.
  6. ^ Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 264–265.
  7. ^ Ronald Florence, Marx's Daughters, New York: Dial Press, 1975
  8. ^ Bernstein, Susan David (2013). Roomscape: Women Writers in the British Museum from George Eliot to Virginia Woolf. Edinburgh University Press. עמ' 47–48. 
  9. ^ Eleanor Marx bibliography on marxists.org.
  10. ^ 10.0 10.1 Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 696–697.
  11. ^ Matthew Gwyther: Inside story: 7 Jew's Walk. In: The Daily Telegraph. 23 September 2000
  12. ^ Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 702–703.
  13. ^ Kapp, Eleanor Marx: Volume 2, pp. 703–704.
  14. ^ הארץ, תעלומת מות בתו של קרל מרקס 22 בספטמבר 2014
  15. ^ "Marx, Eleanor (1855–1898)".