אליס בול
 | |
| לידה |
24 ביולי 1892 סיאטל, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1916 (בגיל 24) סיאטל, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
אואהו |
| ענף מדעי | כימיה, רוקחות |
| השכלה |
|
| תארים |
מוסמך אוניברסיטה |
| תרומות עיקריות | |
| טיפול למחלת הצרעת | |
  | |
אליס אוגוסטה בול (באנגלית: Alice Augusta Ball; 24 ביולי 1892 – 31 בדצמבר 1916) הייתה כימאית אפרו-אמריקאית, שפיתחה את "שיטת בול", הטיפול היעיל הראשון למחלת הצרעת. היא מצאה דרך להפוך שמן צ'ולמוגרה לתמיסה הניתנת להזרקה, ובכך עד שנות ה-40 אפשרה לחולים רבים להשתחרר מבידוד ולשוב לחייהם. כאישה אפרו-אמריקאית, אליס בול הצליחה להתגבר על חסמים חברתיים ומגדריים מורכבים בראשית המאה ה-20 ולהשלים מסלול אקדמי שכלל תואר ראשון במדעי הרוקחות ושני תארים מתקדמים בכימיה ובכימיה תרופתית. לאורך שנות פעילותה היא העמיקה ואף שימשה כחברת סגל במכללה בה רכשה את השכלתה.
בול הצליחה, למרות חסמים חברתיים ומגדריים כבדים בראשית המאה ה-20, בעלת תואר ראשון במדעי הרוקחות ועוד שני תארים - בכימיה ובכימיית-תרופות. על מפעל חייה זכתה, לאחר מותה, להוקרה מטעם אוניברסיטת הוואי, בה למדה ולימדה. לאחר מותה הטרגי ב-1916, נשיא האוניברסיטה והמנחה שלה, ד"ר ארתור דין, המשיך את עבודתה, פרסם את הממצאים תחת שמו בלבד. הוא אף כינה את הפיתוח "שיטת דין", ולא העניק לבול כל קרדיט. רק בשנת 1977 נחשפה האמת על תרומתה המכרעת, בזכות מחקר של ד"ר קתרין טקארה וסטן עלי. מאז, שמה של אליס בול הונצח בדרכים רבות, בין היתר באמצעות הכרזת "יום אליס בול" בהוואי. היא אף עוטרה לאחר מותה במדליית הריג'נטס מטעם אוניברסיטת הוואי, ופיתוחה המדעי נלמד כיום כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הרפואה והכימיה המודרנית.
ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליס בול נולדה בסיאטל שבוושינגטון למשפחה משכילה ועתירת הישגים. אביה, ג'יימס פ. בול ג'וניור, היה עורך דין ועורך העיתון "The Colored Citizen",[1] ואמה, לאורה בול עסקה כצלמת. לבול היו שני אחים ואחות אחת.[1] זיקתה של בול לעולם הכימיה החלה כבר בילדותה,[2] ככל הנראה בהשראת סבה, ג'יימס פ. בול, שהיה מחלוצי תחום הצילום בדאגרוטיפ, והשתמש בכימיקלים שונים לצורך פיתוח תמונות בתקופה שבה המקצוע טרם הוסדר מסחרית. לאחר תקופה קצרה שבה שהתה משפחתה בהוואי עקב מצבו הבריאותי של סבה, חזרה בול לסיאטל. בשנת 1910 היא השלימה את לימודיה התיכוניים במקצועות המדעיים בהצטיינות יתרה. לאחר מכן היא המשיכה ללימודי תואר ראשון בכימיה וברוקחות באוניברסיטת וושינגטון.
חייה האקדמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1912 סיימה בול תואר ראשון בכימיית תרופות, ואחרי שנתיים נוספות קיבלה גם תואר ראשון ברוקחות. מאמר שפרסמה בכתב העת של אגודת הכימאים האמריקאית זיכה אותה במלגה לתואר שני באוניברסיטת הוואי (שנקראה אז מכללת הוואי) ובמקביל קיבלה הצעת עבודה מאותה מכללה. היא הוזמנה להישאר כעוזרת הוראה תחת נשיא האוניברסיטה ד"ר ארתור דין, שהיה גם הוא כימאי. כך הפכה גם לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שסיימה תואר שני במכללת הוואי, וגם לאישה הראשונה בכלל שכיהנה במשרה זו במכללה.[3] בנוסף הזמין אותה הרופא ד"ר הארי הולמן (Hollmann) מבית החולים קליהי (Kalihi) בהונולולו לסייע לו בפיתוח תרופה לצרעת. בעבודתה שם היא פיתחה תהליך ייחודי שאיפשר הפקת זריקה שהצילה חיים רבים. מחקרה של בול ארך כשנה, ותוצאותיו הובילו לייצור תמצית המבוססת על שמן העץ Hydnocarpus wightianus, המוכר בשמו ההודי "צ'ולמוגרה". תמצית זו שימשה כתרופה למחלת הצרעת, בשל היותה מסיסה גם במים, וכך ניתן היה להזריקה לגוף האדם. אף שבאירופה, אסיה ואפריקה השתמשו במיצוי מן העץ כתרופה חיצונית על העור, בול סברה שהזרקת החומר תהיה יעילה יותר, והייתה הראשונה שהצליחה לייצר את התרופה המבוקשת.
מותה ומורשתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שבול סיימה את מחקריה בהצלחה, היא לא זכתה לראות את תוצר המחקר הסופי מניב פירות. היא חלתה, כנראה בעקבות שאיפת גז כלור בתאונת מעבדה, והלכה לעולמה בגיל 24 בבית חולים בסיאטל בסוף 1916. עמיתה הבכיר ארתור דין שהיה גבר לבן מקושר ומכובד, הפיץ את התרופה ולקח את כל הקרדיט על הישגי הסטודנטית השחורה הצעירה. הוא השלים את מחקריה אחרי מותה ופרסם שורה של דו"חות שבהם התעלם לחלוטין מתרומתה המרכזית לפיתוח התרופה. הולמן ניסה להיאבק למענה, וסיפר בהזדמנויות רבות שהיא זאת שפיתחה את השיטה שאפשרה את הפקת התרופה, אך דין היה מקושר הרבה יותר וזכה בכבוד לבדו. אפקט מטילדה בו נקראת שיטת הטיפול שפיתחה- שיטת דין. שיטה זו נותרה הטיפול העיקרי לצרעת במשך 25 שנים, עד תחילת השימוש באנטיביוטיקה בשנות ה-40, שהוביל לפיתוח תרופות יעילות יותר.[4]
התרופה שיוצרה כתוצאה ממחקריה הוסיפה לעזור לחולים לקבל טיפול למחלה בביתם, ללא אשפוז ארוך בבתי חולים, ובמקרים רבים גם להחלים בסופו של דבר ממחלת הצרעת.
אף שבול לא קיבלה את ההוקרה לה הייתה ראויה במהלך חייה, בשלהי המאה ה-20 נחשף סיפורה. בשנת 2000 הוצב לוח זיכרון לכבודה באוניברסיטת הוואי, לא הרחק מאולם דין המפואר בקמפוס. אוניברסיטת הוואי הכירה בה פעמיים: בפעם הראשונה ב-2000, כשהכירו בה בתור אחת הסטודנטיות המצטיינות של האוניברסיטה, ופעם שנייה ב-2007, כשהוענקה לה תעודת הוקרה רשמית מטעם האוניברסיטה, שנים רבות לאחר מותה.[5] בשנת 2000 אף הכריז מושל הוואי על 29 בפברואר כ"יום אליס בול", והוא נחגג כיום כל ארבע שנים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Parascandola, J. (2003), "Chaulmoogra oil and the treatment of leprosy", Pharmacy in history 45 (2), pp. 47-57
- Dehn, W. M., & Ball, A. A. (1914), "Benzoylation in Ether Solution", Journal of the American Chemical Society, 36 (10), pp. 2091-2101
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוד ביוגרפיה של אליס בול באתר biography (באנגלית)
- ביוגרפיה של אוגוסטה בול באתר UNDARK (באנגלית)
- רמי שלהבת, על צרעת, כימיה ואפקט מטילדה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 במרץ 2019
דלתיה ריקס, ניו יורק טיימס, הכימאית השחורה שגילתה מרפא לצרעת זכתה להכרה מאוחרת מדי, באתר הארץ, 13 באפריל 2023- כתבי אליס בול בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Sibrina Nichelle Collins, Alice Augusta Ball: Chemical Drug Pioneer, 05.12.2016
- ↑ Ball, Alice Augusta, ScholarSpace(הקישור אינו פעיל)
- ↑ (Ball, Alice Augusta (1892-1916, BlackPast.org
- ↑ על צרעת, כימיה ואפקט מטילדה, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2019-03-08
- ↑ Alice Ball Biography
| בקרת זהויות |
|
|---|