אליעזר גלר

אליעזר גלר

אליעזר גלר
לידה	6 בספטמבר 1916 אופוצ'נו, פולין
נרצח	1943 (בגיל 26 בערך) אושוויץ
פרסים והוקרה	צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי
פעולות ומבצעים
מרד גטו ורשה

אליעזר גלר בביקור בבית המשפחה באופוצ'נו בזמן שירותו הצבאי (1938)

קבוצת "גורדוניה" באופוצ'נו. אליעזר גלר עומד שביעי משמאל

אליעזר 'גניק' גלר (6 בספטמבר 1916–אמצע 1943) היה חבר בהנהגת תנועת גורדוניה, פעיל בארגון אי"ל וממפקדי מרד גטו ורשה. שרד את המרד, אולם נספה במחנה אושוויץ.

ביוגרפיה

נעורים

גלר נולד ב-1916 בעיירה אופוצ'נו שבפרובינציית לודז' בפולין. אביו, ברל גלר, שהחל דרכו כסוחר פרוות בוורשה, פתח חנות גדולה בעיירה והיה אחד מעשירי העיירה. גלר היה הבן הבכור ואחריו נולדו עוד שלוש אחיות. אחת מאחיותיו, מינה קורצברט (גלר) היגרה לארגנטינה והתגוררה בבואינס איירס. הבית בו גדלו היה בית מסורתי אך לא מחמיר. גלר למד בבית ספר יסודי פולני ולאור הרווחה הכלכלית זכה במורה פרטי שהשלים לימודי יהדות.

בנעוריו הצטרף גלר לפעילות של קן תנועת גורדוניה שפעל בעיר, הקן הפעיל ביותר של התנועה בפולין, וספג את הרוח החלוצית שהתבססה על כתביו של א.ד. גורדון כמו גם את הצורך לעסוק בעבודה פרודוקטיבית. בנוסף הושפע מחוות הכשרה קטנה שהוקמה בלודז' שחבריה עבדו בבית חרושת ליציקת זכוכית שפעל בעיר בבעלות יהודית. כל אלו הביאו את גלר להחלטה לעלות ארצה בגיל 19, לאחר סיום לימודיו.

ב-1930 החליט גלר, כחלק מרצונו לרכוש מקצוע פרודוקטיבי, ללמוד בבית ספר תיכון מקצועי בעיר לודז', בניגוד לדעת אביו שרצה שימשיך בלימודים כלליים. עם סיום לימודי התיכון נשאר גלר בעיר וקיבל אחריות לקיבוצי ההכשרה של גורדוניה בסביבת לודז'. המשך פעילותו הציונית של גלר בלודז' גרמה לסכסוך בינו ובין אביו ש"סידר" לו כבר משרה באופוצ'נו.

השירות הצבאי

באפריל 1938 החליט גלר להתגייס לצבא הפולני והוצב ברגימנט הפרשים ה-22 של המרשלים (22gi Pulk Szwolezerow). לאחר השלמת הכשרתו נשלח לשרת, במסגרת הרגימנט, בקרבת סובאלק שבצפון-מזרח פולין. על אף האתגרים של השירות הצבאי והיותו יהודי ביחידה שרובה נוצרים, מצא גלר סיפוק רב בשירות. במהלך השירות ניתן לו, מדי פעם, לבקר את בני משפחתו ואת חבריו באופוצ'נו. ב-1939 היה גלר שותף לחששות הכבדים מפני תקיפה גרמנית ולקח חלק בהכנת הצבא הפולני לאפשרות של מלחמה.

מועד שחרורו של גלר מהצבא היה מתוכנן לאמצע ספטמבר 1939 אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר שיבשה את תוכניותיו. גדוד הפרשים שבו שירת לחם מול כוחות גרמניה הפולשים אולם גלר וחבריו ניגפו ונאלצו לסגת מזרחה עד לעיר קוטנו שם נפלו בשבי הגרמני. לאחר כחודש, ועל פי הסכם בין גרמניה ופולין, שוחררו חיילי הצבא הפולני וגלר ביניהם.

הפעילות בגטו ורשה

עם שחרורו מהשבי ובדרכו לעיר הולדתו עצר גלר בורשה כדי לראות את מצב התנועות הציוניות בעיר. לאחר שהתרשם לרעה מהמצב בעיר חזר גלר למשפחתו באופוצ'נו והחל לתכנן את שיקום הפעילות הציונית. בשלב ראשון החל לפעול בקרב חבריו לתנועת גורדוניה בעיירה כדי לחדש את הפעילות בה. באפריל 1940 חזר גלר לגטו ורשה מתוך רצון לחדש את פעילות תנועת גורדוניה בעיר. במאמציו אלו היה גלר שותף לישראל זלצר שהיה חבר בהנהגת גורדוניה. לאחר תקופת פעילות התרשם זלצר מיכולותיו הארגוניות של גלר וצירף אותו להנהגת גורדוניה.

מרכז תנועת גורדוניה וקומונת החברים בורשה התמקמו ברחוב נאלבקי מספר 23 (בשיתוף עם חברי תנועת השומר הצעיר). עם היכנסו לתפקיד החל גלר לארגן הקמת חווה חקלאית עבור החברים בגטו. בשיתוף ארגון TOPOROL (מיסודו של ארגון יס"ס) ייסד גלר שתי חוות חקלאיות בקרבת העיר גרוייץ שמדרום לורשה. חוות אלו שרדו עד חורף 1940 ואז חזרו חבריהן לורשה שם החלה פעילות ערה של חברי גורדוניה. בדצמבר 1940 ארגן גלר סמינר רעיוני לכל חברי התנועה בורשה ובו נאמו מראשי התנועה.

לאחר חידוש פעילות גורדוניה בורשה עצמה החליט גלר, בניגוד לדעת חברי ההנהלה, לחדש את הקשרים עם הפעילים בערי השדה למרות הסיכון בתנועה בדרכים. לשם כך השיג גלר תעודות מזויפות על שם 'אאוגניוש קובלסקי' ובעזרתן הגיע לקני התנועה בצ'נסטוחובה, בנדין, אופאטוב וסוסנוביץ. בעקבות הצלחה זו ארגן גלר קבוצת פעילים בעלי תעודות מזויפות שסייעו לו בחידוש הקשרים.

הפעילות הבאה שריכזה את תשומת ליבו של גלר הייתה הוצאת עיתון מחתרתי בשם 'דבר הנוער - סלובו מלודיך' (Slovomlodych). בעזרתו של ד"ר נתן עק, שסייע לו בעריכת החומרים, היה גלר הפעיל העיקרי בהוצאת העיתון. העיתון יצא כירחון החל מנובמבר 1940 ועד שלהי 1942.

הקומונה בצ'נסטוחובה

בשלהי 1940 העלה גלר הצעה לעבור עם חברי התנועה שגרו בנאלבקי 23 (פלוגת 'אופקים') לקומונה מחוץ לורשה כדי לרענן את השורות. ישראל זלצר התנגד לכך והצעתו של גלר גרמה למחלוקת ולפילוג בהנהגת התנועה. ההחלטה הובאה לפתחו של נתן עק שפסק לטובתו של גלר וב-1941 יצא גלר בראש קבוצת חלוצים לצ'נסטוחובה. לצעד זה היו כמה מטרות וביניהן הצורך בחיזוק הקינים בערים הקטנות, התחושה שסיכויי ההישרדות גדולים יותר מחוץ לורשה, ההתנוונות של הרעיונות החלוציים בגטו ורשה בגלל המצב הקשה, המחשבה שפיזור היהודים יקטין את הסיכון להשמדה כוללת של היהודים ועוד. הבחירה בצ'נסטוחובה נבעה מכך שהגטו בעיר זו לא היה מוקף חומה וגדר והתאפשר ליהודים להמשיך לסחור עם הגויים, אפשרות שהבטיחה מזון מספק.

עיקר הפעילות של חברי הקומונה היה במפעלים שתרמו למאמץ המלחמתי הגרמני. גלר המשיך להשתמש בתעודותיו המזויפות כדי לנוע לורשה ובחזרה. על אף הפעילות הרבה בתנועה נחשפו כולם לידם ההולכת וקשה של הגרמנים, לאקציות ולמקרי ההרג הרבים. במכתביו מתאר גלר את הרגשתו שבעצם נחרץ גורלם של יהודי פולין.

בתחילת 1941 הצליח אליעזר גלר להגיע מורשה לבנדין. באספה של הנוער המקומי מסר דין וחשבון על המתרחש בקרב יהודי ורשה ועל החלטת החברים לארגן הגנה עצמית, על אף הקשיים המרובים ברכישת נשק, וחרף התעלמות המחתרת הפולנית. במצב הדיכאון ששרר בקרב הנוער המקומי נוכח הגירושים למחנות העבודה, הכניס ביקורו של גלר עידוד והלהיב את הרוחות. לאחר ששהה בבנדין חדשים אחרים הוא חזר לורשה. הוא נסע דרך צ'נסטוחובה והתייצב בפני אב המנזר הקתולי בעיר, תוך שהוא מסתיר מפניו את יהדותו. בשיחתם גולל גלר בפני אב המנזר את הטרגדיה הגדולה של יהדות פולין ודרש שהכנסייה הקתולית תושיט את עזרתה ליהודים. בסיכומה של השיחה הסכים אב המנזר להסתיר במנזר 400 ילדות יהודיות מגיל ארבע ומעלה. עם הפרידה נשק הכומר על ראשו של גלר, שחזר מעודד לורשה והתחיל טורח בהגשמת תוכנית ההצלה שלו, ואולם התוכנית לא יצאה אל הפועל.

ב-22 ביולי 1942, כשהחלה האקציה הגדולה בגטו ורשה, היה גלר בצ'נסטוחובה. כשהגיעה השמועה על הקורה בורשה מיהר לשם והצטרף לחבריו שהסתתרו כדי לא להיתפס על ידי הגרמנים. פעולה זו הצליחה ורוב חברי התנועה לא נלקחו לטרבלינקה (כמו רבים מהמגורשים). באוגוסט חזר גלר, עם קבוצת חלוצים קטנה, לצ'נסטוחובה שם טרם בוצעו אקציות.

לאחר שחווה את מוראות האקציה הגדולה בורשה, החליט גלר שעליו לצאת לשווייץ ומשם לחשוף לעולם את זוועות השמדת היהודים. בספטמבר יצא לדרך ועבר דרך סוסנוביץ עד שהגיע לבנדין שם הגיעה אליו הבשורה על האקציה האכזרית בצ'נסטוחובה. אקציה זו שהחלה ב-21 בספטמבר הביאה להשמדתם של הרוב הגדול של יהודי העיר וסביבתה וביניהם רוב חברי הקומונה של גורדוניה. גלר נשאר בבנדין ולא המשיך לשווייץ ואסף אליו את שרידי חברי קומונת גורדוניה מצ'נסטוחובה וסביבתה. בכך הפכה קומונת בנדין לקומונה האחרונה של גורדוניה בפולין.

החזרה לורשה

המכות שניתכו על ראשו של גלר הביאו אותו לכלל יאוש ולרצון עז לנקום בגרמנים והמקום לכך היה ורשה. בנובמבר 1942 חזר גלר מבנדין לורשה שם פגש שרידים מחברי גורדוניה שנאספו והתיישבו בדירה ברחוב זמנהוף 56 (יחד עם חברי תנועת דרור). רדוף ברגשי אשם על מותם של חברי התנועה בצ'נסטוחובה החליט גלר לנסוע בדצמבר 1942 לבקר בעיר זו כמו גם בסוסנוביץ, בנדין וזגלמביה. באותה תקופה נלקחו בני משפחתו של גלר באופוצ'נו באקציה האחרונה שנערכה בעיירה ונשלחו לטרבלינקה. גלר שקל להצטרף לחלוצים בבנדין שתכננו מרד בגרמנים אך בסופו של דבר החליט לחזור לורשה.

מרד גטו ורשה

עם חזרתו של גלר לגטו ורשה, בתחילת ינואר 1943, הצטרף להכנות להתנגדות לגרמנים במסגרת אי"ל. זמן קצר לאחר הגעתו פתחו הגרמנים (ב-18 בינואר 1943) בגירוש יהודים מהגטו, וחברי ארגוני ההתנגדות התחבאו כדי לא להיתפס. גלר, יחד עם עוד שישה מחברי גורדוניה, צורף לפלוגת לוחמים של תנועת דרור שהסתתרה בדירה ברחוב זמנהוף. חוליה של חיילים גרמנים, שנכנסה באותו יום לדירה, נתקלה באש של הלוחמים שפגעה בשני חיילים גרמנים. הקבוצה, וגלר בתוכם, נמלטה לדירה ברחוב מורנובסקה 44 ובהמשך עברה לדירה ברחוב מילה 34. בהמשך אירועי המרד הקטן היה גלר מעורב בפעילויות התנגדות שונות וכן בהשגת כלי נשק.

עם סיום אירועי ינואר החל גלר לאסוף בני נוער כדי להגדיל את הפלוגה. כשהחלו אירועי אפריל 1943 מנתה הפלוגה כ-20 חברים. עד מרץ שהתה הפלוגה ליד בית החרושת למברשות ואז עברה לאזור בתי החרושת טבנס-שולץ. בתחילת אפריל מונה גלר למפקד אזור טבנס-שולץ ולפיקודו עמדו שמונה קבוצות/פלוגות מכל התנועות היהודיות (מתוך 22 קבוצות שנבנו עד אפריל 1943):

1. קבוצת דרור בפיקודו של בנימין ואלד (רחוב לאשנו 36)
2. קבוצת קומוניסטים בפיקודו של האשאק קווה (רחוב לאשנו 74)
3. קבוצת גורדוניה בפיקודו של יעקב פיינגבלאט
4. קבוצת פועלי ציון בפיקודו של מאיר (מארק) מאירוביץ (רחוב נובוליפיא 31)
5. קבוצת השומר הצעיר בפיקודו של דוד נובודבורסקי (רחוב נובוליפיא 67)
6. קבוצת השומר הצעיר בפיקודו של שלמה וינוגרון (רח' נובוליפקי 41)
7. קבוצת הבונד בפיקודו של וולוול רוזובסקי (רחוב סמוצ'ה 68)
8. קבוצת קומוניסטים בפיקודו של יולק (רחוב נובוליפיא 66)

עם היכנסו לתפקיד פעל גלר לביצור האזור שבאחריותו ולהגדלת מלאי הנשק והתחמושת. ההכנות הרבות באו לידי ביטוי ב-18 באפריל כשהגרמנים התחילו לפעול לחיסול ההתנגדות בגטו.

החל מ-18 באפריל החלו תקריות יומיות בין המגינים לבין הגרמנים בהיקף מצומצם מאחר שהגרמנים התמקדו בחיסול ההתנגדות באזור הגטו המרכזי. כמפקד האזור טרח גלר לעבור בין העמדות והבונקרים ולעודד את הלוחמים שסבלו מעייפות, רעב ופציעות. לאחר שריפת הגטו הראשי התפנו הגרמנים לחסל את ההתנגדות באזור טבנס-שולץ. מצב העמדות של המגינים התדרדר בעקבות ירי ארטילרי של הגרמנים שגרמה להרס נרחב בבניינים בהם התבצרו המגינים. ב-26 באפריל הורה גלר ללוחמיו להתכנס בבונקר שברחוב לאשנו 56 כדי להצטרף לפרטיזנים ביערות. ב-27 באפריל ירדה שארית הלוחמים (כ-40), וגלר בראשם, לתעלת הביוב ויצאה בבית באזור נטוש ברובו שם חיכו עד ה-30 באפריל להגעת המשאית של ארגון הפ.פ.ר.. הלוחמים עלו למשאית כדי לצאת ליער לומיאנקי אך גלר בחר להישאר בורשה כדי להמשיך לפעול בתנועת ההתנגדות.

חלק אחר מהלוחמים ניסה אף הוא לעבור לחלק הארי בתעלות הביוב, אולם הגרמנים הזרימו גז לתעלות אלו, חיכו ליד הפתחים וירו בלוחמים שניסו להימלט מהגז.

בין חורבות גטו ורשה

כשחזר גלר לעיר השתמש בתעודותיו המזויפות כדי לנוע ברחבי העיר. ב-24 במאי השתתף גלר בפגישה של חברי ארגונים שונים שנערכה בבית חרושת סגור לתאית. גפרור דולק הצית את מחסן התאית וגרם למותם של שמונה מהנוכחים במקום ולכוויות לאחרים. גלר הצליח להימלט מהמקום על אף כוויותיו. בין השאר שהתה במקום טוסיה אלטמן שנכוותה באופן חמור, נתפסה על ידי הגסטפו ונפטרה ב-26 במאי.

מותו של גלר

באמצע שנת 1943 פעלו בפולין גופים שסיפקו דרכונים זרים (בעיקר של מדינות דרום ומרכז אמריקה) ליהודים כדי לאפשר להם יציאה בטוחה מאירופה. לאחר הפציעה בבית החרושת לתאית נשברה רוחו של גלר והוא נענה להצעה זו לקבלת דרכון זר. נקודת הכינוס של בעלי הדרכונים הייתה במלון 'פולסקי' בעיר ורשה שבו יכלו היהודים לשהות מבלי שיאסרו. באחד הימים, בזמן ההמתנה לטיפול בבקשתם, גילו היהודים שהגסטפו טמן להם פח: הגרמנים פרצו למלון, אסרו את כל היושבים בו (וגלר ביניהם) ושלחו אותם למחנה ברגן-בלזן. הידע על קורותיו במחנה זה התקבל מהלה שיפר רופאייזן שפגשה בו שם. אף שהחזיק ניירות דרום אמריקאים נשלח גלר מברגן-בלזן לאושוויץ שם נספה.

הנצחה

• בקיבוץ מעלה החמישה, שהוקם על ידי חברי תנועת גורדוניה, הקים הפסל אנדריי רבס, ב-1961, פסל לזכר מורדי גטו ורשה. אחת הדמיות המופיעות בפסל היא של אליעזר גלר. גילוי הלוט היה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בעצרת המרכזית של תנועת 'האיחוד'.
• ב-1960 הוציא דוד רון, חבר מעלה החמישה, את הספר 'הם יורים' על דמותו של אליעזר גלר. הספר נכתב בסיועו של אהרון כרמי-חמילניצקי, בן עירו של אליעזר, חניכו וידידו, ששרד את השואה.
• ב-1946 הוקמה בלודז' קבוצת חלוצים של גורדוניה שנקראה 'קבוצת אליעזר גלר'.

לקריאה נוספת

• דוד רון, הם יורים - אליעזר גלר, מפקד אזור במרד גיטו ורשה, הוצאת "תרבות וחינוך" בשיתוף עם איחוד הקבוצות והקיבוצים, 1960

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליעזר גלר בוויקישיתוף

• אליעזר גלר, באתר "הפרטיזנים" (אורכב)
• האנציקלופדיה של הגטאות - גטו ורשה, באתר "יד ושם"
• סמינריון בנושא יד ללוחמי גטו ורשה: אליעזר גלר וחבריו, באתר "סמינולוג" (אורכב)
• באמת יודעים פה רק מעט על מה שאירע ליהודי פולין, הארץ, 4 ביוני 1944
• יוסף קרמיש, "גורדוניה" במרי, דבר, 24 באפריל 1960
• יצחק וקסלר, אליעזר גלר - דמות המפקד בגיטו ורשה, דבר, 19 באוגוסט 1960