אליעזר (בן משה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אֱלִיעֶזֶר הוא דמות מקראית, בנם של משה וציפורה.[1] שמו מופיע פעמיים נוספות בדברי הימים א'.

כד וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. כו וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.
צפורה מלה את בנה אליעזר. ציור מעשה ידי פייטרו פרוג'ינו משנת 1482. הקפלה הסיסטינית

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר נולד לאחר חזרתו של משה למצרים. משה מבטא את שמחתו על ביטול עונש המוות שהטיל עליו פרעה: "וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר-כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה"

אליעזר הוא שם תאופורי. המחבר המקראי מקביל את השורש ע-ז-ר שנגזר משמו ואת השורש נ-צ-ל. שורש זה הוא השורש המנחה בפסוקים, וזאת יש לגרוס על פי הפסוקים הבאים המסופרים בפגישת משה ויתרו: ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל: אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם ה'. ט וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. י וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם."[2]

אברבנאל מסביר מדוע קרא משה לבנו הראשון גרשום: "כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" ושם הבן השני קרא אליעזר לאמר, כי "אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה" וידוע שהחסד הראשון שעשה ה' עמו היה שהצילו מחרב פרעה בברחו ממצרים ואחר כך היה במדין גר בארץ נכריה ולכן היה לו לקרא את שם הראשון "אליעזר... ולשני יקרא גרשם". והוא עונה: "והנה קרא משה את שם בנו הראשון, אשר ילדה לו צפורה, גרשם והיא מילה מורכבת אם שיהיה פירושו גר משומם, ר"ל שלא ידע אנה ילך ומה יעשה, או שם גר, רומז שהיה גר במקום ההוא, ואולי שרמז על ארץ כוש, אשר גר שם בראשונה, והראיה לדבר, באמרו "גר הייתי בארץ נכריה", ולא אמר גר אנכי יאמר שיהיה הבן הראשון הזה, זיכרון לגרותו אשר היה בארץ כוש... האמנם לא קרא הבן הנולד לו ראשון "אליעזר" – לפי שעדיין היה בורח מחמת מלך מלאכי מות פרעה, והוצדק מפחדו, ללכת מגוי אל גוי, מממלכה אל עם אחר, וגם שם לא היה בטח... אמנם כשהובטח ממנו יתברך, ואמר לו לך שוב מצרימה, כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, אז קרא לבן הנולד לו בזמן ההוא אליעזר...".[3]

לאליעזר נולד בן ושמו רחביה. שמו נזכר שוב בדברי הימים א', כ"ד, כ"א ובפרק כ"ו, פסוק כ"ה. בפסוק י"ז נאמר על אליעזר אבי "רחביה הראש " עוד נאמר שלא היו לו "בנים אחרים". יש הסוברים כי בהערה זו חל שיבוש וסביר להניח שלאליעזר היות צאצאים נוספים.[4]

לפי מדרש לקח טוב בני משה, גרשום ואליעזר נכנסו לארץ: ”אמר לו, משירדו בניך במצרים ועברו ד' דורות עד שישובו אל ארץ ישראל, קהת, עמרם, משה היו במצרים, ובני משה גרשום ואליעזר נכנסו לארץ ישראל ...”[5]

מהנאמר באבות דרבי נתן נראה כי משה סבר כי בניו ירשו את מנהיגותו: ”והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך . שאילו היתד . תורה ירושה לד היה אדם מורישו לבנו ולבך בנו ולבן אחותו עד סוף כל הדורות . שכן מצינו במשה בשער, שהיה סבור שבניו עומדים תחתיו מהו אומר . 'יפקד ה' אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם' ( במדבר כז, טז—יז ). בא וראה מה המקום משיבו : 'קח לך את יהושע בן נון' ( שם, שם, יח ).” בדרשה אחרת אף היא מופיעה באבות דרבי נתן נאמר כי משה הבין כי בניו לא ירשו אותו: ”"התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לד . כיצד י בשעה שראה משה את בניו שאין בהן תורה שיעמדו בנשיאות אחריו נתעטף ועמד בתפילה . אמר לפניו רבש"ע הודיעני את מי יכנס את מי יצא בראש כל העם הזה וכו'”[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליעזר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק י"ח, פסוק ד'
  2. ^ משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, 1987, עמ' 68.
  3. ^ נגה רבקה, מדרש השמות "גרשם" ו"אליעזר", בית מקרא, החברה לחקר המקרא בישראל, ירושלים, ניסן - סיון תש"ן, גיליון ג (קכ"ב)
  4. ^ מיכאל קוכמן, עולם התנ"ך: דברי הימים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 235-236.
  5. ^ בתוך: ישראל משה תא-שמע: כרך ג - איטליה וביזנטיון / כנסת מחקרים : עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005, עמ' 304.
  6. ^ משה בר בתוך דניאל שפרבר, רפאל ינקלביץ ועמנואל פרידהיים עורכים, חכמי המשנה והתלמוד : הגותם פועלם ומנהיגותם, רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2011, עמ' 375