אליענה אמדו לוי-ולנסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליענה אמדו לוי-ולנסי
Éliane Amado Levy-Valensi
אין תמונה חופשית
לידה 11 במאי 1919
מרסיי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במאי 2006 (בגיל 86)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליענה אמדו לוי-ולנסי (Éliane Amado Levy-Valensi;‏ 11 במאי 1919 - 10 במאי 2006) הייתה פסיכואנליטיקאית ופילוסופית צרפתית-ישראלית יהודיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליענה לוי-ולנסי נולדה ב-11 במאי 1919 במרסיי. בשנת 1930 עברה עם הוריה ל-Saint-Mandé שבקרבת פריז.

למדה פילוסופיה. התיידדה עם פרנסין בלוך, איתה קיימה קשר במשך כל חייה (ההתכתבות ביניהן נשמרת בארכיון של "כל ישראל חברים"). בשנת 1948 הצטרפה למרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS), שם למדה לתואר דוקטור.

לימדה פילוסופיה באוניברסיטת סורבון.

בשנת 1968 עלתה לישראל, ומונתה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן. הייתה לאשה הראשונה שמונתה לפרופסור באוניברסיטה זו.[דרוש מקור] עמדה בראש הקתדרה למחשבה פילוסופית בישראל ובעמים. זכתה בפרס האקדמיה למדע, מוסר ופוליטיקה בפריז, ובפרס איגוד העיתונאים והסופרים של צרפת. בשנת 1988 הוענק לה אות שנת הארבעים מטעם "מועצת ארגוני נשים בישראל".

בשנת 1942 נישאה למקס אמדו, ממנו התגרשה בשנת 1953. ב-1960 נישאה לפסיכיאטר קלוד וייל, ממנו התגרשה בשנת 1969.

נפטרה בירושלים ב-10 במאי 2006.

במחקריה עסקה רבות ביחס שבין יהדות ופסיכולוגיה. פרופ' שלום רוזנברג מספר על כך:

זוכר אני אחת מהרצאותיה שנשאה לפני יותר משלושים שנה, בכנס בו השתתפנו. היא דנה אז בפנים נוספות של היצר הרע, המוות, הוא ה'טַנַטוֹס' שפרויד הוסיף ל'אֶרוֹס' בעקבות מלחמת העולם הראשונה. יצר זה, המתבטא בחיפוש הרפתקני של המוות ומשחק אתו, נוכח באלילות, בנצרות ובעולם המודרני. אך אמדו-לוי טענה שיצר זה מושפע באופן מכריע מהתרבות, ומכאן ההתנגשות החזיתית שבינו לבין המצווה היהודית הבסיסית: 'ובחרת בחיים'.

שלום רוזנברג, בכל לבבכם, באתר "הגות יהודית"

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Les Rapports intersubjectifs en psychanalyse, 1962
  • Le Dialogue psychanalytique : Les rapports intersubjectifs en psychanalyse, la vocation du sujet, 1962
  • Les Niveaux de l'être : La connaissance et le mal, 1963
  • Le Temps dans la vie psychologique, 1964
  • La Communication, 1967
  • Le Temps dans la vie morale, 1968
  • Isaac gardien de son frère ? : Implications inconscientes du dialogue israélo-arabe, 1968
  • La Racine et la source : Essais sur la judaïsme, 1968
  • Les voies et les pièges de la psychanalyse, 1971
  • Le Grand désarroi : Aux sources de l'énigme homosexuelle, 1973
  • La nature de la pensée inconsciente, 1978
  • La Onzième épreuve d'Abraham ou De la Fraternité, 1981
  • Lettres de Jerusalem, 1983
  • Le Moïse de Freud, ou, La référence occultée, 1984
  • Job : réponse à Jung, 1991
  • La nevrose plurielle, 1992
  • La dignité des mots, 1995
  • La Poétique du Zohar, 1996
  • Penser ou/et rêver: Mécanismes et objectifs de la pensée en Occident et dans le Judaïsme, 1997
  • L'Imagination : Philosophie et tradition juive, 1998
  • La nature de la pensée inconsciente, 1999

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך "אמדו-לוי, אליענה", בתוך 'נשים בישראל: לקסיקון', עמ' 13, עם עובד בשיתוף ירחון נעמת, 1991.
  • רוני קליין, אות, גוף, קהילה - עיונים בהגות יהודית-צרפתית בת זמננו, רסלינג, 2014, הפרק "אליענה אמדו לוי-ולנסי: מענה יהודי לפרויד, יצחק או אדיפוס?", עמ' 127–137.
  • אופיר טובול, קול התור - ציונות מסורתית-ספרדית, ידיעות אחרונות בשיתוף ספרי חמד, 2021.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]