לדלג לתוכן

אליפות העולם בראלי עונת 2017

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות העולם בראלי עונת 2017
סבסטיאן אוז'ייה המוביל הנוכחי של האליפות
סבסטיאן אוז'ייה המוביל הנוכחי של האליפות
סוג תחרות אליפות העולם בראלי
תאריך התחלה 19 בינואר 2017
תאריך סיום 19 בנובמבר 2017
מספר עונה 45
מספר מרוצים בעונה 13
זוכה באליפות הנהגים סבסטיאן אוז'ייה
זוכה באליפות היצרנים M Sport

עונת 2017 באליפות העולם בראלי היא העונה ה-45 של האליפות. העונה נפתחה ב-22 בינואר בראלי מונטה קרלו והסתיימה ב-19 בנובמבר בראלי אוסטרליה. במהלך העונה התקיימו 13 מרוצים.

קבוצת פולקסווגן, שזכתה באליפות היצרנים בארבע העונות שעברו, פרשה מהאליפות בעקבות פרשת דיזלגייט[1]. סבסטיאן אוז'ייה, האלוף המכהן, שנהג עבור הקבוצה הפורשת, עבר לקבוצת אם-ספורט[2]. טויוטה שבה לאליפות לאחר 18 שנות היעדרות[3]. גם סיטרואן חזרה להתחרות באופן מלא, לאחר שבעונה הקודמת השתתפה בצורה חלקית בלבד והשקיעה בפיתוח הדגם החדש.

לאחר מאבק צמוד עם תיירי נויביל הצליח אוז'ייה לזכות באליפות בפעם החמישית ברציפות וקבוצתו זכתה, לראשונה מזה עשר שנים, באליפות היצרנים.

ב-28 בספטמבר 2016 פורסם לוח הזמנים המתוכנן לעונת 2017[4].

סיבוב תאריכים מיקום משטח מקטעים אורך מנצח Power Stage
1 20–22 בינואר מונקומונקומונטה קרלו מעורב 15[א] 355.96 ק"מ צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה בלגיהבלגיה תיירי נויביל
2 10–12 בפברואר שוודיהשוודיהשוודיה שלג 17 305.83 ק"מ פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה
3 10–12 במרץ מקסיקומקסיקומקסיקו חצץ 17 231.25 ק"מ בריטניהבריטניה כריס מיק בלגיהבלגיה תיירי נויביל
4 7–9 באפריל צרפתצרפתקורסיקה אספלט 10 316.76 ק"מ בלגיהבלגיה תיירי נויביל פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה
5 28–30 באפריל ארגנטינהארגנטינהארגנטינה חצץ 18 356.49 ק"מ בלגיהבלגיה תיירי נויביל בלגיהבלגיה תיירי נויביל
6 21-19 במאי פורטוגלפורטוגלפורטוגל חצץ 19 349.17 ק"מ צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה אסטוניהאסטוניה אוט טאנק
7 11-9 ביוני איטליהאיטליהאיטליה חצץ 19 312.66 ק"מ אסטוניהאסטוניה אוט טאנק פינלנדפינלנד אסאפקה לאפי
8 30 ביוני-2 ביולי פוליןפוליןפולין חצץ 22 338.34 ק"מ בלגיהבלגיה תיירי נויביל פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה
9 28–30 ביולי פינלנדפינלנדפינלנד חצץ 25 315.62 ק"מ פינלנדפינלנד אסאפקה לאפי אסטוניהאסטוניה אוט טאנק
10 18–20 באוגוסט גרמניהגרמניהגרמניה אספלט 21 309.17 ק"מ אסטוניהאסטוניה אוט טאנק ספרדספרד דני סורדו
11 8-6 באוקטובר ספרדספרדקטלוניה מעורב 19 312.02 ק"מ בריטניהבריטניה כריס מיק ספרדספרד דני סורדו
12 27–29 באוקטובר בריטניהבריטניהוילס חצץ 21 306.13 ק"מ בריטניהבריטניה אלפין אוונס בלגיהבלגיה תיירי נויביל
13 17–19 בנובמבר אוסטרליהאוסטרליהאוסטרליה חצץ 19 287.68 ק"מ בלגיהבלגיה תיירי נויביל צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה
  1. ^ המקטע הראשון בוטל בעקבות תאונה בה נהרג צופה. המקטע ה-16 בוטל מסיבות בטיחותיות

שינויים בלוח הזמנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראלי סין הוצא מתוך תוכנית התחרויות. הראלי שהיה אמור להתקיים לראשונה בעונת 2016, בוטל בשל מפולות בוץ שפגעו בתוואי המסלול המתוכנן. המארגנים החליטו שלא לכלול את הראלי גם בעונה הנוכחית, על מנת לאפשר למארגני הראלי הזדמנות להכין את המסלול בצורה טובה יותר לקראת התמודדות על מקום בלוח התחרויות.

קבוצות ונהגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טויוטה יאריס WRC, הדגם החדש של הקבוצה, שחזרה לאליפות לאחר 18 שנים
יצרן קבוצה רכב מספר נהג נהג משנה מרוצים
אם-ספורט בריטניהבריטניה אם-ספורט פורד פיאסטה 1 צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה צרפתצרפת ג'וליאן אינגרסיה 1-13
2 אסטוניהאסטוניה אוט טאנק אסטוניהאסטוניה מרטין ירבוג'ה 1-13
3 בריטניהבריטניה אלפין אוונס בריטניהבריטניה דניאל בריט 1-13
יונדאי קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יונדאי מוטורספורט יונדאי i20 קופה WRC 4 ניו זילנדניו זילנד היידן פאדון ניו זילנדניו זילנד ג'ון קנארד 1–5
בריטניהבריטניה סבסטיאן מארש 6–10, 12–13
נורווגיהנורווגיה אנדריאס מיקלסן נורווגיהנורווגיה אנדריאס ג'אגר 11
5 בלגיהבלגיה תיירי נויביל בלגיהבלגיה ניקולאס גילסול 1-13
6 ספרדספרד דני סורדו ספרדספרד מארק מרטי 1–11
נורווגיהנורווגיה אנדריאס מיקלסן נורווגיהנורווגיה אנדריאס ג'אגר 12–13
סיטרואן צרפתצרפת סיטרואן טוטאל אבו דאבי סיטרואן C3 WRC 7 בריטניהבריטניה כריס מיק אירלנדאירלנד פול נגל 1–7, 9–11
נורווגיהנורווגיה אנדריאס מיקלסן נורווגיהנורווגיה אנדריאס ג'אגר 8
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות חאליד אל קסימי בריטניהבריטניה גריס פטרסון 12
צרפתצרפת סטפן לפר צרפתצרפת גבין מוראו 13
8 צרפתצרפת סטפן לפר צרפתצרפת גבין מוראו 1, 3, 11
אירלנדאירלנד קריג ברין בריטניהבריטניה סקוט מרטין 2, 4–8, 10, 12–13
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות חאליד אל קסימי בריטניהבריטניה כריס פטרסון 9
9 צרפתצרפת סטפן לפר צרפתצרפת גבין מוראו 4, 6, 8
נורווגיהנורווגיה אנדריאס מיקלסן נורווגיהנורווגיה אנדריאס ג'אגר 7, 10
אירלנדאירלנד קריג ברין בריטניהבריטניה סקוט מרטין 9
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות חאליד אל קסימי בריטניהבריטניה כריס פטרסון 11
בריטניהבריטניה כריס מיק אירלנדאירלנד פול נגל 12–13
טויוטה יפןיפן טויוטה רייסינג טויוטה יאריס WRC 10 פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה פינלנדפינלנד מייקה אנטילה 1-13
11 פינלנדפינלנד יוהו האנינן פינלנדפינלנד קי לינדסטורם 1–12
פינלנדפינלנד אסאפקה לאפי פינלנדפינלנד יאנה פרם 13
12 6–12

קבוצת פולקסווגן, שזכתה באליפות היצרנים בארבע העונות שעברו, פרשה מהאליפות בעקבות פרשת דיזלגייט[1].

טויוטה שבה להשתתף באליפות לאחר היעדרות כל 18 שנים[3]. החברה מינתה את טומי מקינן, שזכה באליפות הנהגים 4 פעמים בעבר, למנהל הקבוצה. מקינן היה שותף לפיתוח דגם הטויוטה יאריס WRC המבוסס על הטויוטה יאריס. צוות נהגי הקבוצה הורכב מצמד נהגים פינים: יארי-מאטי לאטוולה, נהגה לשעבר של קבוצת פולקסווגן ויוהו האנינן. קבוצת סיטרואן, שהתחרתה בעונה הקודמת בצורה חלקית, חזרה לאליפות בצורה מלאה. דגם הסיטרואן DS3 WRC, ששימש את הקבוצה בשניים האחרונות, הוחלף בדגם ה-C3 WRC החדש.

סבסטיאן אוז'ייה, שנותר ללא קבוצה לאחר פרישתה של פולקסווגן, חתם בקבוצת אם-ספורט. אוז'ייה הצטרף לאוט טאנק האסטוני, שנהג בקבוצת די מאק (D-MACKׂ) בפורד פיאסטה.

תקציר העונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה נפתחה ב-19 בינואר בראלי מונטה קרלו. במהלך המקטע הראשון של התחרות אירעה תאונה בה היה מעורב רכבו של היידן פאדון, שפגע בצופה. פאדון וג'ון קנארד, הנווט, לא נפגעו. הצופה נלקח לבית חולים בניס ומאוחר יותר מת מפצעיו. במהלך היום השני של התחרות הצליח תיירי נויביל לפתוח פער של 45.1 שניות על פני סבסטיאן אוז'ייה, שסיים את היום במקום השני. שבר במתלה גרם לנויביל לעיכוב של למעלה מחצי שעה ביום האחרון של המרוץ ואיפשר לאוז'ייה לקחת את ההובלה. יארי-מאטי לאטוולה, נהגה של קבוצת טויוטה הגיע במקום השני, במרוץ הבכורה המחודשת של הקבוצה[5].

בראלי שוודיה שוב הוביל נויביל בבטחה את הראלי אך תאונה בסופר ספיישל סטייג' הקצר חיסלה את סיכוייו לניצחון והורידה אותו למקום ה-13 בסיום. היה זה יארי-מאטי לאטוולה שניצח את המרוץ ועלה למקום הראשון באליפות. הניצחון היה הראשון של קבוצת טויוטה מאז שנת 1999[6]. בראלי מקסיקו ניצח כריס מיק. היה זה הניצחון הראשון לסיטרואן C3 WRC החדשה. אוז'ייה סיים שני ונטל את ההובלה באליפות בעוד נויביל חמישי בפער של 38 נקודות.

נויביל ניצח בשני המרוצים הבאים בקורסיקה ובארגנטינה בעוד אוז'ייה ניצח בפורטוגל ושמר על ההובלה באליפות. לאחר שסיים שני בפורטוגל עלה נויביל למקום השני באליפות במרחק של 18 נקודות מאוז'ייה. בשלושת המרוצים הבאים סיים נויביל לפני אוז'ייה תוך שהוא מנצח בראלי פולין ומסיים שלישי באיטליה. אוז'ייה סיים שלישי בפולין ובראלי פינלנד פרש לאחר תאונה. המקום השישי בפינלנד הספיק לנויביל כדי להשוות את מספר הנקודות שלו לזה של אוז'ייה והוא נטל את ההובלה באליפות, ארבעה מרוצים לסיום העונה, משום שניצח ביותר מרוצים. בראלי איטליה ניצח אוט טאנק לראשונה בקריירה ובראלי פינלנד ניצח אסאפקה לאפי בטיוטה במירוץ הרביעי בלבד שלו ב-WRC.

שני המרוצים הבאים הכריעו את גורל האליפות: בראלי גרמניה פרש נויביל לאחר שבר במתלה וסיים לראשונה ללא נקודות. אוז'ייה סיים שני וחזר לראש הדירוג, בעוד טאנאק ניצח בפעם השנייה העונה. אוז'ייה הגדיל את יתרונו בראלי ספרד כשהוא מסיים שני (מאחורי מיק שניצח) בעוד נויביל מסיים שוב ללא נקודות עקב תאונה. שני מרוצים לסיום הוביל אוז'ייה בפער של 37 נקודות על פני טאנאק בעוד נויביל יורד למקום השלישי באליפות במרחק 38 נקודות מאוז'ייה.

בראלי ויילס סיים אוז'ייה שלישי והבטיח את הזכייה באליפות. אלפין אוונס זכה בניצחון הראשון שלו בקריירה. בראלי האחרון באוסטרליה ניצח נויביל.

אליפות הנהגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות ניתנות לעשרת הנהגים המסיימים את התחרות ראשונים בהתאם לפירוט בטבלה הבאה. בעונה זאת חל שינוי בנקודות הבונוס המוענקות בשלב ה-Power stage‏ והניקוד ניתן לחמשת הנהגים המסיימים את המקטע האחרון של כל מרוץ, במקום שלושה כפי שהיה בשנים הקודמות. לנהג שסיים ראשון הוענקו 5 נקודות, למקום השני הוענקו 4 נקודות וכן הלאה.

מיקום 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
נקודות 25 18 15 12 10 8 6 4 2 1
מקום נהג מונקומונקו שוודיהשוודיה מקסיקומקסיקו צרפתצרפת ארגנטינהארגנטינה פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה פוליןפולין פינלנדפינלנד גרמניהגרמניה ספרדספרד בריטניהבריטניה אוסטרליהאוסטרליה נקודות
1 צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה 1 32 22 22 44 15 53 32 פרש 34 23 34 41 232
2 בלגיהבלגיה תיירי נויביל 151 133 31 15 11 22 34 15 63 44 פרש 21 1 208
3 אסטוניהאסטוניה אוט טאנק 3 2 43 11 33 41 1 פרש 71 1 34 6 22 191
4 פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה 2 11 64 41 55 9 25 201 214 73 פרש 53 פרש 136
5 בריטניהבריטניה אלפין אוונס 64 6 9 21 22 63 פרש 8 22 6 7 1 5 128
6 ספרדספרד דני סורדו 45 4 85 34 8 3 122 4 9 341 151 10 95
7 בריטניהבריטניה כריס מיק פרש 124 1 פרש פרש 18 פרש - 8 פרש 12 72 75 77
8 ניו זילנדניו זילנד היידן פאדון פרש 75 5 6 6 פרש פרש 2 פרש 8 - 8 3 74
9 פינלנדפינלנד יוהו האנינן 163 23 7 פרש 7 7 6 10 35 4 45 פרש 71
10 אירלנדאירלנד קריג בריין 5 5 - 53 15 5 25 11 5 55 - 15 פרש 64
11 פינלנדפינלנד אסאפקה לאפי - - - - - 104 41 פרש 11 212 פרש 9 63 62
12 נורווגיהנורווגיה אנדריאס מיקלסן 7 - - 7 - פרש 8 93 - 2 18 45 114 54
13 צרפתצרפת סטפן לפר 92 8 15 50 - 13 - 54 - - 6 - פרש 30
14 פינלנדפינלנד טיממו סוניאן - 10 - 8 - 12 - 6 4 16 8 31 29
15 נורווגיהנורווגיה מאדס אוסטברג - 15 - - 9 8 7 7 10 - 5 38 29
16 צ'כיהצ'כיה יאן קופצ'י 8 - - 23 - - 10 - - 11 9 - 7
17 שוודיהשוודיה פונטוס טידמנד - 9 10 - 10 11 - 13 - 12 - 11 4
18 אוסטרליהאוסטרליה נית'ן קווין - - - - - - - - - - - - 8 4
19 צרפתצרפת אריק קאמילי 12 14 11 28 - 21 9 14 12 10 16 12 3
20 יווןיוון ג'ורדן סארדיניאס - - - - - - - - - - - - 9 2
21 צרפתצרפת סטפן סארזין - - - 9 - - - - - - - - 2
22 גרמניהגרמניה ארמין קרמר פרש - - - - - - - - 9 - - 2
23 נורווגיהנורווגיה אולה כריסטיאן וויבי פרש - - - - - - - - - 10 37 1
24 צרפתצרפת יואהן רוסל - - - 10 - 38 15 - - 41 - - 1
25 פינלנדפינלנד קאלה רובנפרה - - - - - - - - - - - 38 10 1
26 צרפתצרפת בראיין בופייה 10 - - פרש - - - - - - - - 1
מקום נהג מונקומונקו שוודיהשוודיה מקסיקומקסיקו צרפתצרפת ארגנטינהארגנטינה פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה פוליןפולין פינלנדפינלנד גרמניהגרמניה ספרדספרד בריטניהבריטניה אוסטרליהאוסטרליה נקודות

אליפות היצרנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקום קבוצה מספר מונקומונקו שוודיהשוודיה מקסיקומקסיקו צרפתצרפת ארגנטינהארגנטינה פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה פוליןפולין פינלנדפינלנד גרמניהגרמניה ספרדספרד בריטניהבריטניה אוסטרליהאוסטרליה נקודות
1 בריטניהבריטניה אם-ספורט 1 1 3 2 2 - 1 5 3 פרש 3 2 3 4 428
2 3 2 4 6 3 4 1 פרש 6 1 3 - 2
3 - - - - 2 - פרש 5 2 - - 1 -
2 גרמניהגרמניה יונדאי מוטורספורט 4 פרש 6 5 - 5 פרש פרש 2 פרש 7 7 - 3 345
5 6 - 3 1 1 2 3 1 5 - פרש 2 1
6 4 4 - 3 - 3 7 - 8 8 6 4 -
3 יפןיפן טויוטה רייסינג 10 2 1 6 4 4 7 2 8 - 6 פרש 5 פרש 251
11 7 8 7 פרש 6 6 - 7 3 4 4 פרש 5
12 - 4 פרש 1 - פרש 7
4 צרפתצרפת סיטרואן טוטאל אבו דאבי 7 פרש 7 1 פרש פרש - פרש 6 7 פרש 1 - פרש 218
8 5 5 8 5 פרש 5 8 - - 5 5 8 פרש
9 7 8 6 4 4 2 - 6 6
מקום קבוצה מספר מונקומונקו שוודיהשוודיה מקסיקומקסיקו צרפתצרפת ארגנטינהארגנטינה פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה פוליןפולין פינלנדפינלנד גרמניהגרמניה ספרדספרד בריטניהבריטניה אוסטרליהאוסטרליה נקודות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Volkswagen confirms it will leave the WRC at the end of 2016, Autosport.com, 2 November 2016
  2. ^ Ogier joins M-Sport, WRC.com, 12 October 2016
  3. ^ 1 2 Toyota announces WRC return in 2017, Toyota.com, 30 January 2015
  4. ^ 2017 WRC dates confirmed, WRC.com, 28 september 2016
  5. ^ אתר למנויים בלבד Ed Wiseman, ‏WRC 2017: Ogier wins at Monte Carlo, The Telegraph, 23 January 2017
  6. ^ Toyota claims first WRC win since 1999, Speedcafe.com, 13 February 2017