אליפות העולם בראלי עונת 2020

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות העולם בראלי עונת 2020
סוג תחרות אליפות העולם בראלי
תאריך התחלה 23 בינואר 2020
תאריך סיום 6 בדצמבר 2020
מספר עונה 48
מספר מרוצים בעונה 7
זוכה באליפות הנהגים צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה
זוכה באליפות היצרנים קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יונדאי מוטורספורט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עונת 2020 באליפות העולם בראלי היא העונה ה-48 בה מתקיימת האליפות. האליפות מוכרת על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) כאליפות הבכירה בקטגוריית הראלי. במהלך העונה תוכננו להתקיים 14 מרוצים, אך עקב התפרצות מגפת הקורונה נעצרה העונה אחרי שלושה חודשים והושבתה למשך כחצי שנה. המרוצים התחדשו בחודש ספטמבר ומספרם צומצם לשבעה.

אוט טאנק, שזכה באליפות בעונה שעברה כנהגה של קבוצת טויוטה, עבר להתחרות עבור קבוצת יונדאי מוטורספורט, שזכתה באליפות היצרנים באותה עונה. סבסטיאן אוז'ייה, שזכה בעבר בשש אליפויות, עזב את קבוצת סיטרואן ועבר להתחרות עבור טויוטה. כתוצאה מכך הודיעה סיטרואן על פרישה מיידית מהאליפות.

אוז'ייה זכה באליפות בפעם השביעית, וקבוצת יונדאי שמרה על תוארה כאלופת היצרנים.

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב תאריכים מרוץ משטח מקטעים אורך מנצח Power Stage
1 23–26 בינואר מונקומונקו ראלי מונטה קרלו מעורב 16 305.47 ק"מ בלגיהבלגיה תיירי נויביל בלגיהבלגיה תיירי נויביל
2 13–16 בפברואר שוודיהשוודיה ראלי שוודיה שלג 10 148.55 ק"מ[א] בריטניהבריטניה אלפין אוונס פינלנדפינלנד קאלה רובנפרה
3 12–15 במרץ מקסיקומקסיקו ראלי מקסיקו חצץ 21 268.84 ק"מ[ב] צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה לא נערך
4 4–6 בספטמבר אסטוניהאסטוניה ראלי אסטוניה חצץ 17 232.64 ק"מ אסטוניהאסטוניה אוט טאנק פינלנדפינלנד קאלה רובנפרה
5 18–20 בספטמבר טורקיהטורקיה ראלי טורקיה חצץ 12 223.00 ק"מ בריטניהבריטניה אלפין אוונס בלגיהבלגיה תיירי נויביל
6 8–11 באוקטובר איטליהאיטליה ראלי איטליה חצץ 18 264.26 ק"מ ספרדספרד דני סורדו אסטוניהאסטוניה אוט טאנק
7 6-3 בדצמבר איטליהאיטליה ראלי מונצה אספלט 16 241.14 ק"מ צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה יפןיפן טקמוטו קצוטה
  1. ^ המסלול המקורי כלל 19 סטייג'ים באורך 301.26 ק"מ. עקב תנאי מזג אוויר וחוסר בשלג בוטלו 9 סטייג'ים
  2. ^ המסלול קוצר ב-56 ק"מ בעקבות ביטול היום האחרון של הראלי עקב משבר הקורונה.

מרוצים שתוכננו, אך לא התקיימו

סיבוב תאריכים מרוץ משטח
4 16–19 באפריל צ'ילהצ'ילה ראלי צ'ילה[1] חצץ
5 23–26 באפריל ארגנטינהארגנטינה ראלי ארגנטינה[2] חצץ
6 21–24 במאי פורטוגלפורטוגל ראלי פורטוגל[3] חצץ
8 16–19 ביולי קניהקניה ראלי סאפרי קניה[4] חצץ
9 6–9 באוגוסט פינלנדפינלנד ראלי פינלנד[5] חצץ
10 3–6 בספטמבר ניו זילנדניו זילנד ראלי ניו זילנד[6] חצץ
12 15–18 באוקטובר גרמניהגרמניה ראלי גרמניה אספלט
13 29 באוקטובר–1 בנובמבר בריטניהבריטניה ראלי בריטניה[7] חצץ
14 19–22 בנובמבר יפןיפן ראלי יפן אספלט
- 22-20 בנובמבר בלגיהבלגיה ראלי בלגיה אספלט

שינויים בלוח המרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח המרוצים המקורי של העונה כלל שלושה מרוצים שהיו אמורים לחזור לאליפות אחרי שנות היעדרות:

  • ראלי ספארי קניה, שהתקיים לאחרונה בעונת 2002, חזר לאליפות במתכונת חדשה. המרוץ שהיה ידוע במסלול הארוך והמפרך קוצר בצורה משמעותית על מנת להתאים לתקנות האליפות המגבילות את אורכו של המסלול. הסטייג'ים תוכננו להתקיים באזור עיר הבירה ניירובי ואגם נאיוואשה[8].
  • ראלי ניו זילנד תוכנן להחליף את ראלי אוסטרליה שהוצא מהסבב. הראלי, שהתקיים לאחרונה בשנת 2012 אמור היה להתקיים באזור אוקלנד[9].
  • ראלי יפן, תוכנן להיות המרוץ האחרון בעונה, התקיים לאחרונה בעונת 2010. המסלול בגרסתו הנוכחית תוכנן על מסלולי אספלט בסביבות העיר נגויה[10].

ראלי צ'ילה, שהתקיים לראשונה בעונה הקודמת, היה אמור להתקיים גם העונה. המחאות המתמשכות במדינה, חוסר היציבות הפוליטת וההכרזה על מצב חירום הובילו לביטול המרוץ המתוכנן[1].

השפעת נגיף הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התפרצות מגפת הקורונה ברחבי העולם הוחלט לבטל את היום האחרון של ראלי מקסיקו שנערך במרץ על מנת שהצוותים יספיקו לחזור למדינותיהם לפני שיכנסו לתוקפן הגבלות תעופה[11]. בהמשך בוטלו מרבית המרוצים והאליפות נעצרה לחצי שנה.

ב-2 ביולי 2020 הוחלט כי העונה תחודש בספטמבר, עם הוספת ראלי אסטוניה ללוח המרוצים. בחודש אוגוסט הוצג לוח המרוצים החלופי לעונה (לאחר ביטול המרוצים בגרמניה וביפן) שכלל שבעה מרוצים - השלושה שכבר התקיימו (מונטה קרלו, שוודיה ומקסיקו) ובנוסף אליהם ראלי אסטוניה (בפעם הראשונה באליפות), ראלי טורקיה, ראלי איטליה (בסרדיניה) וראלי בלגיה (גם כן בפעם הראשונה באליפות)[12]. ב-9 באוקטובר, לאחר חידוש העונה, התווסף ראלי מונצה ללוח המרוצים, שיהיה המירוץ השני באיטליה בעונה.

ב-30 באוקטובר בוטל ראלי בלגיה בעקבות התפרצות מחודשת של מגפת הקורונה בבלגיה.

קבוצות ונהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצרן קבוצה רכב צוות
מספר נהג נהג משנה מרוצים
טויוטה יפןיפן טויוטה רייסינג טויוטה יאריס WRC
17 צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה צרפתצרפת ג'וליאן אינגרסיה 1-7
33 בריטניהבריטניה אלפין אוונס בריטניהבריטניה סקוט מרטין 1-7
69 פינלנדפינלנד קאלה רובנפרה פינלנדפינלנד יום הלטונן 1-7
18 יפןיפן טקמוטו קצוטה בריטניהבריטניה דניאל בריט 1-2, 4, 6-7
10 פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה פינלנדפינלנד מיקה אנטילה 2
יונדאי קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יונדאי מוטורספורט יונדאי i20 קופה WRC 6 ספרדספרד דני סורדו ספרדספרד קרלוס דל בריו 3,6-7
8 אסטוניהאסטוניה אוט טאנק אסטוניהאסטוניה מרטין ירבוג'ה 1-7
11 בלגיהבלגיה תיירי נויביל בלגיהבלגיה ניקולאס גילסול 1-7
19 צרפתצרפת סבסטיאן לב מונקומונקו דניאל אלנה 1,5
42/16 אירלנדאירלנד קרייג ברין אירלנדאירלנד פול נגל 2,4
פורד בריטניהבריטניה אם-ספורט פורד פיאסטה 3 פינלנדפינלנד טימו סונינן פינלנדפינלנד יארמו לאטינן 1-7
4 פינלנדפינלנד אסאפקה לאפי פינלנדפינלנד ג'נה פרם 1-7
44 בריטניהבריטניה גאס גרינסמית' בריטניהבריטניה אליוט אדמונסון 1,3-7

שינויים בנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוט טאנק, שזכה באליפות בעונה שעברה, עזב את קבוצת טויטה והצטרף לקבוצת יונדאי מוטורספורט[13]. סבסטיאן לואב האריך את חוזהו עם יונדאי בעונה נוספת ובדומה לעונה הקודמת יחלוק את המכונית עם דני סורדו, שהאריך גם הוא את חוזהו בקבוצה לעונה נוספת[14].

סבסטיאן אוז'ייה עבר מקבוצת סיטרואן לטיוטה, כמחליף לטאנק. בעקבות המעבר הודיעה סיטרואן, הקבוצה הוותיקה באליפות, כי היא פורשת באופן מיידי מהשתתפות בעונה הבאה[15]. בנסוף צירפה טויוטה את קאלה רובנפרה, שזכה באליפות ה-WRC2[16].

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות ניתנות לעשרת הנהגים המסיימים את התחרות ראשונים בהתאם לפירוט בטבלה הבאה. בשלב ה-Power stage‏ הניקוד ניתן לחמשת הנהגים המסיימים את המקטע האחרון של כל מרוץ, במקום שלושה כפי שהיה בשנים הקודמות. לנהג שסיים ראשון הוענקו 5 נקודות, למקום השני הוענקו 4 נקודות וכן הלאה.

מיקום  1   2   3   4   5   6   7   8   9   10 
נקודות 25 18 15 12 10 8 6 4 2 1

אליפות הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג מונקומונקו שוודיהשוודיה מקסיקומקסיקו אסטוניהאסטוניה טורקיהטורקיה איטליהאיטליה איטליהאיטליה נקודות
1 צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה 22 43 1 34 פרש 33 1 122
2 בריטניהבריטניה אלפין אוונס 34 1 4 42 14 44 293 114
3 אסטוניהאסטוניה אוט טאנק פרש 24 2 13 172 61 22 105
4 בלגיהבלגיה תיירי נויביל 11 62 16 פרש 21 22 פרש 87
5 פינלנדפינלנד קאלה רובנפרה 5 31 5 51 43 פרש 5 80
6 פינלנדפינלנד אסאפקה לאפי 45 55 פרש 7 6 פרש 44 52
7 פינלנדפינלנד טימו סונינן 83 8 3 6 פרש 5 פרש 44
8 ספרדספרד דני סורדו פרש 15 35 42
9 אירלנדאירלנד קרייג ברין 7 25 25
10 צרפתצרפת סבסטיאן לב 6 35 24
11 בריטניהבריטניה גוס גרינסמית' 63 9 8 5 25 פרש 16
12 שוודיהשוודיה פונטוס טידמנד 15 6 15 8 10 10 14
13 יפןיפן טקמוטו קצוטה 7 9 פרש פרש 201 13
14 פינלנדפינלנד יארי האטונן 10 11 8 8 8
15 נורווגיהנורווגיה אנדריאס מיקלסן 6 8
16 פוליןפולין קג'טן קג'טנוביץ' 14 פרש 7 9 14 8
17 שוודיהשוודיה אוליבר סולברג 25 17 פרש 9 18 7 8
18 רוסיהרוסיה ניקולאי גרייזין 16 21 7 19 פרש 6
19 צרפתצרפת פייר לואי לובה פרש פרש 7 6
20 בוליביהבוליביה מרקו בולצ'יה וילקינסון 8 14 10 11 16 5
21 נורווגיהנורווגיה מאדס אוסטברג 10 12 10 14 9 4
22 צרפתצרפת אדריאן פורמקס 15 18 13 9 פרש 49 2
23 צרפתצרפת אריק קמילי 9 פרש 2
24 נורווגיהנורווגיה אולה כריסטיאן וויבי פרש 13 10 פרש 12 פרש 1
פינלנדפינלנד יארי-מאטי לאטוולה פרש 0

אליפות היצרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום יצרן מונקומונקו שוודיהשוודיה מקסיקומקסיקו אסטוניהאסטוניה טורקיהטורקיה איטליהאיטליה איטליהאיטליה נקודות
1 קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יונדאי מוטורספורט 1 2 2 1 2 1 2 241
5 5 6 2 3 2 3
2 יפןיפן טויוטה 2 1 1 3 1 3 1 236
3 3 4 4 4 4 5
3 בריטניהבריטניה אם ספורט 4 4 3 5 5 5 4 129
6 6 5 6 6 7 פרש

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]