אליפים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אליפים, בטיחים, ג'מילים ודלידים הם כינויים מיושנים לתלמידי כיתות ט' עד י"ב, בהתאמה, בבתי ספר בישראל.

מקור הכינוי בתקופה שבה החלוקה בין בתי הספר הייתה לשמונה שנים של בית ספר יסודי וארבע שנים של בית ספר תיכון (קודם הקמתן של חטיבות הביניים). תלמידי הכיתה הראשונה של בית הספר התיכון, כיתה ט', נקראו "אליפים" (מהאות א'), וכך הלאה.

הספר "אליפים" של הסופרת אסתר שטרייט-וורצל מספר על תלמידי כיתות ט', הלומדים בבית ספר חקלאי. בספר מוזכרים גם ה"דלידים", כתלמידי כיתות י"ב באותו בית ספר.

כינויים אלה נשמרים עד היום במוסדות שונים, בעיקר פנימיות, כגון: תיכון בית ירח, מבואות ים, בית הספר לקציני-ים עכו, ישיבות תיכוניות ובצופים. במספר בתי ספר תיכונים בישראל, ביניהם בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים או תיכון בית ירח שבעמק הירדן, קיימת שיטת כינוי מיוחדת לכיתות, בה כיתה א' היא כיתה ז', כיתה ב' היא כיתה ח' וכן הלאה. גם שם ישנו שימוש בכינויים "אליפים", "בטיחים" וכו'.

מערכת כינויים חליפית, לתלמידי הכיתות ט' עד י"ב, היא חמשושים, שישיסטים, שביעיסטים ושמיניסטים, בהתאמה. כינויים אלה נובעים ממערכת בתי ספר, שבה החטיבה העליונה הייתה בת שמונה כיתות, החל מכיתה ה', כך שכיתה י"ב היא הכיתה השמינית. ספרו של קורנל מקושינסקי, "השד מהשביעית", עוסק בתלמיד כיתה י"א. בתרגומו הראשון לעברית נקרא הספר "השד מכיתה ז'" (באנגלית: "Satan from the 7th grade"), עקב הבנה לקויה של השם "שביעית".