אליקים גץ שוורין
 | |
| לידה |
1760 ה'תק"ך שוורין  |
|---|---|
| פטירה |
15 בינואר 1852 (בגיל 92 בערך) כ"ג בטבת ה'תרי"ב באיה, הונגריה |
| מקום קבורה | באיה |
| מקום מגורים | |
| תחומי עיסוק | רב של סובוטיצה ובאיה |
| רבותיו | הנודע ביהודה; יוסף מפוזנא; מאיר ברבי; מרדכי בנט |
| אב | רבי שמואל |
| תפקידים נוספים | |
| ראש ישיבה; רב המחוז | |
  | |
אֶלְיָקִים גֶץ הַכֹּהֵן שְׁוֶרִין (1760 – 15 בינואר 1852, ה'תק"ך – כ"ג בטבת ה'תרי"ב) היה רבן של הערים סובוטיצה (כיום בסרביה) ובאיה (כיום בהונגריה) וראש ישיבה. כיהן כרב המחוז מטעם הממשל.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליקים גץ שוורין נולד ב-1760 בעיר שוורין שבצפון גרמניה לרבי שמואל. החל את לימודיו בפוזנן שבפולין אצל רבי יוסף מפוזנא, משם המשיך לברטיסלאבה (כיום בירת סלובקיה, אז היה שמה פרסבורג, חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית), המוכרת במקורות היהודים כפרשבורג, שם למד אצל רבי מאיר ברבי במשך 6 שנים. ב-1782 עבר לפראג ולמד מתמטיקה,[1] וכן למד אצל הרב יחזקאל לנדא, שנודע בכינוי "הנודע ביהודה", הוא ותלמיד נוסף יחיד זכו להיקרא על ידי רבם "משוחרר", שמורה על הישגים לימודיים המאפשרים לתלמיד להסתדר בכוחות עצמו. קיימת גם טענה שהיה תלמידו של רבי מרדכי בנט, אחרים טוענים כי היה חברו. ב-1786 עבר לעיר באיה (בדרום הונגריה של ימינו).[1] בה'תקנ"ו (1796) נשא לאישה את בתו של הגביר מאיר לייב מילר מהעיר באיה.
בה'תקע"ב (1812) החל לכהן כרבה של סובוטיצה (כיום בסרביה, אז הייתה קרויה סבדקה, חלק מממלכת הונגריה) ובה'תקע"ה (1815) החל לכהן כרבה של באיה, במשרה זו החזיק קרוב ל-50 שנים, עד פטירתו, בנוסף כיהן כראש ישיבה בבאיה. ב-1827 מונה על ידי השלטונות לרב הראשי של המחוז.[1]
התכתב עם רבנים ידועים אחרים, ביניהם: הרב משה סופר המכונה "החתם סופר", הרב יחזקאל פנט המכונה "המראה יחזקאל", הרב מאיר איזנשטטר המכונה "המהר"ם א"ש" והרב צבי הירש הלר.
גץ שוורין היה ידוע בעמדותיו המתונות כלפי תנועת ההשכלה היהודית וטען שלא ניתן להתמודד איתה על ידי דחיה מוחלטת. ב-1844 הוא השתתף בוועידת רבנים בעיר פקש, ובה הביע התנגדות למגמות קיצוניות ביהדות החרדית בהונגריה, מה שגרם להתרחקות בינו לבין הרבנים ממשפחת סופר, מנהיגת היהדות החרדית בהונגריה.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 הערך שְׁוֶרִין, גֶץ אֶלְיָקִים הַכֹּהֵן באנציקלופדיה העברית, כרך ל"א, טור 673