אלישבע גולדשמידט

אלישבע גולדשמידט
Elisabeth Goldschmidt
לידה	22 בספטמבר 1912; פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית
פטירה	6 במאי 1970 (בגיל 57)
שם לידה	Elisabeth Wechsler
ענף מדעי	גנטיקה
מקום קבורה	הר המנוחות
תאריך עלייה	1936
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים; אוניברסיטת גתה בפרנקפורט ;
בן או בת זוג	יוסף גולדשמידט
צאצאים	אליעזר גולדשמיט, ימימה בן מנחם

אלישבע גולדשמידט (22 בספטמבר 1912 – 6 במאי 1970) הייתה פרופ' במכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן באוניברסיטה העברית, ומחלוצות המחקר הגנטי בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישבע גולדשמידט נולדה בפרנקפורט שבגרמניה כאליזבת וקסלר, למשפחה יהודית אורתודוקסית. ב-1932 החלה ללמוד רפואה בגרמניה, אך נאלצה להפסיק את לימודיה עם עליית הנאצים לשלטון. היא עברה לאנגליה, שם החלה ללמוד זואולוגיה (בדגש על גנטיקה וציטולוגיה) וסיימה תואר ראשון בהצטיינות בשנת 1935.

בשנת 1936 עלתה לארץ ישראל בעקבות בעלה, יוסף גולדשמידט, שהיה פעיל ציוני, השתלב בתחום החינוך ולימים היה לחבר הכנסת מטעם המפד"ל. לאחר שסיימה בשנת 1942 דוקטורט^[1] בזואולוגיה בהנחיית פרופ' גאורג האז באוניברסיטה העברית בירושלים, החלה לעסוק במחקר בתחומי הגנטיקה והציטולוגיה, וב-1949 מונתה למדריכה הראשונה בתחום באוניברסיטה העברית (ובישראל בכלל). מחקריה עסקו תחילה בבדיקות כרומוזומליות של פרוקי-רגליים, בעיקר זבובי דרוזופילה, אך לאחר מכן התמקדה בגנטיקה של האדם וערכה מחקרים על הגנטיקה של יהודים בני עדות שונות ועל השפעתם של נישואי קרובים.

בשנים הבאות עסקה בפיתוח המחקר וההוראה בגנטיקה באוניברסיטה, תוך שהיא מועלית לדרגת מרצה (1954), פרופ' חבר (1957) ופרופ' (1967). כמו כן, ייצגה את ישראל במספר ארגונים בינלאומיים בתחום הגנטיקה.

בשנות ה-60 גולדשמיט הייתה אחת מארבע הנשים היחידות שקיבלו את התואר פרופסור חבר, יחד עם נעמי פיינברון-דותן, טשרנה רייס ואנה רוזין.

בשנת 1958 הייתה שותפה למחאה נגד קיום כנס מדעי בגנטיקה בגרמניה, מחאה שהביאה להעברת הכנס להאג^[2].

בתחילת בשנות הששים הציעה לרקטור האוניברסיטה, פרופ' יואל רקח, להקים מחלקה עצמאית לגנטיקה. למרות שהיתה פרופסור חבר ועל אף הישגיה במחקר ובהוראה גולדשמיט לא נחשבה לראויה לעמוד בראשוּת המחלקה. גם לאחר שקיבלה את הדרגה של פרופסור מן המנין בשנת 1967, לא נפתחה המחלקה לגנטיקה, בנימוק שלא נמצא מועמד מתאים שיעמוד בראשה.

גולדשמידט התאבדה בשנת 1970, והמחלקה לגנטיקה נפתחה רק בשנות השבעים.

גולדשמידט הייתה אם לשניים: פרופסור למדעי הצמח, אליעזר גולדשמידט; ופרופסור לפילוסופיה, ימימה בן-מנחם, לימים כלת פרס ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nurit Kirsh (2004), “Geneticist Elisabeth Goldschmidt: A Two-Fold Pioneering Story”, Israel Studies 9 (2): 71–105
Nurit Kirsh (2013) “Tragedy or Success? Elisabeth Goldschmidt (1912-1970) and Genetics in Israel”, Endeavour 37: 112–120

תרצה כהן ורפאל פלק (1970), "פרופ' אלישבע גולדשמידט", מדע ט"ו: 183–184
נורית קירש (2008), "מבחנות ומבחנים - מסלול המכשולים של חלוצות האקדמיה העברית", גליליאו 120: 68–72
שרון גבע, לא פרופסור גולדשמידט, אלישבע, בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה