אלישע שור

אלישע שור (בפולנית: Szor Elisza‏; 1688–1690? – 1757) היה מגיד בעיירה רוהאטין באזור גליציה המזרחית. שור היה בין מנהיגי הפרנקיסטים בדרום פולין.

אלישע שור היה צאצא של רבי זלמן נפתלי שור, רבה של העיר לובלין. לא ידוע מתי נולד והוא התפרסם כאשר יעקב פרנק הגיע לרוהאטין ב-1755 ושור הפך לחסיד בכת שלו. פרנק, מיסטיקאי ומנהיג יהודי אנטינומיסטי שהגדיר את עצמו כמשיח בפולין ונחשב אחד מממשיכי דרכו של שבתי צבי. קיימות טענות שחברי הכת ערכו אורגיות שבהן השתתפו כלתו של אלישע ובתו. בכ"ו בשבט תקט"ז (27–28 בינואר 1756) נחשף פולחנה של הכת. ביום זה הגיעו פרנק וחסידיו לעיירה "לנצקורונה" (כיום: זריצ'נקה) שבגליציה שם אלישע שור ערך אחד משני הוויכוחים בין חסידי יעקב פרנק. בשנת 1757 הוחרמו פרנק ואנשיו על ידי רבני מחוז ברודי בגליציה, שהתכנסו בעיר זו. הפרנקיסטים נאלצו לברוח, והגיעו עד לקמניץ-פודולסקי, שם קיבלו את חסותו של הבישוף האנטישמי מיקולאי דמבובסקי (פול'). דמבובסקי הורה לקיים ויכוח בין הפרנקיסטים ובראשם אלישע שור לרבני היהודים, שהחל בב' בתמוז ה'תקי"ז, ונמשך כשמונה ימים. בל' בתשרי תקי"ח (יוני 1757) פסק דמבובסקי כי דתם של הפרנקיסטים נוטה לעיקרי הנצרות, ולכן יש להלקות את המתנפלים על הפרנקיסטים בלנצקרון, לקנוס את הקהילה, ולשרוף את ספרי התלמוד בפודוליה. זמן קצר לאחר מכן חלה דמבובסקי ומת.

הרבנים ניסו לפקוח את עיני השלטונות לעובדה שהפרנקיסטים אינם נוצרים אמיתיים. מה שגרם להתעללות בהם על ידי אנשים רבים ולבריחת חלקם לטורקיה. בין הבורחים היה אלישע שור מרוהאטין. אך גם בטורקיה לא מצאו מנוח, משום שהיהודים הודיעו לטורקים על דרכיהם המעוותות. אלישע שור הוכה ללא רחמים ומת שם, בבושת פנים, בסוף שנת 1757.

בניו התנצרו ב-1759 ושינו את שם המשפחה לוולובסקי (Wołowski‏ - Woł בפולנית פירושו שׁוֹר).

בספרות

דמותו של אלישע שור, מתוארת עם דמויותיהם של פרנקיסטים מרכזיים נוספים, לאורך ספרה של כלת פרס נובל לספרות אולגה טוקרצ'וק, "ספרי יעקב" (2014, בעברית בהוצאת כרמל 2020).