לדלג לתוכן

אלי גור אריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלי גור אריה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 27 ביולי 1964
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בפברואר 2026 (בגיל 61) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות היפר-ריאליזם, סוריאליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה המדרשה לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלי גור אריה (27 ביולי 1964 - 2 בפברואר 2026[1]) היה צייר ופסל ישראלי, שעסק גם בפיסול לסרטי פרסומת ולסרטי קולנוע.[2] סגנונו נע בין היפר ריאליזם לבין סוריאליזם.[3]

אלי גור אריה נולד ברמת השרון. אביו, בנימין גור אריה, כיהן, בין היתר, כיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, וכך נחשף גור אריה לכתבי עת צבאיים, נושאים שהתחברו לעבודותיו בהמשך דרכו.[4] גור אריה השלים את שירותו הצבאי כצלם, ולאחר שחרורו למד צילום במדרשה למורים לאמנות. לאחר הלימודים החל לעבוד כבונה תפאורות באולפני ג"ג ועסק בפיסול אובייקטים לפרסומות ולסרטי קולנוע. מהפיסול המסחרי הגיע גור אריה בהמשך לפיסול האמנותי.

בשנת 2004 זכה בפרס שרת התרבות ליוצרים בתחום האמנות הפלסטית.[5]

גור אריה היה נשוי לרונית ואב לשלושה ילדים. גיסו הוא הבמאי יאיר קדר. נפטר ב-3 בפברואר 2026, בגיל 61.

בתחילת דרכו גילף גור אריה את הפסלים מקלקר, ציפה אותם בפיברגלס ולבסוף צבע אותם בצבעים המיועדים למכוניות. ב-1988 הציגה דגנית ברסט, שלימדה אותו במדרשה, תערוכה שלו בגלריה "בוגרשוב". הוא הציג רישום, טקסט ותלת-ממד, שביטא את סגנון דלות החומר שהיה אופייני לתקופה. בתום שנת לימוד אצל שוקי בורקובסקי, מורה לפיסול שהשפיע עליו מאוד, עבר לעסוק בתלת-ממד.[4]

ב-1989 הציג גור אריה תערוכה נוספת ב"בוגרשוב". הוא עשה שימוש בפוסטרים בנוסח התחנה המרכזית, "ריאליזם פנטסטי מנוון", ויצר קולאז' "שלא בא להעיר הערה חיצונית על שפת הציור, אלא נטמע בתוכו". לאחר סדרת עבודות זו החליט לא לעשות עוד שימוש בחפצים שמצא וליקט, אלא לייצר אותם בכוחות עצמו.

ב־1992 גור אריה הציג את תערוכתו "החומר ממנו עשויים כרטיסי האשראי". בתערוכה הציג עבודות הנראות כמו חפצים נחשקים, אך מכילות תכנים קשים לצפייה, כמו רגל שבורה שנראית כמו בקבוק בושם או כריש מקופל צבוע בצבעי מכוניות. שילוב כזה הפך מאז למאפיין מרכזי של האמנות העכשווית, אך ב־1992 האוצרים והמבקרים התקשו לקבל אותו.[2]

כבר בשנות התשעים נראו העבודות של גור אריה כסוג של הדמיה, תוצר של עולם ממוחשב בשפה פלסטית שרכש תוך כדי עבודות היצירה וההדמיה בפרסומות. עבודותיו הציגו את קריסת העתיד אל תוך ההווה באופן מעוות, כשהעתיד מוכחש ובה בעת הוא מורחב כמצב בהווה.[6]

החל משנת 1999 הציג בגלריית רוזנפלד את תערוכתו "החומר ממנו עשויים כרטיסי האשראי". במשך כעשור הוא הציג בתערוכות קבוצתיות - פעמיים במסגרת ארט פוקוס ופעמיים במוזיאון ישראל.

בנובמבר 2003 הוצגה במוזיאון הרצליה התערוכה "יישומים אזרחיים, פיסול". בעבודה "שולה הפנינים" נראה נער עם שבלול גדול צמוד לאזור חלציו. הנער, במשקפי שחייה, עומד על קונכייה ענקית שממנה נשפך שפע לא לגמרי מזוהה, ספק פנינים ששלה הנער, ספק ביצי דג במבט מקרוב. אוצר התערוכה דורון רבינא כתב בקטלוג: "מה שנראה בתחילה נוכח העבודות של גור אריה כעולם רוחש חיים המתקיים תחת מרות של הגיונות סוריאליסטיים, מתגלה במהרה כהפוך למרות כזאת: שלל הזיווגים המוזרים, הבלתי צפויים, בעלי אמינות הניתנת להפרכה מידית, הם תולדה של השאלה ממקורות מוכרים וזמינים יותר משהיה נדמה בתחילה...לא רק בדיה ביקורתית על ניצול ארצות העולם השלישי, אלא גם סימון ביקורתי של האקלים המיני הנבנה ללא הרף סביב הגוף הילידי לצרכים מסחריים-פרסומיים של עולם השפע".[7]

בשנת 2011 השתתף בתערוכה הקבוצתית "הנמרודים החדשים" שהוצגה בבית האמנים בירושלים. אוצר התערוכה היה גדעון עפרת. התערוכה ביקשה לבחון את האייקון “נמרוד” של הפסל יצחק דנציגר בראי האמנות הישראלית משנות ה-50 ועד למאה ה-21.[8]

בשנת 2016 הציג גור אריה במוזיאון תל אביב את התערוכה "מנועי צמיחה". אוצרת התערוכה הייתה דורית לויטה הרטן. התערוכה עסקה בסיכוי להתרחשותו של אירוע אפוקליפטי ובתוצאותיו האקולוגיות והביולוגיות.

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1998 ערי שינה, גלריה בוגרשוב, תל אביב
  • 1999 Of Made are Cards Credit Stuff Such, גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2001 com.Agriculturaldream, גלריה רוזנפלד, תל אביב; אוצרת: דיאנה דלל
  • 2003 יישומים אזרחיים, גלריה רוזנפלד, תל אביב; אוצרת: דיאנה דלל
  • 2003 יישומים אזרחיים, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; אוצר: דורון רבינא
  • 2007 אפרודיזיאק: עושר העמים, גלריה רוזנפלד, תל אביב; אוצרת: דיאנה דלל
  • 2008 פסלים וצילומים, גלריה הצוק, נתניה
  • 2013 זרקור על פיסול, גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2014 מנועי צמיחה, Culture & Art for Platform Circle1, ברלין; אוצרת: דורית לויטה הרטן
  • 2016 מנועי צמיחה, מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: דורית לויטה הרטן, מבחר תערוכות
  • 1987 תערוכת זוכי מלגות קרן התרבות אמריקה־ישראל, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
  • 1988 תערוכת זוכי מלגות קרן התרבות אמריקה־ישראל, בית האמנים, תל אביב
  • 1989 גלריה רגע, תל אביב, גלריה בוגרשוב, תל אביב
  • 1992 כתב דמוי, מוזיאון ינקו־דאדא, עין הוד; אוצרת: שרה הקרט
  • 1992 הולכת על זווית, גלריה קלישר, בית הספר לאמנות, תל אביב
  • 1992 חמישה אמנים, סדנאות האמנים, תל אביב
  • 1994 בין החרכים, במסגרת "ארט פוקוס", מוזיאון מגדל דוד, ירושלים
  • 1995 גלריה בית בנמל, תל אביב
  • 1996 בין אמתו לאימתו של דבר, גלריה לאמנות, רחובות (קטלוג)
  • 1997 ארט פוקוס, מוזיאון בת ים
  • 1998 פנטזיה, המוזיאונים העירוניים, תערוכה נודדת
  • 1998 במות: אמנות ישראלית 1948–1998, המוזיאון היהודי, וינה; אוצרים: עוז אלמוג, פליסיטס היימן ג'לינק (קטלוג)
  • 1998 אדמה, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • קליניק, תערוכה קבוצתית בינלאומית, גלריה רוזנפלד, תל אביב; אוצרים: דיאנה דלל, יוסף (ז'וזף) דדון (קטלוג)
  • פליי בויז, מוזיאון ינקו־דאדא, עין הוד; מוזיאון ערד (קטלוג)
  • 2000 Bilis—FRONT, פרויקט ביוזמת בוגרי תואר שני של Goldsmiths University of London, חלל אלטרנטיבי (קטלוג)
  • 2002 Ideal the of Artists: Classicismo Nuovo, המוזיאון לאמנות מודרנית, ורונה, איטליה; אוצר: אדוארד לוסי סמית (קטלוג)
  • 2004 בובה של תערוכה, זמן לאמנות, תל אביב; אוצר: גדעון עפרת

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אתר האינטרנט הרשמי של אלי גור אריה (באנגלית) בארכיון האינטרנט

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, הפסל אלי גור אריה, שמת בגיל 61, יצר עולם שלם של יצורים ומפלצות, באתר הארץ, 4 בפברואר 2026
  2. ^ 1 2 דנה גילרמן, הטכנולוגיה היא סוף עידן הפיסול, באתר כלכליסט, 2 בספטמבר 2015
  3. ^ חגית פלג רותם, סוף העולם של אלי גור אריה מתחיל כאן, באתר "פורטפוליו", 24 במאי 2016
  4. ^ 1 2 דליה קרפל, יופיו של הניוון המתפורר, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2003
  5. ^ מרב יודילוביץ', הוכרזו הזוכים בפרסי משרד התרבות לעידוד יצירה באמנות פלסטית, באתר ynet, 11 בנובמבר 2004
  6. ^ דורית לויטה הרטן, מטמורפוזות, באתר קטלוג תערוכת "מנועי צמיחה", מוזיאון תל אביב, ‏2016
  7. ^ דורון רבינא, "מיופה הכוח ובא כוחו", באתר מוזיאון הרצליה, ‏2003
  8. ^ אתר בית האמנים בירושלים, "הנמרודים החדשים", באתר בית האמנים ירושלים, ‏2011