אלי חובייקה

אלי חובייקה
إيلي حبيقة
	אלי חובייקה תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	22 בספטמבר 1956; Keserwan District, לבנון
נרצח	24 בינואר 2002 (בגיל 45); ביירות, לבנון
מדינה	לבנון
תפקיד	חבר הפרלמנט הלבנוני
מפלגה	הפלנגות הנוצריות
השקפה דתית	נצרות

אלי חובייקה (בערבית: إيلي حبيقة, תעתיק: אילי חֻבַיקַה; 1956 - 24 בינואר 2002) היה פוליטיקאי ערבי נוצרי לבנוני ומפקד בפלנגות, ידוע בעיקר על חלקו בטבח סברה ושתילה.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

אלי חובייקה, בנו של מהנדס מכונות מהמעמד הבינוני הנמוך, נוצרי מרוני, נולד בשנת 1956 בלבנון. הוא סיים את לימודיו בגיל 16 ובזמן זה כבר היה חבר במפלגת הכתאיב ובתחילת מלחמת האזרחים השנייה הצטרף לזרוע הצבאית של הארגון (הפלנגות). בגיל 17 הצטרף ליחידת לוחמים קטנה בשם בי. ג'י., ראשי התיבות של בשיר ג'מאייל. היחידה החלה לבצע פשיטות לליבה של ביירות הסונית והפלסטינית.

בשנת 1976 נהרגו קרובי משפחה של חובייקה, כולל ארוסתו, בטבח דאמור - התקפה שלה היה אחראי אש"ף. בשנת 1977, כשהוא בן 21, התמנה לראש יחידת המודיעין של הפלנגות והמשיך בפשיטותיו לתוך מעוזי הפלסטינים וארגוני השמאל. בשנת 1978 הוא הגיע לדרגת מפקד במיליציית הפלנגות והנהיג פשיטה שבמהלכה נהרג טוני פרנג'יה, מפקד יריב בפלנגות. הוא קודם להיות מפקד של הדיוויזיה השלישית של הפלנגות והאחראי על הכוחות המיוחדים. בשנת 1979 קודם להיות קצין הביטחון הראשי של כוחות המיליציה המשולבים של המחנה השמרני ("הכוחות הלבנונים") במלחמת האזרחים.

בפברואר 1982, ארבעה חודשים לפני מלחמת לבנון, התמנה לקצין הקישור עם ישראל בעקבות מפגש בין רפאל איתן לבשיר ג'מאייל^[1].

במהלך מלחמת לבנון (1982)

עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 מונה חובייקה לקצין הקישור בין המיליציות לצה"ל. ב-15 בספטמבר כבשו כוחות צה"ל את מערב ביירות.

חובייקה היה אחראי על הבאתם של 92 הצירים הלבנונים למחנה צבאי בפרברי ביירות, שם נערכה ההצבעה לנשיאות לבנון, בשיר ג'ומאייל נבחר לנשיאות. לאחר הרצח של בשיר ג'מאייל, היה חובייקה בין המתכנסים בביתו של המנהיג הנוצרי פייר ג'ומאייל, בפגישה הוחלט על גיוס כללי של "הכוחות הלבנונים" על מנת שיוכלו להיכנס למחנות הפליטים הפלסטינים. כ-150 איש התכנסו מדרום למחנות, קבלו תדריך על ידו ובשעה שכוחות אלו נכנסו למחנות סברה ושתילה ישב חבייקה בבנין החפ"ק של עמוס ירון על הגג והאזין לרשתות הקשר של כוחותיו^[1].

הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה בערבו של ה-16 בספטמבר, ותוך זמן קצר החלו גם במעשי רצח חסרי הבחנה. אנשי הפלנגות יצאו מהמחנות בבוקרו של 18 בספטמבר על פי דרישת צה"ל, ורק במהלך היום החלו להתברר ממדי הטבח. אין מידע מדויק על מספר הנספים בטבח, וההערכות נעות בין 460^[2] ל-3,500^[3] איש.

בשנת 1999 פרסם שומר ראשו לשעבר של חובייקה רוברט חטאם ספר שבו טען שטבח סברה ושתילה תוכנן על ידי חובייקה וחאפז אל-אסד במטרה להביך את ישראל.

על פי עדות שנשמעה על ידי ועדת כהן, כאשר נשאל חובייקה על ידי אחד הקולגות שלו מה יש לעשות ב-50 ילדים ונשים פלסטינים, הוא השיב: "זאת הפעם האחרונה שאתה הולך לשאול אותי שאלה כזאת. אתה יודע מה יש לעשות"^[4]. חטאם וסמיר ג'עג'ע, מיריביו של חובייקה בכוחות הלבנונים, טענו שחובייקה היה אחראי גם לרציחתם של ארבעה דיפלומטים איראנים שנעלמו בלבנון בשנת 1982.

בשנת 1985, על פי בקשת ה-CIA, ניסה חובייקה להתנקש בסייד מוחמד חוסיין פדלאללה. פדלאללה ניצל מניסיון ההתנקשות אך 80 עוברי אורח קיפחו את חייהם באירוע. שפיכות הדמים הזאת, שהייתה בניגוד להבטחותיו של חובייקה שעוברי אורח לא ייפגעו, גרמה ל-CIA לנתק את קשריו עם חובייקה.

ב־15 בינואר 1986 הודח חובייקה מהנהגת המיליציות על ידי סמיר ג'עג'ע^[5]. צעד זה נעשה עקב התקרבותו של חובייקה לדמשק וחתימתו על "ההסכם המשולש". חובייקה מצא את עצמו במפקדתו תחת מצור, אך ניצל אחרי התערבות סורית ויצא לגלות בדמשק^[6]. הוא חזר ללבנון בראש מיליציה פרו-סורית, הוצב בזחלה, ונתן את תמיכתו הפוליטית למישל עאון.

ב־11 באוגוסט 1986 השתלטו תומכי חובייקה הפרו-סוריים על רוב מזרח ביירות, בניסיון להדיח את סמיר ג'עג'ע, מפקדם האנטי-סורי של "הכוחות הלבנונים". תומכי חובייקה השתלטו על כמה ממעוזי ג'עג'ע, בין השאר על תחנת הרדיו "קול לבנון"^[7]^[8].

אחרי המלחמה

עם תום מלחמת האזרחים בשנת 1990 קיבל חובייקה חנינה והפך לשר לענייני פליטים. בשנת 1992 הוא מונה לשר הרווחה ובשנת 1996 מונה לשר לענייני חשמל ומים. בשנת 1998 נבחר אמיל לחוד לנשיאות, וחובייקה לא התבקש להצטרף לממשלה. בשנת 2000 הוא הפסיד בבחירות ואיבד את מקומו בפרלמנט הלבנוני. ביוני 2001 הגיש עורך דין לבנוני בשם חבלי מלט, המזוהה עם השמאל בלבנון, תביעה נגד חובייקה לבית משפט בלגי באשמת פשעי מלחמה. הדבר התאפשר הודות לחוק שמאפשר לתבוע בבלגיה נאשמים בפשעי מלחמה בכל מקום בעולם. התביעה בוטלה לאחר שהחוק שונה^[9]^[10]. התביעה אף האשימה את אריאל שרון בלקיחת חלק בטבח סברה ושתילה, אך חובייקה הכחיש שלשרון הייתה אחריות לטבח.

ב-24 בינואר 2002 בגיל 45 נרצח חובייקה יחד עם ארבעת שומרי ראשו בהתנקשות,^[11] באמצעות פיצוץ מטען נפץ שהוטמן במכוניתו שחנתה בסמוך לביתו.^[12] ארגון אלמוני קיבל את האחריות למעשה, בטענה שחובייקה היה סוכן סורי. חגיגות נערכו במחנות הפליטים הפלסטיניים עם היוודע דבר מותו של חובייקה. ישנה מחלוקת רבה לגבי רצח אלי חובייקה. ממשלת לבנון האשימה את ישראל באחריות לרצח^[13]. ישראל דחתה האשמה זו וטענה שמדובר בעלילת דם. מספר ימים לאחר הרצח עצרה משטרת לבנון חשוד^[14]. על פי ד"ר מרדכי קידר חובייקה לישראל דווקא היה אינטרס שיעיד בבית המשפט הבלגי. וכי חובייקה היה "פגע רע", שהרבה גורמים בלבנון רצו במותו.^[15]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלי חובייקה בוויקישיתוף

עמוס גלבוע, דם לארוחת בוקר, מעריב, 3 בינואר 1986, המשך, המשך, המשך
רויטרס, עיתון לבנוני: נעצר חשוד במעורבות ברצח חובייקה, באתר ynet, 29 בינואר 2002
עלי ואקד, אלי חובייקה נרצח בלבנון, באתר ynet, 24 בינואר 2002
דב אלפון, גרסת הקוברה לסברה ושתילה, באתר הארץ, 24 בינואר 2002
רועי נחמיאס, "ארבעת הדיפלומטים האיראנים נהרגו בלבנון", באתר ynet, 18 במאי 2006

הערות שוליים

^ ¹ ² עמוס גלבוע, אלי חביקה רפול היה חבר שלו, מעריב, 3 בינואר 1986
^ Ze'Ev Schiff., Israel's lebanon war., [Place of publication not identified]: Touchstone, 1985, ISBN 9780671602161
^ Sabra and Shatila, Pluto Press, עמ' 1–16, ISBN 978-1-84964-259-0
^ אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 327.
^ שפי גבאי ותמר גולן, ג'עג'ע נבחר לראש "הכוחות חלבנוניים", מעריב, 26 בינואר 1986
^ שפי גבאי, קרבות אכזריים בין הכוחות הנוצריים לבין נאמני הנשיא גמאייל, מעריב, 14 בינואר 1986
^ שפי גבאי, מורדים פרו-סוריים כבשו את רוב מזרח ביירות, מעריב, 11 באוגוסט 1986
^ שפי גבאי, קרבות אכזריים בבירות בין כוחות סוריים לפלאנגות, מעריב, 28 בספטמבר 1986
^ דני רובינשטיין, מי כאן פושע המלחמה, באתר הארץ, 10 ביולי 2001
^ שרון שדה, מומחי "פנורמה": לשפוט את שרון, באתר הארץ, 17 ביוני 2001
^ אלי חובייקה: היסטוריה של בגידות ומריבות, באתר גלובס, 24 בינואר 2002
^ לבנון: המוסד חיסל את מנהיג הטבח בסברה ושתילה; ישראל מכחישה, באתר גלובס, 24 בינואר 2002
^ לבנון: המוסד חיסל את מנהיג הטבח בסברה ושתילה; ישראל מכחישה, באתר גלובס, 24 בינואר 2002
^ רויטרס, עיתון לבנוני: נעצר חשוד במעורבות ברצח חובייקה, באתר ynet, 29 בינואר 2002
^ ד"ר קידר: חבייקה היה פגע רע וכל אדם שני בלבנון רצה לחסלו - 25/01/02, באתר ערוץ 7, ‏2002-01-25

[גלבוע-1] ¹ ² עמוס גלבוע, אלי חביקה רפול היה חבר שלו, מעריב, 3 בינואר 1986

[2] Ze'Ev Schiff., Israel's lebanon war., [Place of publication not identified]: Touchstone, 1985, ISBN 9780671602161

[3] Sabra and Shatila, Pluto Press, עמ' 1–16, ISBN 978-1-84964-259-0

[4] אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 327.

[5] שפי גבאי ותמר גולן, ג'עג'ע נבחר לראש "הכוחות חלבנוניים", מעריב, 26 בינואר 1986

[6] שפי גבאי, קרבות אכזריים בין הכוחות הנוצריים לבין נאמני הנשיא גמאייל, מעריב, 14 בינואר 1986

[7] שפי גבאי, מורדים פרו-סוריים כבשו את רוב מזרח ביירות, מעריב, 11 באוגוסט 1986

[8] שפי גבאי, קרבות אכזריים בבירות בין כוחות סוריים לפלאנגות, מעריב, 28 בספטמבר 1986

[9] דני רובינשטיין, מי כאן פושע המלחמה, באתר הארץ, 10 ביולי 2001

[10] שרון שדה, מומחי "פנורמה": לשפוט את שרון, באתר הארץ, 17 ביוני 2001

[11] אלי חובייקה: היסטוריה של בגידות ומריבות, באתר גלובס, 24 בינואר 2002

[12] לבנון: המוסד חיסל את מנהיג הטבח בסברה ושתילה; ישראל מכחישה, באתר גלובס, 24 בינואר 2002

[13] לבנון: המוסד חיסל את מנהיג הטבח בסברה ושתילה; ישראל מכחישה, באתר גלובס, 24 בינואר 2002

[14] רויטרס, עיתון לבנוני: נעצר חשוד במעורבות ברצח חובייקה, באתר ynet, 29 בינואר 2002

[15] ד"ר קידר: חבייקה היה פגע רע וכל אדם שני בלבנון רצה לחסלו - 25/01/02, באתר ערוץ 7, ‏2002-01-25

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]