אלי תבין
 | |
| לידה |
10 במאי 1919 לוצק, פולין  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1994 (בגיל 75) |
| מקום קבורה |
בית הקברות נחלת יצחק |
| תאריך עלייה | 1938 |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 אצ"ל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד מטה האצ"ל בגולה | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
חבר ההנהלה הציונית, מנהל המחלקה לחינוך ותרבות בגולה יו"ר מכון ז'בוטינסקי | |
  | |
אליעזר יעקב ("אלי") תבין (10 במאי 1919 – 23 באוקטובר 1994) היה מפקד בארגון האצ"ל וחבר ההנהלה הציונית, בעל תואר דוקטור להיסטוריה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלי תבין נולד כ"יעקב פרשטיי" בעיר לוצק שבפולין (כיום באוקראינה). בשנת 1938 עלה לארץ ישראל והחל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים במחלקה להיסטוריה והיה פעיל בקרב הסטודנטים. באותה שנה הצטרף לאצ"ל.
באצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1944 התמנה למפקד "דלק" - שירות המודיעין של הארגון, וצורף למפקדה הארצית.
ב-27 בפברואר 1945, בתקופת ה"סזון", נחטף בידי ארגון "ההגנה", ונחקר ארוכות תוך שימוש בעינויים קשים. לאחר שישה חודשים שבהם היה עצור בידי "ההגנה" ועם תחילת המשא ומתן להקמת "תנועת המרי העברי" שוחרר, ומיד לאחר השחרור נשלח לאירופה לארגן שם את סניפי האצ"ל.
לאחר תקופה של עבודה אינטנסיבית ביבשת, בעיקר באיטליה שם שכן מטה האצ"ל בגולה, הוא נעצר באיטליה לאחר פיצוץ השגרירות הבריטית ברומא[1] וכעבור חודשיים גורש מאיטליה והעביר את מטה האצ"ל בגולה לפריז.[2]
בשלוש שנות שהותו באירופה ארגן והרחיב משמעותית את סניפי האצ"ל בארצות השונות בתחום היבשת. בנוסף היה שותף פעיל בהפלגתה של האנייה אלטלנה והיה שותף בהעמסת האנשים והציוד עליה טרם הפלגתה לישראל.[3] בתפקידו האחרון באצ"ל היה סגן מפקד אצ"ל בגולה (המפקד היה אליהו לנקין).[4]
לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הקמת המדינה חזר לישראל ושינה את שמו ל"אליעזר יעקב תבין".
תבין היה בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1969 קיבל בה תואר דוקטור להיסטוריה, על עבודה שכותרתה "המאבק הצבאי והמדיני של הארגון הצבאי הלאומי באירופה : ינואר 1946 - ינואר 1949". פרסם את הספר "החזית השנייה, האצ"ל בארצות אירופה 1948-1946" (הוצאת רון, 1973). על ספרו זה הוענק לו פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.[5]
כיהן כחבר ההנהלה הציונית ומנהל המחלקה לחינוך ותרבות בגולה. בנוסף כיהן כיו"ר מכון ז'בוטינסקי בין השנים 1984–1994.[6] היה נציג "הליכוד" במליאת רשות השידור.
בשנת תשנ"ב (1992) קיבל את אות יקיר תל אביב[7].
תבין נפטר בגיל 75, ועל שמו נקראו רחובות בערים ירושלים[8] ותל אביב-יפו.[9] בנו של תבין, בני תבין, חוקר פרטי וחבר מרכז הליכוד, הסתבך כמה פעמים בפלילים (נודע כמקורבם של אהוד אולמרט ושולה זקן) ובנובמבר 2014 שם קץ לחייו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליעזר יעקב תבין ("אליעזר"), אתר האצ"ל
- יהודה לפידות, "הסזון" ציד אחים, באתר "דעת"
- רשימת הפרסומים של אלי תבין, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יחידת אצ"ל באירופה פוצצה השגרירות הבריטית ברומא, חרות, 8 באפריל 1958
- ^ ישעיהו אביעם, "הבריטים נלחמו בעליה בחו"ל - החלטנו להילחם בהם באירופה", מעריב, 31 באוקטובר 1966
- ^ אליהו לנקין, אלטלינה בלב ים, חרות, 7 בפברואר 1964
- ^ פיקוד אצ"ל האחרון, חרות, 8 באפריל 1958
- ^ פרס ז'בוטינסקי לשמואל כ"ץ וד"ר אלי תבין, מעריב, 4 בדצמבר 1974
- ^ אבי רז, דיוקנו של ארגון טרור, מעריב, 13 ביולי 1990
- ^ רשימת מקבלי האותות באתר עיריית תל אביב
- ^ רחובות ירושלים, עיריית ירושלים
- ^ רחובות תל אביב, עיריית תל אביב
