אלי תבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלי תבין
אלי תבין היה מפקד בארגון האצ"ל.jpg
לידה 10 במאי 1919
לוצק פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 באוקטובר 1994 (בגיל 75) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1938
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אצ"לאצ"ל אצ"ל
תקופת הפעילות ? – 23 באוקטובר 1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
מפקד מטה האצ"ל בגולה
תפקידים אזרחיים
חבר ההנהלה הציונית, מנהל המחלקה לחינוך ותרבות בגולה
יו"ר מכון ז'בוטינסקי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליעזר יעקב ("אלי") תבין (10 במאי 191923 באוקטובר 1994) היה מפקד בארגון האצ"ל וחבר ההנהלה הציונית, בעל תואר דוקטור להיסטוריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי תבין נולד כ"יעקב פרשטיי" בעיר לוצק שבפולין (כיום באוקראינה). לאחר שסיים את לימודיו בגמנסיה עברית עלה בשנת 1938 לארץ ישראל, הצטרף לאצ"ל וקיבל את הכינוי המחתרתי "אליעזר". במקביל החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים במחלקה להיסטוריה והיה פעיל בקרב הסטודנטים. שלטונות המנדט הבריטי עצרו אותו מספר פעמים, עקב חברתו באצ"ל (שראו בו ארגון טרור) והוא שהה במחנות המעצר במזרע וסרפנד במשך כשנה בסך הכל. בשנת 1943 סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית[1].

באצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1944 התמנה למפקד "דלק" - שירות המודיעין של הארגון, וצורף למפקדה הארצית.

ב-27 בפברואר 1945, בתקופת ה"סזון", נחטף בידי ארגון "ההגנה", ונחקר ארוכות. לאחר מספר שבועות שבהם היה עצור בידי "ההגנה" ועם תחילת המשא ומתן להקמת "תנועת המרי העברי" שוחרר, ומיד לאחר השחרור נשלח לאירופה לארגן שם את סניפי האצ"ל, לפתוח "חזית שנייה" נגד הבריטים ולעסוק בהברחת נשק ועולים לארץ ישראל[1].

לאחר תקופה של עבודה אינטנסיבית ביבשת, בעיקר באיטליה שם שכן מטה האצ"ל בגולה, הוא נעצר באיטליה לאחר שעמד בראש הפעולה לפיצוץ השגרירות הבריטית ברומא[2], וכעבור חודשיים גורש מאיטליה והעביר את מטה האצ"ל בגולה לפריז[3].

ב-27 בספטמבר 1947 הוביל את ניסיון השתלטות על מחנה העולים גנדנוואלד ליד אינסברוק שבאוסטריה (מחנה של תנועת הבריחה), שהוקם כדי לסייע בהעברת היהודים בשבילי האלפים לאיטליה. המחנה הופעל על ידי הסוכנות היהודית והמוסד לעלייה ב' של ארגון ההגנה. באותה תקופה היה ארגון ההגנה מסוכסך עם ארגון האצ"ל על השליטה במסלולי הבריחה, שהיה ספיח של המאבק בין ההגנה לארגוני הפורשים בארץ ישראל. תבין הוביל קבוצה של 100 אנשי אצ"ל שפרצו למחנה השתלטו עליו וגנבו כסף ומכשירי קשר[1]. בתקרית נהרג מירית אקדח איש ההגנה איתן אבידוב (בנו של יעקב אבידוב) ונפצעו שלושה נוספים, מהם אחד קשה[4].

בקיץ 1948 היה פעיל בארגון הפלגתה של האנייה אלטלנה, והיה שותף בהעמסת האנשים והציוד עליה טרם הפלגתה לישראל[5]. בתגובה למעצר חמישה חברי אצ"ל בעקבות אירועי אלטלנה, תכנן תבין פעולה לחטיפת קונסול ישראל אליהו ששון בפריז, אולם הפעולה בוטלה לאחר שהחמישה שוחררו. לאחר הקמת המדינה נשאר תבין באירופה עוד כשנה, שם האצ"ל המשיך לפעול אף על פי שבישראל פורק הארגון. לבסוף בינואר 1949 פקדה עליו ההנהגה לפרק את פעילות האצ"ל באירופה, במקום זאת מונה לנציג תנועת החרות באירופה, תפקיד בו שימש עד 1952[1].

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחזר לישראל שינה את שמו באופן רשמי ל"אליעזר יעקב תבין" והיה חבר הנהלת תנועת החרות. תבין חזר ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית. כתב תזה לתואר שני בנושא "ההגנה העצמאית של היהודים ברוסיה 1880–1906" ובשנת 1969 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שכותרתה "המאבק הצבאי והמדיני של הארגון הצבאי הלאומי באירופה: ינואר 1946 - ינואר 1949"[1]. על בסיס עבודת הדוקטורט פרסם את הספר "החזית השנייה, האצ"ל בארצות אירופה 1948-1946" (הוצאת רון, 1973). על ספרו זה הוענק לו פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר[6].

בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה חבר בוועד המנהל של רשות השידור. בתוקף תפקידו פעל נגד שידור יצירות של ריכרד וגנר וריכרד שטראוס בקול ישראל[7], תבע להפסיק את שידור תוכנית הרדיו "בירה ומצב רוח" של יעקב אגמון בשל פגיעה בערכים מקודשים[8], ותבע לא לשדר את העיבוד הטלוויזיוני של הספר חרבת חזעה[9].

כיהן כחבר ההנהלה הציונית ומנהל המחלקה לחינוך ותרבות בגולה[10]. בנוסף כיהן כיו"ר מכון ז'בוטינסקי בין השנים 19841994[11].

בשנת 1992 קיבל את אות יקיר תל אביב[12].

תבין נפטר בגיל 75, ועל שמו נקראו רחובות בערים ירושלים[13] ותל אביב-יפו[14].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של תבין, בני תבין, היה חוקר פרטי וחבר מרכז הליכוד, הסתבך כמה פעמים בפלילים (היה מקורב של אהוד אולמרט ושולה זקן) ובנובמבר 2014 שם קץ לחייו[15]. באוקטובר 1986 הורשע על־פי הודאתו בעבירות של סחיטה בכוח ובאיומים, ונדון לשלושה חודשי מאסר בפועל[16]. במאי 1989, נעצר בחשד שפרץ לבניין מועצת הוד השרון, גנב מסמכים, וביצע האזנות סתר בבתי־אישים בכירים[17]. בנוסף נחשד בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות[18], ושהוציא במרמה מיליון וחצי שקל מהליכוד[19]. במרץ 1993 הורשע במירמה[20]. בתחילת שנות ה-2000 היה שותף של איש העסקים דוד אפל, אך ב-2003 הואשם בזיוף צ'קים של חברה בבעלות אפל בסכום של 1.4 מיליון שקל[21] וב-2010 הורשע יחד עם אפל במתן שוחד לראש עיריית לוד בני רגב ונידון לשנתיים וחצי שנות מאסר[22].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 גונדר אליעזר משדר, "העולם הזה", גיליון 2078 מ-29 ביוני 1977, עמוד 11
  2. ^ יחידת אצ"ל באירופה פוצצה השגרירות הבריטית ברומא, חרות, 8 באפריל 1958
  3. ^ ישעיהו אביעם, "הבריטים נלחמו בעליה בחו"ל - החלטנו להילחם בהם באירופה", מעריב, 31 באוקטובר 1966
  4. ^ נקם: למה הרגו את איתן אבידוב, כותרת ראשית, 22 בינואר 1986
    יגאל סרנה, האם גם מ.ד. ירה?, חדשות, 24 בינואר 1986
    גילי חסקין, פרשת גנדנוואלד
  5. ^ אורי דרומי, ניצול שואה ופעיל באצ"ל, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2008
  6. ^ פרס ז'בוטינסקי לשמואל כ"ץ וד"ר אלי תבין, מעריב, 4 בדצמבר 1974
  7. ^ יוסף וקסמן, לא ישדרו יצירות של ואגנר ושטראוס, מעריב, 14 במרץ 1977
  8. ^ תובעים להפסיק שידור "בירה ומצב רוח', מעריב, 29 במרץ 1976
  9. ^ יוסף וקסמן, למרות התנגדות ח"כים יוקרן "חירבת חיזעה" בטלוויזיה, מעריב, 30 בינואר 1978
  10. ^ טוביה מנדלסון, "ועדת עשרה תחליט על איוש 4 התיקים בהנהלת הסוכנות, דבר, 13 באפריל 1978
    מחלקות לחינוך, כותרת ראשית, 14 בנובמבר 1984
  11. ^ אבי רז, דיוקנו של ארגון טרור, מעריב, 13 ביולי 1990
  12. ^ רשימת מקבלי האותות באתר עיריית תל אביב
  13. ^ רחובות ירושלים, עיריית ירושלים
  14. ^ רחובות תל אביב, עיריית תל אביב
  15. ^ אתר למנויים בלבד גידי וייץ, בני תבין הוא המקורב לאולמרט וזקן שנמצא ירוי ברכבו, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2014
    לילך ויסמן, ‏בני תבין - המקורב לאולמרט וזקן שנמצא ירוי בג'יפ בת"א, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2014
  16. ^ יוסי ורטר, עונשי מאסר קלים לחוקרים הפרטיים שסחטו, חדשות, 27 באוקטובר 1986
    משה פרל, הוארך מעצרם של החוקרים הפרטיים החשודים בסחיטה, חדשות, 11 באוגוסט 1986
  17. ^ בוקי נאה, תמיר שפר, איש העסקים בני תבין נעצר נחקרים עורכי־דין ואישי ציבור, חדשות, 5 במאי 1989
  18. ^ אירית ורד, החוקר תבין חשוד בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות, חדשות, 13 ביוני 1989
  19. ^ בוקי נאה, תבין חשוד שהוציא במרמה מיליון וחצי שקל מהליכוד, חדשות, 29 בנובמבר 1989
  20. ^ חן דגן, פעיל בליכוד הורשע במירמה, חדשות, 10 במרץ 1993
  21. ^ החוקר הפרטי בני תבין מואשם בזיוף צ'קים של חברה בבעלות אפל ב-1.4 מיליון שקל, באתר גלובס, 10 בספטמבר 2003
  22. ^ חן מענית, ‏השוחד לא משתלם: 3.5 שנות מאסר ומיליון שקל קנס לדודי אפל, באתר גלובס, 13 ביולי 2010