אלכסיוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית

אלכסיוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית
Αλέξιος Ε' Δούκας Μούρτζουφλος
	אלכסיוס החמישי
לידה	1140; קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
הוצאה להורג	דצמבר 1204 (בגיל 64 בערך); קונסטנטינופול, האימפריה הלטינית
מקום קבורה	רודוס
מדינה	האימפריה הביזנטית
השקפה דתית	הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול
בת זוג	Eudokia Angelina (אפריל 1204 – דצמבר 1204 (כ־8 חודשים ויום))
	5 בפברואר 1204 – 13 באפריל 1204; (חודשיים ו־8 ימים)
	→ איסאאקוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית תאודורוס הראשון לסקריס ←

אלכסיוס החמישי דוקאס (ביוונית עתיקה: Ἀלέξιος Δούκας; מת בדצמבר 1204), המוכר בכינויו "מורצופלוס" (Μούρτζουφλος – "בעל הגבות העבות" או "הקודר"), היה קיסר האימפריה הביזנטית במשך חודשים ספורים בלבד בשנת 1204. הוא עלה לשלטון בעיצומו של מסע הצלב הרביעי, הנהיג את ההתנגדות הנואשת לצלבנים, והיה הקיסר האחרון ששלט בקונסטנטינופול לפני שנפלה ונבזזה.

עלייתו לשלטון וההפיכה

אלכסיוס דוקאס היה בן למשפחת האצולה המשפיעה דוקאס, והיה קרוב משפחה של השושלת האנגלוסית השלטת. בשנת 1204 שימש בתפקיד הפרוטובסטיאריוס (מנהל הלשכה הקיסרית וראש הטקס). באותה עת שרר בקונסטנטינופול כאוס פוליטי וכלכלי: הקיסרים המשותפים, איסאקוס השני ובנו אלכסיוס הרביעי, הומלכו בחסות כידוני הצלבנים, ונדרשו לשלם להם סכומי עתק מאוצר המדינה הריק, דבר שעורר את חמתם של תושבי העיר.

אלכסיוס דוקאס מיצב את עצמו כמנהיג הסיעה האנטי-לטינית הלאומנית. בינואר 1204, בעקבות מהומות רחוב קשות, ניצל אלכסיוס דוקאס את נגישותו לארמון, עצר את הקיסר הצעיר אלכסיוס הרביעי וכלוא אותו באשמת בגידה באינטרסים של המדינה. זמן קצר לאחר מכן מת האב איסאקוס השני בנסיבות מסתוריות, ואלכסיוס הרביעי נחנק למוות בתאו בפקודתו של אלכסיוס דוקאס, שהוכתר כאלכסיוס החמישי בתחילת פברואר 1204^[1].

ההגנה על קונסטנטינופול וסיום השלטון

עם עלייתו לכס השלטון, דחה אלכסיוס החמישי את כל דרישות התשלום של הצלבנים, סגר את שערים העיר והחל להכין את הבירה למצור מוחלט. הוא הפגין מרץ רב: הוא פיקח אישית על עבודות ביצור החומות, הורה על הגבהת מגדלי השמירה העשויים עץ לאורך חומות הים, והוביל בעצמו תקיפות פתע מחוץ לחומות נגד כוחות המאסף של הצלבנים^[2].

ב-9 באפריל 1204 פתחו הצלבנים בהסתערות רחבת היקף. ההתקפה הראשונה נהדפה על ידי המגינים, אך ב-12 באפריל הצליחו הצלבנים, בעידוד הצי הוונציאני, לפרוץ את חומות הים בצפון העיר. אלכסיוס ניסה לארגן התנגדות בתוך הרחובות, אך המורל הציבורי קרס. כאשר המשמר הוורנגי (שכירי החרב הנורדים של הקיסר) סירב להמשיך להילחם ללא העלאה מיידית בשכרם, הבין אלכסיוס כי אבדה תקוותו. בלילה של 12 באפריל הוא נטש את העיר ונמלט לתראקיה יחד עם מספר בני לוויה, בהם אשתו אודוקיה אנגלינה^[3]. ביום המחרת נפלה קונסטנטינופול ונבזזה באכזריות.

הבגידה, השבי וההוצאה להורג

אלכסיוס החמישי הגיע לעיר מסינופוליס, שם ישב הקיסר לשעבר והמודח אלכסיוס השלישי. אלכסיוס ביקש לכרות עמו ברית פוליטית ומשפחתית, ואף נשא לאישה את בתו של אלכסיוס השלישי. אולם, אלכסיוס השלישי תכנן לשוב לשלטון בעצמו וראה בחתנו החדש איום. במהלך משתה חגיגי שנערך לכבודו, הורה אלכסיוס השלישי לשומריו לתפוס את אלכסיוס ולנקר את עיניו, כמיטב המסורת הביזנטית האכזרית לנטרול יריבים פוליטיים^[3].

הוא נותר עיוור ונודד בתראקיה, ובשלהי שנת 1204 נתפס על ידי כוחותיו של המצביא הלטיני תיירי דה לוס (Thierry de Loos). הוא הובא חזרה לקונסטנטינופול, שנשלטה כעת על ידי ההאימפריה הלטינית החדשה.

הצלבנים העמידו את אלכסיוס החמישי למשפט ראווה פומבי באשמת בגידה ורצח ריבונו – הקיסר אלכסיוס הרביעי. הוא נמצא אשם, וכדי להדגיש את חומרת מעשיו, הוחלט להוציאו להורג בצורה יוצאת דופן: הוא הועלה לראש עמוד תאודוסיוס (עמוד ניצחון מונומנטלי) ונזרק ממנו אל מותו מגובה של עשרות מטרים אל כיכר העיר^[4].

ראו גם

לקריאה נוספת

Charles M. Brand, Byzantium Confronts the West, 1180–1204, Harvard University Press, 1968.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסיוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית בוויקישיתוף

אלכסיוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

↑ Niketas Choniates, **O City of Byzantium: Annals of Niketas Choniates**, translated by Harry J. Magoulias, Wayne State University Press, 1984, pp. 307–311
↑ Jonathan Phillips, **The Fourth Crusade and the Sack of Constantinople**, Pimlico, 2005, pp. 222–226
1 2 Geoffrey de Villehardouin, **Joinville and Villehardouin: Chronicles of the Crusades**, translated by Margaret R. B. Shaw, Penguin Classics, 1963
↑ Donald M. Nicol, **The Last Centuries of Byzantium, 1261–1453**, Cambridge University Press, 1993, p. 12

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] Niketas Choniates, **O City of Byzantium: Annals of Niketas Choniates**, translated by Harry J. Magoulias, Wayne State University Press, 1984, pp. 307–311

[2] Jonathan Phillips, **The Fourth Crusade and the Sack of Constantinople**, Pimlico, 2005, pp. 222–226

[villehardouin-3] 1 2 Geoffrey de Villehardouin, **Joinville and Villehardouin: Chronicles of the Crusades**, translated by Margaret R. B. Shaw, Penguin Classics, 1963

[4] Donald M. Nicol, **The Last Centuries of Byzantium, 1261–1453**, Cambridge University Press, 1993, p. 12

[1]

[2]

[3]

[4]

אנציקלופדיות	האנציקלופדיה הקטלאנית הגדולה
בקרת זהויות	NTA: 119727552 VIAF: 282461212 WorldCat (עם VIAF): 282461212

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.