אלכסיי באך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסיי ניקולאייביץ' באך
Алексей Николаевич Бах
דיוקנו של אלכסיי באך על בול דואר של ברית המועצות בשנת 1957 לרגל מאה שנים להולדתו
דיוקנו של אלכסיי באך על בול דואר של ברית המועצות בשנת 1957 לרגל מאה שנים להולדתו
לידה 5 במרץ 1857 (יוליאני)
זולוטונושה, אוקראינה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במאי 1946 (בגיל 89)
מוסקבה,רוסיה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה, ברית המועצות
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה
מקום מגורים בוריספיל, קייב, פריז, ז'נבה, מוסקבה, בישקק
כינויים נוספים שמו בלידה: אברם ליטמנוביץ' ב"ק
ידוע בשל מחקרים על תפקיד הפראוקסידים והנשימה התאית
הקמת המכון לביוכימיה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות (מכון באך לביוכימיה במוסקבה)
השכלה אוניברסיטת קייב - כימיה בפקולטה למדעים
שנות הפעילות 1885-1946
מקצוע ביוכימאי
תפקיד חבר הסובייט העליון עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר חבר באקדמיה למדעים של ברית המועצות (מ-1927)
מפלגה נרודנאיה ווליה
המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית
המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
השקפה דתית אתאיסט
בת זוג אלכסנדרה לבית צ'רבן-וולאדי
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלכסיי ניקולאייביץ' באךרוסית:Алексей Николаевич Бах ,שמו בלידה:אברהם ליטמנוביץ' בַ"ק, ‏ 17 במרץ (תאריך יוליאני:5 במרץ) 1857 זולוטונושה, אוקראינה, האימפריה הרוסית - 13 במאי 1946מוסקבה, רוסיה, ברית המועצות) היה ביוכימאי רוסי סובייטי, יהודי ליטאי בשורשיו, הנחשב למייסד האסכולה הסובייטית והרוסית לביוכימיה. באך היה חבר באקדמיה למדעים של ברית המועצות. זכה על פעילותו המדעית לפרסים ותארים רבים. יחד עם אלכסנדר אופארין ייסד בשנת 1934 את המכון לביוכימיה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות והוא עמד בראשו עד מותו. בנעוריו היה פעיל מבחינה פוליטית כחבר בתנועת הנרודניקים, ובהמשך במפלגה הסוציאל-רבולוציונית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המקורות הביוגרפיים הרשמיים, אלכסיי באך נולד תחת השם אברם (אברהם) ליטמנוביץ' ב"ק במשפחה יהודית בעיירה זולוטונושה שבפלך פולטבה באוקראינה, אז חלק של האימפריה הרוסית כיום באוקראינה העצמאית. אביו, שמוצאו היה במחוז שאוליאי שבגוברניית קובנה בליטא, היה טכנאי ביקב. לפי מקורות אחרים, נולד אלכסיי באך לא באוקראינה, אלא בליטא, בעיירת לייז'בו שבמחוז שאוליאי בגוברניית קובנה, תחת השם אבל (אברם) ליטמנוביץ' ב"ק והיה הילד החמישי של הוריו, ליטמן אברמוביץ' ב"ק ורודה ב"ק. את ילדותו בילה אברם ב"ק בבוריספיל, במחוז פרייסלב, בפלך פולטבה, לשם עבר לגור עם משפחתו. אביו ומאוחר יותר קריאת כתבי דמיטרי פיסרב חיזקו את משיכתו למדעים ולפיתוחם לטובת עם.[1] בשנים 1875-1869 למד ב"ק בגימנסיה הקלאסית מס.2 ב-קייב ו ב-1875 התקבל למחלקה למדעי טבע של הפקולטה לפיזיקה ולמתמטיקה של אוניברסיטת ולדימיר הקדוש בקייב. מעורבותו במהומות סטודנטים מהפכנים, הביאה למעצרו ולסילוקו מהאוניברסיטה יחד עם עוד 30 מחבריו ללימודים. בנוסף נאסר עליהם ללמוד למשך 3 שנים במוסדות חינוך אחרים. ב"ק הוגלה למשך שלוש שנים וחצי (1881-1878) - קודם בבלוזרסק בפלך נובגורוד, אחר כך בנובומוסקובסק, באזור דנייפרופטרובסק, ולבסוף הועבר מחמת מחלה לבחמוט, באזור ייקטרינוסלב.

מנהיג נרודניק בקייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1882 חזר לקייב וחידש את לימודיו באוניברסיטה. אולם בפברואר 1883 נטש את הלימודים לטובת פעילות פוליטית מחתרתית במסגרת הארגון השמאלי המהפכני "נרודנאיה ווליה" (רצון העם) הידוע כ"נארודניקים". על מנת לבצע טוב יותר את משימותיו התעמולתיות בקרב העם, ב"ק התנצר בדת הנוצרית האורתודוקסית ושינה את שמו ל"אלכסיי ניקולאייביץ' באך". הוא הפך מהר לאחד המנהיגים הבולטים של הנרודניקים בקייב.[2] הוא הרבה להרצות בפני בני הפרולטריון, תוך הפצת רעיונות סוציאליסטים. על יסוד הרצאות אלה הוא כתב את הספר "הצאר-רעָב" הוא פורסם במהדורות חוזרות ב-1883 ,1903, 1907-1905 ‏ וב-1917 תחת הכותרת "מסות כלכליים". ביולי 1883 כשנרדף על ידי המשטרה בגלל הפצת ספרו, נאלץ באך להסתתר ביארוסלבל תחת השם המזויף סמיון אנדרייביץ' ואשצ'נקו. הוא המשיך בשנים 1883-1883 את פעילותו המחתרתית בקאזאן, בחרקוב, רוסטוב על הדון בסנט פטרסבורג ובקווקז.[3]. בפברואר 1884 השתתף במפגש חשאי של הנרודניקים הוותיקים עם הצעירים ובאפריל, יחד עם ס. איוואנוב, הקים באך בית דפוס מחתרתי ברוסטוב על הדון.

שנות הגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1885 אחרי שהצליח להתחמק ממעצר כמעט בטוח, נאלץ באך לעזוב את רוסיה. הוא חי כמהגר בצרפת, בה פעל בשנים 1918 -1890 כעורך בכתב העת המדעי "Moniteur scientifique". בשנים 1894-1890 הוא עבד במעבדתו של הפרופסור פול שיצנברגר (1897-1829) בקולז' של צרפת. שיצנברכר ציטט אח אחד ממחקריו של באך בדיווח בפני האקדמיה הצרפתית למדעים. בשנים 1892-1891 יצא למסע לימודים בארצות הברית על מנת ליישם במזקקות שיקגו את השיטת נהתססה המשופרת שהמציא. [4] נסע אחר כך לשווייץ, בה התמקד במחקריו על החימצון. מאמריו המדעיים הראשונים פורסמו על ידו בשנת 1893 בקיץ של שנת 1890 התחתן באך עם אלכסנדרה אלכסנדרובנה צ'רבן-וודאלי (1950-1867) ,בעבר מורה וסטודנטית לרפואה, בתו של בעל אחוזה מולדובני מקישינב ושל אשתו האנגלייה. החל משנת 1894 התיישב בז'נבה התכוון לטפל בשחפת שבה חלה. מעבדה שהקים בדירתו ערך מחקרים בעיקר בתחום הנשימה התאית, תחת הדרכתם של פרופסורים רובר שודא ואָמה פיקטה. בשנים 1901-1900 לקח באך חלק במו"ם לשם הקמת המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית של רוסיה, אך הצטרף אליה רק בשנת 1905, כשנבחר למזכיר הוועד שלה בחו"ל. ב-1909-1911 באך עמד בראש ועדת חקירה של ה"אס.אר" בנוגע לנסיבות פעילותו של הסוכן הכפול יוונו אזף והשלכותיה.

אחרי שובו לרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי פריצת מלחמת העולם הראשונה נמנה אלכסיי באך עם תומכי ההכרח במאמץ המלחמתי להגנת המולדת. ב-1916 נבחר לשנה ליושב ראש החברה חמדעי הטבע והפיזיקה בז'נבה. ב-25 במאי 1917 חזר באך מז'נבה לרוסיה. ב-18 ביוני הגיע לפטרוגרד שנמצאה בעיצומה של תסיסה מהפכנית. בשנת 1918 התנתק באך מהסוציאליסטים הרבולוציונים שהודחו מהשלטון על ידי הבולשביקים ובשלבים הורחקו מהחיים הפוליטיים. הוא הקדיש את עצמו לתחומים מדעיים ואירגן את המעבד המרכזית לכימיה שלצד הסובייט העליון לכלכלה לאומית של רוסיה הסובייטית, שינתה את שמה בשנת 1931 ל"מכון לפיזיקו-כימיה על שם ל.א. קרלוב". באך הפך למנהל מוסד זה עד סוף חייו. בסוף שנת 1920 הוא יזם את ייסוד המכון הביוכימי של נציבות העם לבריאות, תוך דגש על ההיבטים הרפואיים. ב-1936 מיוזמתו הוקם כתב העת הסובייטי "ביוכימיה", כתב העת הראשון לביוכימיה בברית המועצות, והוא מילא בו את תפקיד העורך הראשי.

אחרי 1928 ניהל באך את השלכה המרכזית של "האיגוד הכל-אוניונלי של עובדי המדע והטכנולוגיה המעורבים באופן פעיל בבניית הסוציאליזם בברית המועצות" שהוא נמנה עם מייסדיה ושפעל עד שנת 1939.[5] ב-1935 יחד עם אלכסנדר אופארין אירגן את המכון לביוכימיה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות והיה למנהלו. אחרי שנת 1944 נקרא מכון זה על שמו. החל מ-1932 כיהן באל גם כיושב ראש האגוד הלאומי לכימיה ע"ש דמיטרי מנדלייב. בשנים 1945-1939 בתור חבר האקדמיה למדעים של ברית המועצות הוא מילא את התפקיד של מזכיר המחלקה למדעים כימיים של האקדמיה. כזקן חברי האקדמיה למדעים בשנת 1939 העלה באך את ההצעה לבחור במנהיג הקומוניסטי הרודן של ברית המועצות, יוסיף סטלין כחבר כבוד של האקדמיה למדעים:

אנחנו, נציגי המדע בארצנו, שהועלה אל פסגות ללא תקדים על ידי לנין וסטלין, חשבנו לכבוד וליוקרה גדולה למנות את שמו האהוב והקרוב של סטלין, דמות נערצת בקרב כל מדעני העולם, בין חברי הכבוד של האקדמיה למדעים

באותה שנה השתתף באך במסע ההשמצות של איזאק פרזנט ושאר חסידיו של טרופים ליסנקו, מדען מפוקפק בן טיפוחו של סטלין, נגד מנהל המכון לביולוגיה ניסויית, ניקולאי קולצוב (1940-1872). ב-1 בינואר 1939 יחד עם בוריס קלר הוא צירף את חתימתו למחברי מאמר נגד קולצוב שפורסם בעיתון "פרבדה". המאמר נשא את הכותרת "אין מקום לפסואדו-מדענים באקדמיה" ותיאר את קולצוב כ"מתנגד למהפכה" ו"פשיסט". ב-4 במרץ 1939 הועמד באך בראש ועדת חקירה של האקדמיה למדעים שנוהלה בפועל על ידי פרזנט ושנועדה לחקור את "הסטייה הפסאודומדעית" של המכון של קולצוב. במהלך עבודות הוועדה הודה באך שלא קרא את המאמרים של קולצוב שהותקפו בחריפות ב"פרבדה". בסופו של דבר המכון של קולצוב נסגר

כזקן חברי הסובייט העליון של ברית המועצות זכה באך לכבוד לפתוח את המליאה הראשונה של הפרלמנט האוניונלי ב-2 בינואר 1938. החל מ-1940 התמנה באך ליושב ראש הוועד להענקת פרסי סטלין בתחום המדעים [דרוש מקור]. ctu,v בימי מלחמת המולדת הגדולה בשנים 1945-1941 הועבר באך במסגרת פינוי מוסדות המדע של המדינה מפני הפולשים הנאצים, אל בורובויה בקזחסטן ואחר, לפרונזה, בירת קירגיזסטן.[6]

אלכסיי באך נפטר בגיל 90 ב-13 במאי 1946. הוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1890 חקר באך את מנגנון האסימילציה של דו תחמוצת הפחמן על ידי הצמחים הירוקים. הגיע, בין השאר למסקנה היא מתבססת על תגובת חימצון-חיזור מצומדת עם מעורבות של מים. בהמשך חקר באך אלכסיי באך תרם תרומות חשובות בתחום חקר מנגנון החימצון התאי. הוא הגה בשנת 1897 את "תאוריית הפראוקסידים" לגבי תהליכי החימצון האיטי, הידועה כתאוריית באך-אנגלר (לפי שמו של קרל אנגלר שהגיע למסקנות דומות במקביל). לפי תאורייה זו החמצן שבאוויר מחמצן חמרים הנגישים בקלות לחימצון ויוצר עמם פראוקסידים בעלי תפקיד של זרזים (אנזימים מסוג אוקסיגנז. תחת השפעתם זרזים אחרים - פראוקסידזים, הפראוקסידים יכולים להעביר את החמצן לחומרים אחרים. עד לימינו מיושמות תוצאות מחקריו בביוטכנולוגיה המודרנית, בתחומים כמו ייצור הלחם, התה, הטבק, הבירה, ייבוש הפשתן, והמלחת הדגים. בשובו לרוסיה הוא המשיך בחקר אנזימים כמו הקטלאז. עם תלמידיו נמנו חברי האקדמיה ולדימיר אנגלגארט, אלכסנדר אופארין, א.ל. קורסנוב, ה.מ. סיסקיאן, א.א. בראונשטיין ואחרים. באך השתתף בעריכת המהדורה הראשונה של ה"בולשאיה סובייטסקאיה אנציקלופדיה"

חייו הפרטיים. משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיין, בן אחות של באך, היה ההיגייניסט והאפידמיולוג זכרי גריגורייביץ' פרנקל, חבר באקדמיה למדעי הרפואה. אחיו הבכור של האחרון, יעקב גריגורייביץ' פרנקל (מת ב-1936) היה בנעוריו נרודניק והיה מעורב יחד עם באך ב"משפט העשרים האחד". אחותם, יבגניה גריגורייבנה לויצקאיה לבית פרנקל (1961-1880) הייתה עורכת ספרותית בהוצאה לאור "מוסקובסקי ראבוצ'י" והייתה אחת הקוראות הראשונות של הרומן "הדון השקט" של מיכאיל שולוחוב ואיפשרה את פרסומו. היא התכתבה שנים רבות עם הסופר, שהקדיש לה את הנובלה "גורלו של אדם". בעלה היה המהפכן קונסטנטין אוסיפוביץ' לויצקי (1919-1869) ובתם מרגריטה הייתה נשואה למהנדס הצבאי איוואן טרנטייביץ' קלֶאִימיונוב.

לאלכסיי באך היו שלוש בנות:לידיה (ילידת 1893), נטליה ואירינה. נטליה אלכסייבנה באך (1979-1895), תלמידתו של אלכסנדר פרומקין, הייתה גם היא כימאית, מנהלת מחלקת רדיוכימיה במכון לאלקטרוכימיה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, פרופסור באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה. אירינה אלכסייבנה באך-באלאחובסקייה (1991-1901) הייתה היסטוריונית, ועבדה במכון למרקסיזם-לניניזם, ונישאה לביוכימאי פרופ' סרגיי דנילוביץ' באלאחובסקי מהמכון לרפואה מס.3 של מוסקבה, חתן פרס סטלין, בן אחותו של הפילוסוף האקזיסטנציאליסטי לב שסטוב ובנו של תעשיין הסוכר והמצנט דניאיל גריגורייביץ' באלאחובסקי. נכדיו של באך היו:הביוכימאי איגור סרגייביץ' באלאחובסקי (יליד 1925), פרופסור לפיזיקת המערכות החיות במכון הפיזיקו-טכני במוסקבה, יושב ראש האיגוד המדעי של רופאי המעבדה, וכן המהנדס והממציא סרגיי סרגייביץ' באלאחובסקי (יליד 1927).

גיסו של באך, אחי אשתו, הנוטריון אלכסנדר צ'רבן-וודאלי, היה חבר במפלגה הדמוקרטית החוקתית (ה"קדטים") של רוסיה ושר פנים בממשלתו של האדמירל קולצ'ק בימי מלחמת האזרחים ברוסיה והוצא להורג על ידי הבולשביקים בשנת 1920 בסיביר.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1944 - עוד בחייו, המכון לביוכימיה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות במוסקבה נקרא על שמו
  • 27 באפריל 1944 - לרגל 50 שנה לתאוריית הפרוקסיד של באך - ייסדה נשיאות האקדמיה הסובייטית למדעים הרצאות שנתיות בתחום הביוכימיה שהתקיימו כל שנה ב-17 במרץ - יום הולדתו של אלכסיי באך - במכון לביוכימיה הנושא את שמו. עוד בחייו התקיימו שתי הרצאות הכאלה:אחת של אופארין, והשנייה שלניקולאי סמיונוב.
  • רחובות לזכרו נקראו בבישקק, שבו חי בימי מלחמת העולם השנייה, בנ"ראיון" דנייפרובסק בקייב, בעיר זולוטונושה, בעיר דנייפר בראיון סובורני, בניז'ני נובגורוד, בברדיאנסק וכו'.
  • שמו ניתן לאוניית נוסעים על הוולגה ולטאנקר קטן בצי הסובייטי באוקיינוס השקט.
  • 14 במאי 1946 - מדליית אלקסיי באך - ממשלת ברית המועצות החליטה להעניק כל שלוש שנים מדליה לביוכימיה לזכרו של אלכסיי באך, כהוקרה על הישגים בתחום הביוכימיה.
  • 1957 - לרגל מאה שנה להולדתו הנפיק הדואר הסובייטי בול דואר עם דיוקנו
  • 1957 - על ביתו בשדרות לנין במוסקבה, שבו התגורר, הוצבה לוחית זיכרון

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצאר-רָעָב 1893, 1903, 1907-1905, ב-1917-תחת הכותרת "מסות כלכליות"
  • רישומיו של נרודניק Записки народовольца 1931
פרסומים מדעיים:

•Sbornik izbrannych trudov akademika A. N. Bacha. 1937. קובץ של מבחר מחקריו של חבר האקדמיה א.נ. באך -לנינגרד 1937 • Bibliografija trudov (1893-1945), in: Oparin/Sisakjan/Gubyrina 1946 (SL), 29-55. 1946 - ביבליוגרפיה המחקרים 1945-1893 ב:אופרין, סיסקיאן, גובירינה

  • 1950 - א.נ. באך - קובץ מחקרים בכימיה ובביוכימיה, מוסקבה (בעריכת א.א. אופארין וא.נ. פרומקין)
  • 2007 נ.א. ארטאמוב (עורך ראשי) - א.נ. באך - מחקרים מוברחים בכימיה ובביוכימיה, לרגל 150 שנה ליום הולדתו, מוסקבה (אנדרטאות למדע מולדתנו)
  • John N.Prebble - Searching for a Mechanism:A History of Cell Bioenergetic, Oxford University Press, 2019 p.34

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Aleksey Nikolaevich Shamin art. Aleksey Bach in Complete dictionary of Complete Biography, Charles Scribner and Sons, 2008 (see also in Encyclopedia.com online)

  • G.Semenza A History of Biochemistry Selected Topics in the Field of Biochemistry. Personal recollection Part 1 Elsevier Amsterdam, New York 1983 .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסיי באך בוויקישיתוף

]

aleksei-nikolaevich

Fundamentals of Biotechnology כולל רשימת הזוכים במדליית באך לביוכימיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]