אלכסיי סטחאנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטחאנוב עם כורה מעמיתיו

אלכסיי גרגורייביץ' סְטַחַאנוֹב (רוסית: Алексе́й Григо́рьевич Стаха́нов;‏ 3 בינואר 1906 - 5 בנובמבר 1977) היה כורה סובייטי, גיבור העמל הסוציאליסטי (1970) (משמו נגזר הביטוי סטאחנוביץ' המתאר הישג גדול, מעל למכסה המקובלת) וחבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (מ-1936). נודע בשנת 1935 ולאחריה כראש תנועת ה"סטחאנוביצים", ששמה לה למטרה להעלות את תפוקת הייצור ולהדגים את עליונותו של המשק הסוציאליסטי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטחאנוב נולד בלוגובייה, ליד העיר אוריול. ב-1927 החל לעבוד במכרה "צנטרלנייה אירמינו" בדונבאס. ב-1933 היה למפעיל פטיש אוויר ולאחר מכן למד קורס בכרייה. ב-31 באוגוסט 1935 דווח בתקשורת הרוסית כי סטחאנוב כרה תפוקת שיא של 102 טונות פחם בחמש שעות ו-45 דקות (פי 14 ממכסתו)[1]. ב-19 בספטמבר דווח כי קבע שיא חדש של 227 טונות במשמרת אחת (לפי "Labour in the Land of Socialism; Stakhanovites in Conference", מוסקבה, 1936). התקשורת והתעמולה הסובייטית היללו את סטחאנוב כדוגמה לכל פועל סובייטי, ואף נכתב עליו במגזין "טיים".

בין 1936 ל-1941 היה סטחאנוב לסטודנט באקדמיה לתעשייה במוסקבה. לאחר מכן מונה למנהל מכרה מס' 31 בקרגנדה. בין 1943 ל-1957 עבד במשרד לתעשיית הפחם של ברית המועצות ולאחר מכן היה לסגן נשיא צ'יסטייקובאנטרנזיט וסגן מהנדס ראשי במשרד המכרות.

סטחאנוב נכח גם במושב הראשון של הסובייט העליון. הוא עוטר בשני אותות מסדר לנין, אות מסדר הדגל האדום ומספר מדליות.

לאחר מותו, שונה שם עיר במזרח אוקראינה, במחוז לוהנסק, ל"סטחאנוב".

סמליותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1935 היה שמו של סטחנוב למושג המבטא הצטיינות בעבודה[2]. עובדים שהצטיינו בעבודה כונו "סטחנובים"[3] או "סטחנוביצים"[4]. עבודה מהירה כונתה עבודה בקצב סטחנובי[5].

דמותו של סטחאנוב נוצלה באופן מיידי על ידי השלטונות במסעם להעלות פריון העבודה. הם ייסדו את תנועת ה"סטחאנוביצים", ששמה לה למטרה להעלות את פריון העבודה על ידי העלאה על נס ומתן הטבות[6] ושכר גבוה[7] לפועלים בעלי הישגי-על בעבודה[8]. בשנת 1955 הוצגה ביקורת כנגד השיטה, בטענה שהיא לא העלתה את פריון העבודה של המוני הפועלים[9].

יום ראשון האחרון של אוגוסט נקרא "יום כורה הפחם" לכבודו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מת סטחנוב, דבר, 6 בנובמבר 1977
  2. ^ "כמה פעמים בשבוע מראה הוא לפועלי המכרות הצעירים שיטות של עבודה סטחנובית" - 1270 אחוז של הנורמה, קול העם, 7 בנובמבר 1945
  3. ^ המועמדים לפרס העבדוה, על המשמר, 18 בנובמבר 1954
  4. ^ כך חיו, סבלו ומתו אסירים אצל סטאלין והיטלר, חרות, 5 במאי 1952
  5. ^ בירובידזאן מול פני העתיד, קול העם, 9 בינואר 1946
  6. ^ אריה כנרתיאבא פינכל - צייר הרישום בתיאטרון, דבר, 20 בינואר 1972
  7. ^ ב. אבניאל, שיטה סוציאלית ופריון עבודה, חרות, 19 בדצמבר 1951
  8. ^ צבי אבינתי, גבורי העבודה האלמונים, על המשמר, 25 ביולי 1948
  9. ^ קץ הסטאכאנוביזם, דבר, 4 בנובמבר 1955