אלכסיס וייסנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסיס וייסנברג
Alexis Weissenberg
WeigelWeissenberg.jpg
לידה 26 ביולי 1929
סופיה, בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בינואר 2012 (בגיל 82)
לוגאנו, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פסנתרן, מחנך מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלכסיס וייסנברג, צילום משנת 1947

אלכסיס זיגיסמונד וייסינברגגרמנית: Alexis Sigismund Weissenberg, בבולגרית: Алексис Вайсенберг;‏ 26 ביולי 1929 סופיה - 8 בינואר 2012 לוגאנו) היה פסנתרן צרפתי, יהודי יליד בולגריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסיס וייסנברג נולד בשנת 1929 בסופיה, בירת בולגריה, במשפחה יהודית. הוא התחיל לקבל שיעורי פסנתר מגיל שלוש מאמו, ומגיל חמש היה לתלמידו של המלחין הבולגרי הידוע, פאנצ'ו ולדיגרוב. בעצת ולדיגרוב שמע את ביצועיו של דינו ליפאטי ושל וירטואוזים דומים של הפסנתר. וייסנברג הופיע לראשונה ברסיטל הפומבי בגיל עשר. ניגן באותה הזדצמות שלוש אינבנציות של באך, קטעים אחדים מ"אלבום לצעירים" מאת שומן, קפריצ'ו לאגורה האבודה מאת בטהובן ואלתור מאת ולדיגרוב. כהדרן ביצע אטיוד שהלחין הוא עצמו.

בשנת 1943 יחד עם אמו ניסו לעזוב את בולגריה שהפכה לבת בריתה של גרמניה הנאצית, ולהימלט לטורקיה אולם נעצרו ונשלחו למחנה מעצר בולגרי קרוב לגבול עם טורקיה. הם שהו שם כשלושה חודשים. יום אחד שומר גרמני ששמע את הילד מנגן מוזיקה של שוברט באקורדיון לקח אותו ואת אמו והעלה אותם על רכבת בתחנת הרכבת הקרובה. הוא העביר להם גם את האקורדיון דרך החלון ואיחל להם מזל. למחרת הם הגיעו בשלום לאיסטנבול.

בשנת 1945 הם עלו לארץ ישראל המנדטורית. וייסנברג למד באקדמיה למוזיקה בירושלים אמנות הפסנתר אצל אלפרד שרדר (בעבר חבר ללימודים של ארתור שנאבל) והלחנה והרמוניה אצל יוסף טל. כעבור זמן קצר ניגן את הק'ונצ'רטו מס.3 לפסנתר מאת בטהובן עם התזמורת הסימפונית ירושלים - רשות השידור. בניצוחו של לאונרד ברנשטיין. בשנת 1946 נסע לארצות הברית ונרשם ללימודים בבית הספר ג'וליארד בכיתה של אולגה סאמרוף-סטוקובסקי. וייסנברג השתלם גם אצל ארתור שנאבל וונדה לנדובסקה.

הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1947 הופיע ויינברג בהופעת בכורה עם הפילהרמונית של ניו יורק תחת שרביטו של גאורג סל עם הקונצ'רטו לפסנתר מס.3 מאת סרגיי רחמנינוב ועם תזמורת פילדלפיה בניצוחו של יוג'ין אורמנדי, שאיתם זכה בתחרות לוונטריט. בשנים 1965-1957 לקח וייסנברג פסק זמן ארוך בקריירה שלו כסולן קונצרטים על מנת ללמוד וללמד. חידש אותה רק בשנת 1966 עם רסיטל בפריז. מאוחר יותר באותה שנה ניגן את הקונצ'רטו הראשון לפסנתר מאת צ'ייקובסקי בברלין תחת ניצוחו של הרברט פון קאראיאן, שהחשיב אותו ל"אחד מטובי הפסנתרנים של תקופתנו".בשנת 1972 חזר לראשונה לנגן בפני הקהל הבולגרי. מאז בשנים 1974–1979 הופיע כל שנה בבולגריה.

וייסנברג לימד בכיתות אמן הכל העולם. בכיתת האמן שלו באנגלברג בשווייץ לימד רבים מן הפסנתרנים של הדור החדש, כמו קיריל גרשטיין, סיימון מאליגן, מהמט אוקונסר, נזארנו קארוזי, אנדריי פונוצ'בני, לוריס קרפל ורוברטו קרנבאלה. הוא הלחין מוזיקה לפסנתר ואת המחזמר "נוסטלז'י" שהוצג בבכורה ב-17 באוקטובר 1992 בתיאטרון הממלכתי של דרמשטאט.

וייסנברג נפטר בשנת 2012 בגיל 82 בלוגאנו, שווייץ, בעקבות סיבוכים של מחלת פרקינסון. הוא השאיר שלושה ילדים: דוד, כריסטינה ומריה.

הקלטותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

להערכה מיוחדת (למשל של ברייס מוריסון, מבקר מוזיקה במגזין "גרמופון" בשנות ה-1970 המוקדמות) זכתה הקלטתו של וייסנברג של הסונאטה לפסנתר בסי מינור. פירושיו את היצירות של שומן, רחמנינוב ושל רבות מיצירותיו של שופן (כולל יצירותיו לפסנתר ותזמורת, הסונאטות מס.2 ומס.3, הנוקטורנים והוואלסים) ידועים מאוד.

מפורסמים גם ביצועיו את הקונצ'רטי מס.1 של ברהמס עם קרלו מריה ג'וליני וריקרדו מוטי (Les Introuvables d'Alexis Weissenberg", 2004), של הקונצ'רטי מס.2 של רחמנינוב עם הרברט פון קאראיאן והפילהרמונית של ברלין, של הקונצ'רטו מס.3 של רחמנינוב עם ז'ורז' פרטר והתזמורת הסימפונית של שיקגו ועם סייג'י אוזאווה והתזמורת הסימפונית של בוסטון (כמו כן עם לאונרד ברנשטיין והתזמורת הלאומית של צרפת).

לשבחים רבים זכתה גם ההקלטה של "שלושה חלקים מפטרושקה" מאת איגור סטרווינסקי בסרט בבימויו של אוקה פאלק. אחרי שקאראיאן צפה בסרט הזמין מיד את וייסנברג להשתתף בסרט אחרף שבו נתבקש לבצע, במקום סביאטוסלב ריכטר, את הקונצ'רטו לפסנתר מס.1 של צ'ייקובסקי.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוקטור לשם כבוד של האקדמיה למוזיקה על שם פאנצ'ו ולדיגרוב בסופיה

דיסקוגרפיה מובחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bach: Goldberg Variations
  • Bach: Jesu bleibet meine Freude (Choral - aus: Herz und Mund und Tat und Leben BWV 147), Orfeo (CD)
  • Bartók: Piano Concerto No. 2 with Eugene Ormandy and the Philadelphia Orchestra RCA
  • Beethoven: The Five Piano Concertos with Herbert von Karajan and the Berlin Philharmonic Orchestra EMI (3 CDs)
  • Beethoven: Piano Sonatas: "Pathétique, Moonlight and Appassionata"
  • Brahms: Piano Concerto No. 1 (two recordings, with Carlo Maria Giulini and Riccardo Muti, EMI
  • Brahms: Rhapsodie g-Moll op. 79 Nr. 2, Orfeo (CD)
  • Brahms: Étude F-Dur, Orfeo (CD)
  • Brahms: Sonatas for violin & piano Nos. 1–3, with Anne-Sophie Mutter. EMI (CD)
  • Chopin: Piano Sonata No. 3, Ballade No. 4, Nocturnes. SWR Music (CD)
  • Chopin: Works for piano and orchestra. EMI (2 CDs)
  • Chopin: The Nocturnes. EMI
  • Chopin: Piano Sonata Nos. 2 and 3 EMI
  • Debussy: Estampes, Suite Bergamasque, Children's Corner, L'Isle Joyeuse, etc. on Deutsche Grammophon
  • Debussy: Piano works. Deutsche Grammophon (CD)
  • Franck: Symphonic Variations for piano and orchestra (with Herbert von Karajan and The Berlin Philharmonic)
  • Haydn: Sonatas Hob.XVI/20,37 & 52, RCA (LP)
  • Liszt: Piano sonata in B minor. Einsatz Records, Japan
  • Liszt: Valse impromptu A-Dur, Orfeo (CD)
  • Mozart: Piano Concertos Nos. 9 and 21 with Giulini and the Vienna Symphony Orchestra
  • Mussorgsky: Pictures at an Exhibition, Orfeo (CD)
  • Mussorgsky: Pictures at an Exhibition, EMI
  • Prokofiev: Piano concerto No.3 – Seiji Ozawa, Orchestre de Paris
  • Rachmaninoff: Complete Preludes. RCA (CD)
  • Rachmaninoff: Piano Sonatas Nos. 1, 2. Deutsche Grammophon (CD)
  • Rachmaninoff: Piano Concerto No. 2 (with Herbert von Karajan and the Berlin Philharmonic Orchestra, 1972)
  • Rachmaninoff: Piano Concerto No. 3 (three different recordings, with Georges Pretre, Seiji Ozawa and Leonard Bernstein)
  • Ravel: Piano concerto – Seiji Ozawa, Orchestre de Paris
  • Ravel: Le Tombeau de Couperin, Orfeo (CD)
  • Scarlatti: Sonatas (A selection of 15) on Deutsche Grammophon
  • Schumann: Fantasie, op. 17. Orfeo (CD)
  • Schumann: "Carnaval" op.9, "Kinderszenen", Op. 15 (Toshiba-EMI)

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alexis Weissenberg DVD: Classic Archive 2008 – Bach, Brahms, Chopin, Prokofiev, Stravinsky.
  • Alexander Scriabin, Nocturne for the Left Hand, Opus 9, No. 2, Alexis Weissenberg

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gustl Breuer/Henno Lohmeyer (Hrsg.): Alexis Weissenberg. Ein kaleidoskopisches Porträt. Rembrandt Verlag, Berlin 1977.
  • Lettre d'Alexis Weissenberg à Bernard Gavoty, 1966
  • Weissenberg – Drei Interviews – 2012, Sofia

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסיס וייסנברג בוויקישיתוף