לדלג לתוכן

אלכסיס קיווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסיס קיווי
Aleksis Kivi
לידה 10 באוקטובר 1834
מקום הולדתו של אלכסיס קיווי, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בדצמבר 1872 (בגיל 38)
בית ההנצחה לאלכסיס קיווי, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alexis Stenvall עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Aleksis Kivi, A. Kiwi, A. Kivi, Aleksis Stenvall עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הלסינקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פינית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות שבעה אחים, סנדלרי הכפר עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1864 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַלֶכְּסִיס קִיוויפינית: Aleksis Kivi; ‏האזנה‏, נולד אלכסיס סטנוול (Alexis Stenvall)‏; 10 באוקטובר 1834 - 31 בדצמבר 1872) היה סופר פיני שכתב את הרומן המשמעותי הראשון בשפה הפינית, Seitsemän veljestä ("שבעה אחים") בשנת 1870. הוא ידוע גם בזכות מחזהו סנדלרי הכפר (אנ') משנת 1864. אף על פי שקיווי היה בין המחברים המוקדמים ביותר של פרוזה ושירה בפינית, הוא עדיין נחשב לאחד הגדולים ביותר.

קיווי נחשב כסופר הלאומי של פינלנד ויום הולדתו, 10 באוקטובר, נחגג כיום הספרות הפינית (suomalaisen kirjallisuuden päivä).

אלכסיס סטנוול נולד בכפר פלויוקי (אנ'), הדוכסות הגדולה של פינלנד. הוריו היו חייט הכפר אריק יוהאן סטנוול (Erik Johan Stenvall‏; 1798–1866) ואנה-קריסטינה המברג (Anna-Kristiina Hamberg‏; 1793–1863).[1] לפני אלכסיס היו למשפחה כבר שלושה בנים, יוהאנס, עמנואל ואלברט. לאלכסיס הייתה גם אחות, אגנס, שמתה ב-1851 בגיל 13 בלבד.

ב-1846 עזב לבית הספר בהלסינקי, וב-1859 התקבל לאוניברסיטת הלסינקי, שם למד ספרות ופיתח עניין בתיאטרון. המחזה הראשון שלו היה קולרבו (Kullervo), המבוסס על סיפור טרגי מהאפוס קאלוואלה. הוא גם פגש את העיתונאי והמדינאי יוהאן וילהלם סנלמן (אנ') שהפך לתומך של קיווי.[2]

במהלך לימודיו בבית הספר קיווי קרא ספרות עולמית מספרייתו של בעל הבית שלו, ובמהלך לימודיו באוניברסיטה, הוא ראה מחזות של מולייר ושילר בתיאטרון השוודי (אנ') בהלסינקי. לקיווי היו גם חברים כמו פרדריק סייניאוס (אנ') ואליאס לנרוט.[3]

משנת 1863 ואילך הקדיש קיווי את זמנו לכתיבה. הוא כתב 12 מחזות ואוסף שירה. את הרומן "שבעה אחים (אנ')" (Seitsemän veljestä) כתב במשך עשר שנים. מבקרי ספרות, במיוחד הסופר והמשורר הפיני הבולט אוגוסט אלקוויסט (אנ'), פסלו את הספר, לפחות באופן נומינלי בגלל "גסות הרוח" שלו – התנועה הרומנטית הייתה אז בשיאה;[2] אלקוויסט כתב גם "זו יצירה מגוחכת וכתם על שם הספרות הפינית".[3] ידוע שאף מבקר אחר לא שנא את כתביו של קיווי כמו אלקוויסט, ובמקרה זה כמעט אפשר היה לכנות את המצב "רדיפה",[4] אבל גם חברי התנועה הפנומאנית פסלו את התיאור שלו של חיים כפריים לא כל כך מוסריים שהיו רחוקים מנקודת המבט האידיאלית שלהם,[2] והשתיינות המוגזמת של קיווי אולי דחתה את חלקם.

בשנת 1865 זכה קיווי בפרס המדינה על הקומדיה שעדיין מבוצעת לעיתים קרובות, סנדלרי הכפר (אנ') (Nummisuutarit). עם זאת, הקבלה הפחות נלהבת של ספריו עשתה את שלה והוא כבר התמכר לשתייה. התורמת העיקרית שלו שרלוטה לנקוויסט (אנ'), שאיתה חי קיווי בסיונטיו (אנ') בתקופה שכתב, לא הייתה יכולה לעזור לו לאחר שנות ה-60 של המאה ה-19.[2]

בריאותו של קיווי הדרדרה לחלוטין בשנת 1870, כאשר התגורר במשכן פרנזן בטפנילה (אנ'), הלסינקי.[5] הקריסה הואצה על ידי טיפוס הבטן והתקפי דליריום ובשנת 1871 הוא התקבל למרפאה החדשה, משם הועבר לבית החולים הפסיכיאטרי בלפינלהטי (Lapinlahti), הלסינקי. הרופא המטפל בו, א.ת.סאלן, אבחן מלנכוליה הנובעת מ"פגיעה בכבודו כסופר". על בסיס המסמכים הזמינים, הסיק הרופא הפיני קלה אקטה (אנ') שזה היה מקרה קלאסי של סכיזופרניה, שנגרמה בשל מצבי חרדה חמורים.[2] עם זאת, הוצע גם כי ייתכן שמחלת הנפש של קיווי נגרמה על ידי מחלת ליים מתקדמת. קיווי מת בעוני בגיל 38 בטוסולה (אנ'), בביתו של אחיו אלברט ליד אגם טוסולה (אנ').[6] לפי האגדה, מילותיו האחרונות היו "אני חי" (בפינית: "Minä elän").[7]

בתחילת המאה ה-20 העלו הסופרים הצעירים וולטר קילפי (אנ') ואינו לינו את קיווי למעמד של אייקון לאומי. אינו לינו - ואחר כך גם ואינו לינה ווייו מרי (אנ') - הזדהו עם גורלו של קיווי כסופר.[2]

בשנת 1936 נוסד פרס אלכסיס קיווי (Aleksis Kiven palkinto), שהוענק על תרומות לספרות פינית.[8]

בשנת 1939 הוקמה אנדרטת אלכסיס קיווי (אנ'), פסל ברונזה של קיווי מאת ויינה אלטונן, מול התיאטרון הלאומי הפיני.[9] רחובות רבים בערים ועיירות פיניות נקראו גם על שם קיווי, כמו אלכסיס קיוון קאטו בטמפרה.[10]

בשנים 1995 עד 1996 כתב המלחין הפיני איינויוהאני ראוטאווארה (אנ') אופרה על חייו ויצירותיו של קיווי.[11] ישנם שני סרטים של קיווי: "אני חי" (השם בפינית: "Minä elän") משנת 1946, בבימויו של אילמרי אונהו (אנ');[12] ו"חייו של אלכסיס קיווי" (השם בפינית: "Aleksis Kiven elämäme") מ-2002, כתב וביים יארי הלונן (אנ').[13]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Robinson, Douglas, Aleksis Kivi and/as World Literature. Leiden and Boston: Brill, 2017.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסיס קיווי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Aleksis Kivi, at the Encyclopædia Britannica
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 Sihvo, Hannes (2014). "Kivi, Aleksis (1834–1872)". The National Biography of Finland.
  3. ^ 1 2 Liukkonen, Petri (2008). "Kivi, Aleksis (1834–1872)". Authors' Calendar.
  4. ^ Aristoteleen kantapää: Aleksis ja August (in Finnish)
  5. ^ IL: Helsinki aikoo myydä Aleksis Kiven entisen kodin – tältä se näyttää (in Finnish)
  6. ^ Aleksis Kivi memorial cottage
  7. ^ "Mitä Kivi sanoi kuolleessaan?" (בפינית). 13 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Pääkkönen, Sirpa (7 באוקטובר 1999). "Kulttuuri: Miksi Suomessa jaetaan kaksi Kivi-palkintoa?". Helsingin Sanomat (בפינית). {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Aleksis Kiven muistopatsas : Wäinö Aaltonen – HAM" (בפינית). .hamhelsinki.fi.
  10. ^ Niemelä, Jari (2013). "Kansalliskirjailija sai nimensä yhteen tärkeimmistä kaduista". Tammerkoski (בפינית) (2): 6–7.
  11. ^ "Aleksis Kivi". Finnish Music Information Centre. אורכב מ-המקור ב-2007-10-10.
  12. ^ "'Minä elän'". Elonet.
  13. ^ "Aleksis Kiven elämä". Elonet.