אלכסנדר בק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר בק
(3 בינואר 1903 – 2 בנובמבר 1972)
Alexander Bek.jpg
מקום קבורה בית העלמין גולובינסקו, מוסקבה
מקצוע עיתונאי וסופר
בת זוג לידיה טום
נטליה לויקו

אלכסנדר אלפרדוביץ' בקרוסית: Александр Альфредович Бек;‏ 3 בינואר 1903 - 2 בנובמבר 1972) היה עיתונאי וסופר סובייטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר בק נולד בעיר סרטוב. אחד מאבות משפחתו הובא לרוסיה על ידי הצאר פטר הגדול כדי לייסד בקיסרות את שירות הדואר הראשון.[1] אמו נפטרה כשהיה ילד, ואביו - רופא צבאי ממוצא גרמני - נהג להכותו לעתים קרובות. בגיל שלוש-עשרה ברח מהבית. ב-1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, התנדב הצעיר לצבא האדום והוא בן שש-עשרה. הוא נשלח לחזית בהרי אוראל, שם השתתף בקרבות נגד הלבנים ונפצע. עורך העיתון הצבאי באוגדה בה היה מוצב ביקש ממנו לפרסם טור אצלו. כך החלה הקריירה שלו ככותב. בק התקבל ללימודים באוניברסיטה הקומוניסטית ע"ש יעקב סברדלוב במוסקבה, מוסד שהכשיר רבים מפעילי המפלגה, משם סולק עקב בעיות משמעת. עקב כך, בוטלה גם חברותו במפלגה הקומוניסטית. הוא נדד בארץ, חצה את הגבול לאסטוניה, אך חשש להיעצר על ידי המשטרה כמהגר בלתי-חוקי ולכן חזר לברית המועצות. הוא שב למוסקבה והחל לעבוד במפעל לעיבוד עורות.[2]

בהדרגה, חזר לעסוק בכתיבה. ב-1923, במקביל לעבודתו, החל לפרסם טורים בעיתון "פראבדה". ביקורות ספרים פרי עטו הופיעו בעיתונים 'ליטראטורניה גאזטה' ו'אוקטובר'. לבסוף, קיבל משרה בעיתון 'וגראנקה'. בק זכה לפריצת דרך בשנת 1931, כשהוזמן להשתתף בכתיבת ההיסטוריה רבת-הכרכים של הקמת המפעלים בברית המועצות, מיזם שבראשו עמד מקסים גורקי. הוא חיבר את תולדות התשלובת המטלורגית בעיר קוזנצק שממערב לסמרה. ב-1934 כתב את ספרו הראשון, "קוראקו", על תולדות חייו של מטלורג סובייטי שעליו שמע במהלך העבודה בקוזנצק.[3]

בקיץ 1941, לאחר תחילת מבצע ברברוסה, הצטרף בק לפלוגה ג' בגדוד הראשון של אוגדת המתנדבים 'קרסניה פרסנאיה', אחת מתריסר עוצבות מיליציה שהוקמו בבירה כחלק מהגיוס העממי של אנשים נטולי הכשרה צבאית. הוא הועבר לשמש ככתב צבאי בטרם השתתפה יחידתו בלחימה. ככזה, סיקר את הקרב על מוסקבה.[4]

במרץ 1942, כשליח השבועון 'זנאמיה', הגיע בק לאוגדת המשמר ה-8 ע"ש איוואן פנפילוב, שנטלה חלק בלחימה סביב הבירה. שם הכיר מפקד גדוד קזחי בשם באורג'ן מומיש-אולי, אותו שכנע להשתתף בכתיבת ספר על הקרבות.[5] כתבתו הראשונה של בק שהתבססה על זכרונותיו של מומיש-אולי הופיעה במהדורת מאי-יוני 1943 של 'זנאמיה' תחת השם "אנשי פנפילוב בקו החזית". כעבור שנה, יצא לאור ספרו "כביש וולוקולמסק" (בעברית: "אנשי פנפילוב"), שזכה זכה להצלחה רבה.[6] מומיש-אולי עצמו האשים את בק בסילוף זכרונותיו ולא חדל מלתקוף אותו במשך שארית חייו. הוא כתב על הסופר: "אם החזית הספרותית הייתה חזית אמיתית, בה מוצאים הפחדנים להורג, חייו היו מסתיימים מזמן."[7]

בק המשיך לסקר את הלחימה באירופה עבור ירחונו. הוא הגיע לברלין עם הצבא האדום, והעביר בעיר את הימים האחרונים שלפני כניעת גרמניה. באוגוסט, ליווה את הכוחות שפלשו למנצ'וריה. לאחר המלחמה, חיבר מספר ספרים בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, שעסקו בעיקר בחייהם של פועלים וממציאים. ב-1956 הצטרף למערכת האלמנך הספרותי 'ליטראטורניה מוסקבה'. בשנת 1965 חיבר ספר בשם "מינוי חדש" בהשראת חייו של הוהבנס טבוסיאן, מי שהיה שר בממשלתו של יוסף סטלין. אלמנתו של טבוסיאן הצליחה למנוע את פרסום הכרך בטענה שהוא חושף פרטים אישיים רבים מדי על חיי משפחתה. "מינוי חדש" יצא לבסוף לאור בגרמניה המערבית בשנת 1972, והודפס בברית המועצות רק ב-1986, בתחילת הפרסטרויקה. ספרו האחרון של בק, אותו לא זכה להשלים, נקרא "ביום אחר" ונסוב על נעוריו של סטלין.[8]

בק היה נשוי פעמיים: אשתו הראשונה, ממנה התגרש, הייתה הסופרת לידיה טום. אחר כך התחתן עם נטליה לויקו, שהולידה את בתו טטיאנה, מבקרת ספרות. הוא נפטר ב-1972 ונקבר בבית העלמין גולובינסקו שבמוסקבה.[9]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קוראקו" (1934)
  • "כביש וולוקולמסק" (1944) (בעברית: "אנשי פנפילוב")
  • "תנור רם" (1946)
  • "טימופיי - בלב פתוח" (1948)
  • "דגן הפלדה" (1950)
  • "חייו של ברז'קוב" (1956)
  • "ימים אחדים" (1960)
  • "עתודתו של הגנרל פנפילוב" (1962)
  • "מינוי חדש" (1972)
  • "בשעה האחרונה" (1972)
  • "בימי חייו" (1975)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רודריק ברייתווייט. מוסקבה 1941. ספריית מעריב (2007). עמ' 125.
  2. ^ יורי מוסקאלנקו. "למי קראו החברים 'החייל הטוב שווייק'?" (ברוסית).
  3. ^ ניקולאי סקטוב (עורך ראשי). ספרות רוסית במאה ה-20 (ברוסית). הוצאת אולמה (2005). ISBN 9785948482453. עמ' 184.
  4. ^ ברייתווייט. עמ' 126.
  5. ^ ברנדון שכטר. "שפת החרב: בק, מומיש-אולי והמאבק על זיכרון כביש וולוקולמסק" (באנגלית). המכון ללימודים מזרח-סלאביים, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי (2009). עמ' 20.
  6. ^ שכטר. עמ' 4.
  7. ^ שכטר. עמ' 2. הכותב מצטט את ספרו של מומיש-אולי, פסיכולוגיה של המלחמה (יצא ב-1958), עמ' 143.
  8. ^ ביוגרפיה באתר רוסי המוקדש לחיי התרבות בסרטוב.
  9. ^ ראה סקטוב. עמ' 185.