אלכסנדר גינזבורג
 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1936 מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 2002 (בגיל 65) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
פר לשז |
  | |
אלכסנדר גינזבורג (ברוסית: Александр Ильич Гинзбург; 21 בנובמבר 1936, מוסקבה -19 ביולי 2002, פריז) היה דיסידנט יהודי סובייטי. הוא היה בין מתנגדי המשטר הסובייטי וישב בכלא הסובייטי מספר פעמים עד שבשנת 1979 במסגרת עסקת חליפין הוחלף במרגלים סובייטים שנעצרו בארצות הברית.
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר גינזבורג נולד במוסקבה למשפחת אדריכל סרגיי צ'יז'וב שנעצר במהלך הטיהורים הגדולים ונפטר במהלך החקירה. סבו נהרג במוסקבה בשנת 1918 וסבתו נעצרה על ידי הצ'קה בשנות ה-20. אלכסנדר נולד חודשיים לאחר מות אביו והוא נרשם בשם משפחת הנעורים של אימו "גינזבורג" ולא "צ'יז'וב". אמו של גינזבורג עבדה כאדריכלית ואחר כך ככלכלנית. היא נפטרה בשנת 1981 בפריז.
גינזבורג למד בבית הספר והתעניין בתיאטרון. לאחר סיום הלימודים הוא נסע לנובוסיבירסק והתקבל לתיאטרון המקומי כשחקן. בשנת 1956 הוא חזר למוסקבה והחל ללמוד באוניברסיטת מוסקבה בפקולטה לעיתונות, במקביל הוא החל לעבוד בעיתון.
פעילות אנטי-סובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעצר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1959–1960 גינזבורג החל להפיץ בין חבריו ירחון ספרותי בו פורסמו שירים של משוררים שונים כמו בולט אוקודז'בה, בלה אחמדולינה, יוסף ברודסקי ועוד. בכל כרך היו שירים של 10 משוררים, 5 שירים לכל מחבר. במהלך שנתיים הוא הפיץ 3 כרכים של הירחון. כאשר הכרך הרביעי כבר היה מוכן, סוכני הק.ג.ב ערכו חיפוש בביתו ועצרו אותו. גינזבורג הואשם בפעילות נגד השלטון. לאחר ניסיונות כושלים למצוא סיבה מספקת למשפט, החוקרים גילו שמספר שנים קודם לכן גינזבורג כתב מבחן לבגרות במקום חברו. גינזבורג הואשם בזיוף מסמכים ונשפט לשנתיים מאסר. לאחר שחרורו גינזבורג חזר למוסקבה ועבד בעבודות מזדמנות.
המעצר השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1966 גינזבורג כתר "ספר לבן" על פרשת אנדריי סיניאבסקי ויולי דניאל. גינזבורג בעצמו הביא אחד מהעותקים למשרדי הק.ג.ב והציע לגנוז את הספר תמורת שחרור הסופרים. מאחר שלא קיבל תשובה הוא שלח את הספר לחברי הסובייט העליון של ברית המועצות, מוסדות שלטון שונים ובסופו של דבר הספר הגיע למערב ופורסם. בינואר 1967 הוא נעצר יחד עם עוד 3 פעילים ונשפט ל-5 שנות מאסר. לאחר סיום תקופת המאסר גינזבורג עם אשתו התיישבו בעיירה שממוקמת כ-100 ק"מ ממוסקבה בהתאם למגבלות שהורו השלטונות.
המעצר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1974 גינזבורג היה מנהל הכספים של קרן עזרה למתנגדי השלטון הנזקקים. הקרן מומנה מתמלוגים שאלכסנדר סולז'ניצין קיבל עבור פרסום ספריו במערב. בשנת 1976 גינזבורג היה בין מקימי קבוצת הלסינקי שמטרתה היה לבדוק קיום התחייבויות לשמירה על זכויות האדם ששלטונות ברית המועצות קיבלו על עצמם. השלטונות פעלו נגד הקבוצה ופעיליה. בתחילת 1977 סוכנות הטלגרף הרוסית פרסמה הודעה מיוחדת בה אלכסנדר גינזבורג, יורי אורלוב וליודמילה אלכסייבה הוגדרו כ"סוכני האויב". ב-3 בפברואר 1977 גינזבורג נעצר וב-13 ביולי 1978 נשפט ל-8 שנות מאסר.
ב-27 באפריל 1979 גינזבורג ביחד עם אדוארד קוזנצוב, מארק דימשיץ ו-2 פעילים נוספים הוחלפו ב-2 מרגלים סובייטים שנעצרו בארצות הברית.
פעילות לאחר גירוש מברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר גירושו גינזבורג התיישב בפריז. בשנים 1979–1990 הוא היה עורך ראשי של ירחון ספרותי בשם "קונטיננט" שיצא לאור בפריז. כמו כן הוא ואשתו כתבו מאמרים לעיתון "רוסקאיה מיסל" שיצא לאור בפריז.
גינזבורג נפטר בפריז בשנת 2002 לאחר מחלה קשה ונטמן בפר לשז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר גינזבורג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)