אלכסנדר הרביעי (אפיפיור)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכסנדר הרביעי
B Alexander IV.jpg
לידה המאה ה־12
איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 במאי 1261
ויטרבו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש דת, כומר קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
האפיפיור ה־181
12 בדצמבר 125425 במאי 1261
(6 שנים ו-23 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האפיפיור אלכסנדר הרביעילטינית: Alexander IV; ‏1199 או 1185 - 25 במאי 1261) היה האפיפיור מה-12 בדצמבר 1254 עד מותו בשנת 1261.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם רינאלדו די ג'ן בג'ן[1] (כיום במחוז רומא), הוא היה, מצד אמו, בן למשפחת דה קונטי די סגני, רוזני סגני, כמו אינוקנטיוס השלישי וגרגוריוס התשיעי. דודו גרגוריוס התשיעי מינה אותו לחשמן המגן של מסדר הפרנציסקנים בשנת 1227, לקמרגלנגו של הכס הקדוש (אנ') מ-1227 עד 1231 ולבישוף אוסטיה בשנת 1231 (או 1232). הוא הפך לדיקן מועצת הקרדינלים בשנת 1244 (או 1240). לאחר מותו של אינוקנטיוס הרביעי בשנת 1254 הוא נבחר לאפיפיור בנאפולי ב-12 בדצמבר 1254.

אלכסנדר הרביעי ירש את אינוקנטיוס כאפוטרופוס של קונרדין, המלך האחרון מבית הוהנשטאופן, שהבטיח לו הגנה; אבל בתוך פחות משלושה שבועות הוא קשר אתו בהתנצלות, והתנגד במרירות לדודו של קונרדן מנפרד.[2] אלכסנדר הרביעי איים על החרם ונגע נגד מפלגת מנפרד ללא השפעה. הוא גם לא הצליח לגייס את מלכי אנגליה ונורווגיה במסע-צלב נגד בית הוהנסטאופן. רומא עצמה הפכה גם לגיבלינית נגד האפיפיור, שנסוג לוויטרבו, שם מת ב-1261. הוא נקבר בקתדרלת ויטרבו, אך קברו נהרס במהלך שיפוצים מהמאה ה-16.

בדוגמטיות של אלכסנדר היה אותת על ידי המאמצים לאחד את הנצרות האורתודוקסית המזרחית עם הכנסייה הקתולית, על ידי הקמת האינקוויזיציה בצרפת, על ידי טובות הנאה למסדר המנדיקנטים, ועל ידי ניסיון לארגן מסע צלב נגד הטטרים לאחר הפשיטה השנייה נגד פולין ב-1259.

ב-26 בספטמבר 1255 הקים אלכסנדר הרביעי את מסדר הקדושה קלרה מאסיזי, מייסדת המסדר הדתי לנשים הנקרא "קלרות המסכנות".[3] ב-29 באוקטובר 1255, בבולה האפיפיורית "בנינה אופרטיו", הכריז אלכסנדר על "הידע שלו" על הסטיגמטה המיוחסת לפרנציסקוס מאסיזי.[4][5]

ב-27 בספטמבר 1258 הכריז אלכסנדר בבולה אפיפיורית, כי "ניחוש או כישוף" לא ייחקר על ידי האינקוויזיטורים של הכנסייה, שהוטל עליהם לחקור כפירה. עבירות של קסמים יש להשאיר לרשויות המקומיות, אלא אם כן היה להן "ידע בכפירה גלויה", אשר כללה "התפללות על מזבחיהם של אלילים, הקרבת קורבנות, התייעצות עם שדים, או ניסיון לעורר תגובות מהם". בתקופה זו בהיסטוריה של הכנסייה, השימוש בקסמים לא נראה ככפירה מטבעו, אלא מושרש באמונות טפלות או באמונות שגויות.[6][7][8]

ב-14 במאי 1254,[9] זמן קצר לפני מותו, העניק אינוקנטיוס הרביעי את סיציליה, אחוזה פיאודלית של האפיפיור, לאדמונד, הבן השני של הנרי השלישי, מלך אנגליה. אלכסנדר אישר את המענק ב-9 באפריל 1255,[10] תמורת 2,000 אונקיות של זהב לשנה, שירות של 300 אבירים במשך שלושה חודשים בעת הצורך, וכן 135,541 מרקים לפצות את האפיפיור עבור הכסף שהוא השקיע בניסיון להדיח את מנפרד, מלך סיציליה.[11] ניסיונותיו הכושלים של הנרי לשכנע את נתיניו לשלם את המיסים הנדרשים כדי לעמוד בדרישותיו של אלכסנדר היו אחד הגורמים בסכסוך בין המלך לפרלמנט, שהגיע לשיאו במלחמת הברונים השנייה.[12] ב-12 באפריל 1261, זמן קצר לפני מותו, הוציא אלכסנדר בולה אפיפיורית עבור המלך הנרי, שפטר אותו ואת אצילי הממלכה שלו משבועות שנקבעו בהוראות אוקספורד, שמילאו תפקיד במלחמה.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר הרביעי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A. Coulon (ed.), Les Registres d' Alexandre IV Tome 3, fascicle 7 (Paris 1953), p. 137, no. 3246 (9 September 1260). Division of the castle of Jenna between two of Alexander's nephews.
  2. ^ P. Touron, "Alexandre IV contre Manfred," Le Moyen Âge 69 (1963), pp. 391–99.
  3. ^ A. Tomassetti (ed.), Bullarum, Diplomatum et Privilegiorum Sanctorum Romanorum Pontificum Taurensis editio (Turin 1858), pp. 620–624, no. XX.
  4. ^ A. Tomassetti (ed.), Bullarum, Diplomatum et Privilegiorum Sanctorum Romanorum Pontificum Taurensis editio (Turin 1858), pp. 626–627, no. XXII.
  5. ^ KNOX., LITTLE, W. J. (2016). ST. FRANCIS OF ASSISI : his times, life and work.. FORGOTTEN Books. עמ' 317. ISBN 978-1331689393. OCLC 978482977. 
  6. ^ 1969-, Davies, Owen (2009). Grimoires : a history of magic books. Oxford: Oxford University Press. עמ' 43. ISBN 9780199204519. OCLC 244766270. 
  7. ^ A. Tomassetti (ed.), Bullarum, Diplomatum et Privilegiorum Sanctorum Romanorum Pontificum Taurensis editio (Turin 1858), pp. 663–666, no. XLVI.
  8. ^ Bailey, Michael D. (2010). Battling demons : witchcraft, heresy, and reform in the late Middle Ages.. Pennsylvania State University Press. עמ' 35. ISBN 9780271022260. OCLC 652466611. 
  9. ^ August Potthast, Regesta pontificum Romanorum II (Berlin 1875), no. 15364. Thomas Rymer, Foedera, Conventiones, Literae et cujuscunque generis Acta Publica inter Reges Angliae et alios... I. 1, edition tertia (Hagae Comitis: apud Joannem Neaulme 1745), p. 181.
  10. ^ Potthast, ii. nos. 15784-5. Rymer I .1, p. 196.
  11. ^ Rymer,Foedera, I.i. 316-18, Simon Lloyd, Edmund Crouchback, Oxford Online Dictionary of National Biography, 2004. Rymer I. 2, pp. 12–13: a letter of King Henry to Cardinal Riccardo Annibaldi de Molaria, Cardinal Deacon of Sant' Angelo.
  12. ^ J. R. Maddicott, The Origins of the English Parliament, 924–1327, Oxford University press, 2010, p. 235
  13. ^ Thomas Rymer, Foedera, Conventiones, Literae et cujuscunque generis Acta Publica inter Reges Angliae et alios... I. 2, edition tertia (Hagae Comitis: apud Joannem Neaulme 1745), pp. 62–63. Harding, Alan. England in the Thirteenth Century. Cambridge University Press. עמ' 290. 


הקודם:
אינוקנטיוס הרביעי
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
אורבנוס הרביעי