אלכסנדר חינשטיין
![]() | |||||
חינשטיין, דצמבר 2024 | |||||
לידה |
26 באוקטובר 1974 (בן 50) מוסקבה, ברית המועצות ![]() | ||||
---|---|---|---|---|---|
מדינה |
רוסיה ![]() | ||||
השכלה |
| ||||
מפלגה |
רוסיה המאוחדת ![]() | ||||
פרסים והוקרה |
| ||||
חתימה |
![]() ![]() | ||||
hinshtein.ru | |||||
| |||||
![]() ![]() |
אלכסנדר חינשטיין (באנגלית: Александр Хинштейн; נולד ב-26 באוקטובר 1974) הוא פוליטיקאי ועיתונאי רוסי-יהודי. משמש מאז דצמבר 2024 כממלא מקום מושל מחוז קורסק בדרום רוסיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר נולד ב-26 באוקטובר 1974 במוסקבה למשפחה יהודית של מהנדסים. הוא סיים את לימודיו בפקולטה לעיתונאות של האוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה על שם מיכאיל לומונוסוב (2001) ולאחר מכן קיבל השכלה משפטית מהאוניברסיטה המוסקבאית של משרד הפנים של רוסיה (2007). השלים הסבה מקצועית באקדמיה הנשיאותית הרוסית לכלכלה לאומית ומינהל ציבורי במסגרת "תוכנית להסבה מחדש של העתודה הגבוהה ביותר של אנשי ניהול" (2013), תוכנית שיזם דמיטרי מדבדב בהיותו נשיא רוסיה.
מאז 1992 עבד בעיתון הקומסומולץ המוסקבאי (ככתב, כתב מיוחד ולאחר מכן בעל טור של העורך הראשי). זכה להכרה רחבה הודות לתחקירים עיתונאיים בעלי פרופיל גבוה בנושא שחיתות. בעקבות פרסומיו נפתחו תיקים פליליים רבים, פוטרו כמה מאות פקידים בכירים, קציני אכיפת חוק ושירותים חשאיים ועשרות הובאו למשפט. מ-1999 עד 2002, שימש כיוצר ומנחה של התוכנית הפופולרית "חומרים סודיים" בערוץ TVC.
קריירה ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2003, חינשטיין נבחר כחבר הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית מטעם מחוז הבחירה 122 סמנובסקי (מחוז ניז'ני נובגורוד) והפך לאחד חברי הפרלמנט הצעירים ביותר (בן 29) ושימש כחבר פרלמנט ומחוקק עד 2024. למרות היבחרו לפרלמנט, הוא המשיך לשמש כעיתונאי והיה מפרסם באופן קבוע את תוצאות חקירותיו. היה מומחה קבוע ומשתתף בתוכניות חברתיות-פוליטיות בערוצי הטלוויזיה הפדרליים. בשנותיו בפרלמנט שימש כסגן יו"ר הוועדה לתעשייה, בנייה וטכנולוגיות עתירות מדע, חבר בוועדה למאבק בשחיתות, חבר בוועדת הדומא הממלכתית ליישום חקיקת הבחירות וכן כיו"ר משותף של קבוצת העבודה ללימוד הנוהג בהוצאת כספים תקציביים המוקצים למימון והשקעות בסלילת כבישים. נחשב למחוקק מצטיין לאחר שיזם למעלה מ-100 הצעות חוק בתחום המשפט הפלילי, המנהלי והאזרחי. בשנים 2006–2016 עמד בראש קבוצת העבודה של נשיאות המועצה הכללית של מפלגת רוסיה המאוחדת להגנה על זכויותיהם של מחזיקי מניות ומפקידים.
בסתיו 2016, הוא עבר לשרת בסוכנות פדרלית חדשה שנוצרה - השירות הפדרלי של כוחות המשמר הלאומי של הפדרציה הרוסית (רוסגווארדיה). שימש כיועץ למפקד העליון של המשמר הלאומי כשהוא פיקח על נושאי חקיקה ועבודת מידע והסברה.
ביולי 2018, חזר לפרלמנט ושימש כיו"ר הוועדה למדיניות מידע, טכנולוגיות מידע ותקשורת, היה חבר בקבוצת העבודה לניתוח ושיפור החקיקה בתחום ארגוני הביטחון הפרטיים ובקרה על תפוצת הנשק במסגרת הוועדה לביטחון ולמניעת שחיתות, כשאת היוזמה ליצירתה העלה באוקטובר 2018. בנובמבר 2019, מונה לסגן מזכ״ל המועצה הכללית של מפלגת רוסיה המאוחדת, חבר נשיאות המועצה הכללית של מפלגת רוסיה המאוחדת.
בפברואר 2020, מונה לחבר בוועדה הממשלתית לפיתוח דיגיטלי, שימוש בטכנולוגיות מידע לשיפור איכות החיים והתנאים לעשיית עסקים. הנציבות הממשלתית היא גוף מתאם להבטחת פעולות מתואמות של הגופים המבצעים הפדרליים והגופים המבצעים של הישויות המרכיבות את הפדרציה הרוסית ליישום משימות עדיפות בתחום הפיתוח והגברת רמת השימוש בטכנולוגיות מידע במינהל הציבורי, בתחום החברתי, כדי להבטיח אבטחה, לשפר את האקלים העסקי של הממשל האלקטרוני של הפדרציה הרוסית ושאר נושאי המידע של החברה הרוסית. היה חבר נשיאות איגוד עורכי הדין של רוסיה. חבר במועצה המרכזית של החברה ההיסטורית הצבאית הרוסית. חבר באיגוד העיתונאים הרוסי, חבר נשיאות איגוד העיתונאים של מוסקבה וחבר באיגוד הספרים הרוסי.
על פעילותו החברתית והחקיקתית והיצירתית זכה להוקרה רבה ופרסים בהם אות מסדר אלכסנדר נבסקי, אות מסדר הכבוד, תעודת כבוד של נשיא הפדרציה הרוסית, אות הכבוד של הדומה הממלכתית "עבור שירותים לחיזוק הפרלמנטריזם", תעודת הכבוד של הדומה, הכרת תודה מיושב ראש הדומה הממלכתית (שלוש פעמים), הפרס העיתונאי המקצועי הגבוה ביותר "עט הזהב של רוסיה", מספר פרסים מקצועיים, כולל הוקרה מגופי ביון וביטחון רוסיים על תחקיריו.
מושל מחוז קורסק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2024 נשיא רוסיה החליט למנותו למושל מחוז קורסק.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חינשטיין הוא מחברם של 10 ספרים, בהם "הסוף של אטלנטיס. מדוע פוטין לעולם לא יהפוך לגורבצ'וב", "מהו צבע הפחד?", "סודות לוביאנקה", "ציד אנשי הזאב", "ילצין. קרמלין. תולדות המחלה", "ברזובסקי ואברמוביץ'. אוליגרכים מהכביש המהיר", "איך רוסיה נהרגת", "משבר", "סיפור הזמן האבוד", "סוף אטלנטיס".[1][2]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא הכיר את אשתו הראשונה, יוליה פדוטובה, במהלך שנות לימודיו. הנישואים לא נמשכו זמן רב ולא נולדו להם ילדים. אשתו השנייה היא אולגה פוליאקובה (ילידת 1983), שחקנית קולנוע וטלוויזיה, שלמדה במכון VGIK אצל השחקן ויטלי סולומין. בשנת 2004, היא הופיעה לראשונה בסרט תחת שם הבמה פוליה פוליאקובה. תפקידה הבולט הראשון היה בסרטו של פאבל סנאייב "אפס קילומטר". עד 2021, היא הופיעה ב-39 סרטים וסדרות. ב-29 באפריל 2014 נולד בנם ארטיום ובמאי 2017 נולד בנם לב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר חינשטיין
אלכסנדר חינשטיין, ברשת החברתית פייסבוק
אלכסנדר חינשטיין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אלכסנדר חינשטיין, ביישום טלגרם
אלכסנדר חינשטיין, ברשת החברתית אינסטגרם
אלכסנדר חינשטיין, ברשת החברתית VK