אלכסנדר חנז'ונקוב
![]() | |
לידה |
8 באוגוסט 1877 Nyzhnia Krynka, אוקראינה ![]() |
---|---|
פטירה |
26 בספטמבר 1945 (בגיל 68) יאלטה, ברית המועצות ![]() |
מקום קבורה |
Polikur cemetery ![]() |
מדינה |
האימפריה הרוסית ![]() |
השכלה |
Cossack school Novotcherkassk ![]() |
תקופת פעילות |
מ-1906 ![]() |
פרסים והוקרה |
מסדר סטניסלב הקדוש ![]() |
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
אלכסנדר אלכסייביץ' חנז'ונקוב (8 באוגוסט 1877 – 26 בספטמבר 1945) היה תעשיין רוסי, יזם קולנוע, במאי ותסריטאי. הוא הפיק את הסרט "הגנת סבסטופול", שנחשב לסרט העלילתי הארוך הראשון שיוצר ברוסיה, ותמך ביצירת הסרט הראשון בטכניקת אנימציית סטופ-מושן של ולדיסלאס סטארביץ'. חנז'ונקוב שימש כיועץ לגוסקינו עד שנת 1926, אז נאסרה עליו העיסוק בקולנוע[1][2].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חנז'ונקוב נולד בכפר חנז'ונקובה שבמחוז דון הוסט (כיום חלק ממקייבקה, במחוז דונצק שבאוקראינה) למשפחת אצולה קוזאקית מהדון. אביו, אלכסיי פטרוביץ' חנז'ונקוב, היה בעל נכסים שפשט את הרגל. אמו, פראסקבה לבית דמיטרייבה, הייתה בתו של קולונל, ומשפחתה החזיקה בבעלות על חנות של חברת זינגר במוסקבה. תואר האצולה הוענק לראשונה לסבא רבא שלו, וסילי חנז'ונקוב[3][4][5].
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1906 ייסד חנז'ונקוב את מפעל הקולנוע הראשון ברוסיה, "א' חנז'ונקוב ושות'", שנתמך כלכלית על ידי הבנקאי וחבר מועצת המדינה הרוסית איוואן אוזרוב. הפקותיו הראשונות הושפעו מהסגנון של ז'ורז' מלייס והאפילו על עבודותיו של אלכסנדר דרנקוב, במאי קולנוע רוסי שהיה מזוהה עם גישה מסחרית מובהקת ונותר יריבו של חנז'ונקוב עד מהפכת 1917[6].
בשנת 1911 זכה האולפן של חנז'ונקוב לפרסום נרחב לאחר הפקת הסרט "הגנת סבסטופול", שהיה אחד הסרטים העלילתיים הרוסיים הראשונים באורך מלא והתבלט בהיבטיו הטכניים. עד סוף 1912 הקים אולפן קבוע במוסקבה והפיק מעל מאה סרטים בשנים שלאחר מכן[7][8]. חלק ניכר מסרטיו לא זכו להפצה רחבה בקרב הציבור הרחב ברוסיה וכוונו לרוב לקהל אריסטוקרטי, תוך עיבוד יצירות ספרות רוסיות מהמאה ה-19[9][10]. בין תרומותיו לפיתוח הקולנוע ברוסיה נמנה גם השימוש הראשון המאושר בתאורה מלאכותית בצילומי קולנוע[8].
לאחר מהפכת אוקטובר נמלט חנז'ונקוב לקונסטנטינופול ומשם לווינה. בשנת 1923 שב לברית המועצות בעקבות הזמנה רשמית, ומונה למנהל אולפן פרולטקינו ובהמשך שימש כיועץ הפקה של גוסקינו. ב-1926 הסתיימה הקריירה שלו לאחר שהתפטר בעקבות פרשת שחיתות בפרולטקינו. בשנים שלאחר מכן חי ביאלטה על קצבה ממשלתית. במהלך הכיבוש הנאצי של קרים (1941–1944) נותר בעיר, ונפטר ב-26 בספטמבר 1945 לאחר התדרדרות ממושכת במצבו הבריאותי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Aleksandr Khanzhonkov (1937). First Years of Russian Cinema. Memoirs. — Moscow/Leningrad: Iskusstvo // Moscow: Karamzin, 254 pages ISBN 978-5-00071-404-1
- M. Kuznetsova. Aleksandr Khanzhonkov: Life Behind the Frame article from Profile magazine № 29, 1997 ISSN 1726-0639
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסנדר חנז'ונקוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ביוגרפיה (ברוסית)
- אלכסנדר חנז'ונקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Tsivian, Yuri (1991). Early Cinema in Russia and Its Cultural Reception. p. 132.
- ^ Marina Parkhomenko, "Life and Death of Aleksandr Khanzhonkov", ראיון עם הנכדה אירינה אורלובה, Evening Donetsk, עיתון מס' 153 (7825), 17 באוקטובר 2003 (ברוסית)
- ^ Irina Orlova (2007), Dedicate My Life to Cinema, דונצק: Promin, עמודים 127
- ^ ראיון עם נכדתו של אלכסנדר חנז'ונקוב, אירינה אורלובה, מתוך העיתון Evening Donetsk, גיליון 73, 18 במאי 2007 (ברוסית)
- ^ Maxim Medvedev, "A slave of cinema in the garden of the parting paths", באתר Chastny Korrespondent, 8 באוגוסט 2014 (ברוסית)
- ^ Jay Leyda, "Prologue to the Russian Film (Part Two)", Hollywood Quarterly, כרך 2, גיליון 2, ינואר 1947, עמ' 171
- ^ Hubertus F. Jahn, "For Tsar and Fatherland? Russian Popular Culture and the First World War", בתוך: Cultures in Flux, Princeton University Press, 1944, עמ' 141
- ^ 1 2 Philip Cavendish, "The Hand That Turns the Handle: Camera Operators and the Poetics of the Camera in Pre-Revolutionary Russian Film", The Slavonic and East European Review, כרך 82, גיליון 2, אפריל 2004, עמ' 214
- ^ Jane Gaines, "Revolutionary Theory/Prerevolutionary Melodrama", Discourse, כרך 17, גיליון 3, אביב 1995, עמ' 103
- ^ Yuri Tsivian, Early Cinema in Russia and Its Cultural Reception, 1991, עמ' 132