אלכסנדר לודז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר לודז'
Aleksandrów Łódzki
POL Aleksandrów Łódzki COA.svg
סמל אלכסנדר לודז'
POL Aleksandrów Łódzki flag.svg
דגל אלכסנדר לודז'
0912 Pl Kościuszki Aleksandrów Łódzki EZG.jpg
מדינה פוליןפולין  פולין
פרובינציה לודז' (פרובינציה)לודז' (פרובינציה)  לודז'
תאריך ייסוד 1822
שטח 13.47 קמ"ר
גובה 206 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 20,684 (2008)
 ‑ במטרופולין 1,428,600 (2009)
 ‑ צפיפות 1500 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 51°49′00″N 19°18′00″E / 51.816666666667°N 19.3°E / 51.816666666667; 19.3 קואורדינטות: 51°49′00″N 19°18′00″E / 51.816666666667°N 19.3°E / 51.816666666667; 19.3 
אזור זמן UTC +1
http://www.aleksandrow-lodzki.pl

אלכסנדר (אלכסנדרוב, בפולנית Aleksandrów Łódzki) - עיר הממוקמת במרכז פולין במחוז לודז'; משמשת כעיר-לוויין של לודז'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית אלכסנדר

העיירה נוסדה בשנת 1816 בידי רפאל ברטושבסקי, שהקים את הכנסייה הקתולית המקומית. בשנת 1820 נתן לעיירה את שמה לכבודו של הקיסר המכהן של רוסיה אז והמלך הרשמי של פולין – אלכסנדר הראשון, אשר סייע בהשגת זכויות להתיישבות עירונית בשנת 1822. לאחר 1832, העיירה החלה לרדת מבחינה כלכלית, כשלא עמדה בתחרות עם מרכזי הטקסטיל השכנים.

במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, קמו חברות סריגה רבות, שנחשבות לערש תעשיית הלבנים והגרביים הפולנית ולכן זכתה אלכסנדר לכינוי "עיר הגרב". מפעלי טקסטיל ובמיוחד המפעלים ליצור גרביים הוקמו בידי האוכלוסייה ממוצא גרמני במקום עם שיטות עבודה ומכונות שהובאו מגרמניה. רוב מפעלים אלו נוהלו או היו בבעלות תושביה היהודים, וביניהם המפעל הגדול ביותר באזור בבעלות ישראל פוזננסקי. עם הכיבוש הגרמני בשנת 1939 הועברו הבעלות והניהול לידי בני המקום ממוצא גרמני.[1] תעשייה זו שלטת בעיר עד עצם היום הזה. בשנת 1910 העיירה חוברה בחשמלית עם לודז', אך זו הופסקה לאחר שנה.[2]

מתחילתה היו באלכסנדר אוכלוסייה מעורבת משלוש תרבויות ושלוש דתות. היו צאצאים פרוטסטנטים של הסורגות הגרמניות, יהודים סוחרים, ופולנים קתולים שבעיקר עבדו כבעלי מלאכה וכפועלים במפעלים. עד שנת 1945 הקבוצה האתנית הגדולה והעשירה ביותר היו הגרמנים.

בעת הכיבוש הגרמני, האזור שולב ברייך השלישי. גרמניה סגרה את בתי הספר הפולנים, עמותות הוצאו אל מחוץ לחוק, מונומנטים נהרסו ופולנים הודחקו. האוכלוסייה היהודית בעיר גורשה בדצמבר 1939 ולאחר מכן נרצחה.

לאחר המלחמה, בין השנים 1945 -1948, נעקרה כמעט כל הקהילה הגרמנית של אלכסנדר כשהיא נחשפת באותו הזמן לדיכוי והתעללות מצד השלטונות הקומוניסטים, והעיירה איבדה למעשה את צביונה המקורי.

בשנים 1975-1998 העיירה הייתה שייכת למחוז הישן- לודז'.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר יהודי אלכסנדר שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

קהילה יהודית עצמאית הוקמה באלכסנדר בשנת 1830 בידי יהודים שהגיעו מלוטומיירסק. בשנת 1826 המושל הפולני העניק לקהילה זכות לגור ולרכוש נכס באזורים שצוינו בעיר.

אלכסנדר הייתה מרכז חסידי גדול וחשוב של יהודי פולין - מקום מושב שושלת הרבנים של חסידות אלכסנדר שהוקמו על ידי הרב יחיאל דנציגר (1828-1894) והתפתחה מאוד בימי יצחק מנחם מנדל דנציגר, שהקים את ישיבת "בית ישראל". אלכסנדר הייתה גם המקום שבו הרב חנוך הניך הכהן לוין, האדמו"ר השני של חסידי גור, הנהיג את חסידיו עד למותו בעיירה בשנת 1870.

האוכלוסייה היהודית באלכסנדר מנתה כ 1,000 נפשות ב-1850, 1,673 (27.9% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1879, ו-2,635 (31.9%) בשנת 1921. אחרי מלחמת העולם הראשונה רוב יהודי העיירה השתייכו לזרמים החרדיים או הציונים הדתיים, ומיעוטם היה שייך לבונד. עם זאת באלכסנדר הייתה קבוצת כדורגל ותנועות נוער בית"ר, גורדוניה ומפלגת הציונים הכלליים.[3] עד לשואה היו באלכסנדר 14 בתי כנסת.

שואת יהודי אלכסנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר קושיצה, רחבת השוק העירונית, נראה בית הרבי (כיום בית ספר) וכנסיית מלאכי העליון מיכאל ורפאל

בשנת 1939 היו באלכסנדר 3,500 יהודים, שהיוו שליש מכלל האוכלוסייה. תקופה קצרה לפני המלחמה החלו יוצאי גרמניה החיים בעיירה שהיוו חלק ניכר מאוכלוסייתה לתקוף את הצעירים היהודים ולשדוד את בתי היהודים. התארגנה קבוצה להגנה עצמית שאיימה על השודדים הגרמנים וגירשה אותם מן העיר.[4]

בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה התאחדו התושבים הגרמנים תושבי אזור לודז' בארגון שתבע עצמאות כלכלית לגרמנים אך לא שטח.[5]

ב-1 בספטמבר 1939, השלטון הפולני עצר רבים ממנהיגי הגרמנים תושבי המקום. ב-3 בספטמבר ירו הפולנים באזרחים גרמנים באזור זה, בתואנה שהגרמנים תקפו אותם. דבר זה שימש את הגרמנים כעילה לתקוף פולנים ובעיקר יהודים בהמשך.[5]

יומיים לפני הכיבוש הגרמני עזבו את העיר אנשי הממשל הפולני, ורבים מהאוכלוסייה היהודית ברחו ללודז' הסמוכה. בין הנמלטים היה הרבי מאלכסנדר.[2] בזמן המתקפה באזור זה לא נרשמו תקיפות נגד יהודים בידי הפולנים, ואף יש עדויות וביניהם עדות פליטי אלכסנדר, שהאוכלוסייה הפולנית התגייסה להכניס את הפליטים היהודים לבתיהם, אף ללא תמורה.[6]

הצבא הגרמני כבש את העיר ביום חמישי כ"ג באלול תרצ"ט ה-7 בספטמבר 1939, וכבר באותו יום רצחו ארבעה יהודים.[7] הקהילה הגרמנית קיבלה את פני הצבא הגרמני בזרועות פתוחות, כמשחררים.[5] תמונות מביקור מאוחר יותר של היטלר בקרבת העיר מראות קבלת פנים נלהבת לה זכה.

למחרת, ביום שישי, לפני מוצאי שבת סליחות שלקראת ראש השנה, העלו הגרמנים באש את בית הכנסת המרכזי ואילצו את היהודים לשרוף את ספרי הקודש שנמצאו בבתיהם. היו כמה מקרים בהם יהודים הקריבו את חייהם כשניסו להציל את הספרים, וביניהם ספרי תורה. יהודים שחזרו מלודז' לאחר שגם זו נכבשה, הושמו במאסר בעזרת קבוצות נוער של תושבי המקום ממוצא גרמני.

בראש האוכלוסייה הגרמנית באזור עמד לודוויג וולף, איש המפלגה לעצמאות גרמנית, לפני המלחמה. הוא צורף לאס אס כקצין בדרגת אובר-שטורמבהן-פוהרר המקביל לסגן אלוף, ואף ניהל את משרד האס אס לזמן קצר בלודז'. 3000 מתושבי המקום הצטרפו למשטרה מקומית אלימה בשם "פולקסדויטשה זלבצשוץ". גרמנים מאזורי הגבול נטו יותר לפעול עם רגשות נקם בפולנים ובפרט ביהודים לגבי תוצאות מלחמת העולם הראשונה. עידוד מהשלטון הנאצי ניתן לגרמנים תושבי פולין להביע את שנאתם ליהודים כהזדהות עם הלאום הגרמני והוכחה להשתייכותם בה.[8]}}

לפי רישומי הגרמנים, בעת סיור בחזית, ב-8 בספטמבר 1939 היטלר נפגש עם הנס פרנק ואחרים, ובמסגרת זו נתן הוראות לגבי התנהגות החיילים בחזית עם אזרחים. באותו היום שר התעמולה יוזף גבלס רשם ביומנו ספקות לגבי סיפוח לודז' והאזור לגרמניה, מכיוון שהאזור הוא "ערמת אשפה מלאה טינופת יהודים ופולנים".[9]

בראש השנה שנת ת"ש, ה-14 בספטמבר 1939, הוצאו מעל עשרים אסירים יהודים לבית הקברות, נצטוו לחפור את בורות קבריהם ועונו עד מוות. ביום השני של ראש השנה נמשכו הרציחות. למחרת, בשבת, נצטוו כל הגברים היהודים בעיר להתייצב בכיכר העיר להתעללות נוסח השפלת אולקוץ', כולל גזיזת זקנים פומבית.[10] חטיפה של יהודים ברחובות, שוד, גזיזת פיאות והטלת כופר גבוה נמשכה עד סוף 1939. בינואר 1940 הרסו את בית המדרש והישיבה של חסידות אלכסנדר ושדדו את ספרייתו הגדולה של הרבי מאלכסנדר ובהם ספרים בעלי ערך היסטורי רב, כמו תנ"ך בדפוס הראשון של דניאל בומברג הנוצרי וכתב יד של ספר הגלגולים מאת המקובל הרב שלום שרעבי. את שארית הספרים שרפו, ובית המדרש פורק ואת עצי המבנים העבירו לצורך בעירה.

בעיירה הוקמו יודנראט ויחידת משטרה יהודית. הרציחות והשוד נמשכו עד גירוש היהודים האחרונים.[11][12]

בעת החודש הראשון לכיבוש, הגרמנים הקימו משרד "קליטה חוזרת" לגרמנים תושבי מזרח אירופה בלודז', בראשות ד"ר וילהלם גראדמן, קצין אס אס ועובד "מכון החוץ הגרמני" (דויטשה אאוסלנד אינסטיטוט) שנועד לתעד את הקבוצות הגרמניות מחוץ לגבולות גרמניה. עם ייסוד המשרד "לקליטה חוזרת" החלו הגרמנים ליישב באזור אוכלוסייה ממוצא גרמני. באותה תקופה שם העיר לודז' הוסב לשם ליצמנשטדט, והאזור הפך למחוז ורתגאו.[13]

היהודים גורשו במספר קבוצות, כשאחרוני היהודים גורשו מאלכסנדר בגירוש המוני, לאחר שבעשרה בטבת תבעו ההיטלר יוגנד ותושביהם הגרמנים של העיירה לסלקם תוך חמישה ימים. ב 27 בדצמבר 1939, ט"ו בטבת ת"ש, גורשו יהודי העיירה במסע רגלי לזגירש ומשם לגיטו גלובינה. בלילה זה קפאו למוות שני תינוקות ועוד איש אחד שלא מצא מקום מסתור. בית הקברות היהודי של אלכסנדר נחרש והפך לגן ציבורי בהוראתם. תצלום אישה וילדיה מן הגירוש נמצא בספר היזכור.[14] קיימת רשימה של לפחות 1,400 שמות של יחידים ומשפחות שנרצחו, מתוך יותר מ-3,000 יהודי העיר שנרצחו ופחות ממאה ששרדו.[15] עד הגירוש הגרמנים רצחו במקום בין 290 ל-444 אזרחים, ופצעו 43.[12]

על הקיר בכלא בו הומתו יהודים בתליה הוקמה מצבה ברוסית, המאזכרת את הנרצחים הראשונים מיהודי העיירה.[16]

בפברואר 1940, כחודשיים אחרי גירוש יהודי אלכסנדר, הוקם גטו לודז', ראשון הגטאות הסגורים על אדמת פולין, והשני בגודלו אחרי גטו ורשה. באותה תקופה ניטש ויכוח על מעמדם הגרמני של תושביו של אזור לודז' ומשרד התעמולה הגרמני אף פרסם ספר המעצב את דמותם מחדש כחלק משולב ומאוחד עם העם הגרמני.[17]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על התעשייה בלודז' (בגרמנית, אתר 'הגרמנים בפולין')
  2. ^ 2.0 2.1 נחמן בלומנטל, אלכסנדר (ע"י לודז'), ספר יזכור ליהודי העיירה בהוצאת ארגון יוצאי אלכסנדר בישראל (הקישור הוא לספר הסרוק באתר ספריית ניו יורק).
  3. ^ הספר אלכסנדר (ע"י לודז'). פרק נפרד יוחד לכל אחת מתנועות אלו.
  4. ^ אלכסנדר (ע״י לודז׳), עמוד 219
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 המיעוט הגרמני בפולין שבין המלחמות, וינסון צ'ו, פרק 6: אנשי לודז' לגרמנים? 1939-2000, החל מעמוד 271
  6. ^ חשיבה חוזרת על הפולנים והיהודים, עבר בעייתי עתיד בהיר יותר, רוברט צ'רני ואחרים, עמוד 91. (באנגלית) (אתר ספרי גוגל)
  7. ^ אלכסנדר (ע"י לודז') עמ' 52
  8. ^ המיעוט הגרמני בפולין, עמ' 285 ו-286
  9. ^ המיעוט הגרמני בפולין, עמוד 273
  10. ^ אלכסנדר (ע״י לודז׳), עמוד 220
  11. ^ רצח היהודים בפולין ומשטרת הסדר הגרמנית 1939-1940 עמוד 749 (בגרמנית)
  12. ^ 12.0 12.1 פרק 18 - טבח היהודים, (באנגלית), אתר "ממלכת פולין השנייה"
  13. ^ המיעוט הגרמני בפולין, עמ' 276 ו-342
  14. ^ אלכסנדר (ע״י לודז׳), עמוד 222
  15. ^ אלכסנדר (ע״י לודז׳), עמוד 301
  16. ^ אלכסנדר (ע״י לודז׳) עמוד 264
  17. ^ המיעוט הגרמני, עמ' 275

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר לודז' בוויקישיתוף

שואת יהודי העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר לודז' בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוני יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ^ שם הספר Mit Hitler in Polen von Heinrich Hoffman, עמודים 83-84. שתי תמונות נוספות (הראשונה) (והשניה) ממפגש זה, שרדו אף הם באוספו של הצלם. הספר מופץ באופן לא חוקי בגרמניה בידי אוהדי הנאציזם, וחלקים ממנו שוחזרו בספר היטלר - פניו של עריץ, הערות וכותרות בידי יואכן וון לאנג, תמונות מארכיב היינריך הופמן (באנגלית) (אתר כרטסת הספרים העולמית). בתמונה נראה גם שומרו האישי של היטלר מקס וונשה, מאוחר יותר קצין בכיר ביחידת אס אס זו, במסגרתה לחם בחזית הרוסית, ואחר כך הקים מסגרת אס אס נוספת באזור בלגיה וצרפת שם נשבה עם תחילת הפלישה.