אלכסנדר נמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר נמש (נויפלד)
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 25 בספטמבר 1899
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 27 באוקטובר 1977 (בגיל 78)
וינה, אוסטריה
עמדה חלוץ, קיצוני ימני
מועדוני נוער
ILK בודפשט
מועדונים מקצועיים כשחקן*
19161919
1919–1920
1920
1920–1921
1921–1926
1926–1927
1927–1929
1929–1930
1930
19321933
פרנצווארוש
הכח וינה
פ.צ. בזל
מכבי ברנו
הכח וינה
ברוקלין וונדררס
הכח וינה
הכח אל-סטארס
פול ריבר מרקסמן
BSK בלגרד
57 (18)

0 (0)


20 (8)

22 (2)
1 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1918–1919
1925
נבחרת הונגריה בכדורגל הונגריה
נבחרת אוסטריה בכדורגל אוסטריה
3 (0)
2 (0)
קבוצות כמאמן
1930–1931
1931–1932
1932–1935
1935–1936
1936–1939
1939–1940
1955
BSK בלגרד
חשמונאי
BSK בלגרד
הפועל תל אביב
BSK בלגרד
גלטסראיי
אומוניה ניקוסיה[1]
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלכסנדר נמש ידוע גם כאלכסנדר נויפלד (בהונגריה ידוע כשאנדור נמש) (25 בספטמבר 189927 באוקטובר 1977) היה כדורגלן עבר הונגרי, ששיחק בעמדת החלוץ והקיצוני ימני, ולאחר מכן אימן במספר מדינות ביניהן: הונגריה, אוסטריה, שווייץ, ארצות הברית, יוגוסלביה, ושיחק גם בנבחרות הונגריה ואוסטריה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמש נולד בבודפשט למשפחה יהודית, ונודע בשם "שאנדור נמש" (אלכסנדר בהונגרית מכונה "שאנדור"). הוא החל לשחק בצעירותו במחלקת הילדים והנוער של מועדון ILK בודפשט, וכאשר מועדון זה התפרק הוא הצטרף לפרנצווארוש שם קודם להשתתפות בקבוצת הבוגרים בעודו נער מפאת כישרונו הרב שהפגין במגרש. בתחילה שיחק נמש כחלוץ, אך לאחר מכן שיחק גם בעמדת הקיצוני הימני, ותוך זמן קצר השתלב באופן קבוע בקבוצה הבוגרת בחוליה התקפית שכללה את מיחאלי פטאקי ואיסידור גאנסל. בעונות 1918 ו-1919 סיימה הקבוצה כסגניתה של האלופה הדומיננטית בשנים אלו MTK בודפשט. נמש שיחק 57 משחקים במדי פרנצווארוש וכבש 18 שערים.

ב-12 במאי 1918 שיחק נמש לראשונה במדי נבחרת הונגריה לצד החלוצים הידועים של הנבחרת אלפרד שאפר ואימרה שלוסר בניצחון הנבחרת 2-1 על נבחרת שווייץ. מספר שבועות לאחר מכן, ב-2 ביוני, שותף במשחק של הנבחרת בווינה שהסתיים בניצחונה של ההונגרים 2-0. ב-5 באוקטובר 1919 שיחק את משחקו השלישית במדי נבחרת הונגריה, שפעם נוספת נפגשה עם נבחרת אוסטריה, אולם הפעם ידם של האוסטרים הייתה על העליונה שהם ניצחו 0-2. בגלל המצב המדיני-פוליטי במדינה, הרבה הונגרים היגרו מהמדינה ושיחקו בקבוצות אוסטריות, וכך עשה נמש כשבשנה זו עבר לשחק בקבוצת הכדורגל של הכח וינה. במקביל על מנת לפתור את הבעיה הבירוקרטית של ההחתמה, שימש כפקיד בבנק בווינה.

בנובמבר 1919 שיחק לראשונה עבור הכח וינה, ומאז הפך באופן מהיר לאחד השחקנים החשובים בקבוצה, שהעפילה לליגה הראשונה בתום העונה. בתקופה זו פדרציית הכדורגל ההונגרית קיימה עימות אלים מול הקבוצות האוסטריות, בנושא השחקנים שהחלו לשחק בקבוצות אוסטריות אך לא שוחררו רשמית מקבוצתם בהונגריה. עד לסוף 1919, שחקנים אלו, כמו פרנץ פלאטקו, האחים ג'נו, קלמן קונראד וביניהם היה גם נמש, לא הורשו לשחק כיוון שהפדרציה ההונגרית הטילה עליהם סנקציות. הסכסוך נפתר במרץ 1920, והשחקנים הורשו לחזור למשחק פעיל. בסיום עונתו הראשונה בהכח וינה, נמש הוביל את קבוצתו לחצי גמר הגביע האוסטרי.

במחצית 1920, נמש הצטרף חזרה לקבוצתו הקודמת פרנצווארוש, ששיחקה בטורניר שווייצרי באותה עת. אולם במקום לחזור להונגריה החליט נמש להישאר בשווייץ, והצטרף לקבוצת פ.צ. בזל המקומית, שם שיחק עם עמיתו לנבחרת אלפרד שאפר. נמש שיחק בבזל 2 משחקי מבחן לא רשמיים, ולאחר מכן קיבל הזמנה מאיש העסקים הגרמני אוטו אידינגר להשתתף בקבוצת כדורגל מקצוענית חדשה שתוכננה לקיים משחקי ראווה בכל אירופה. נמש קיבל את ההזמנה, ובקבוצה זו הוא שיחק יחד עם שחקנים נודעים אחרים עמו פלאטקו, פטאקי, ג'וזף גינג, גיולה פלדמן, וג'וזף ויולה. אולם לאחר מספר שבועות הטורניר ננטש עקב חוסר תשלום לשחקנים.

רוב השחקנים ביניהם נמש חזרו לאוסטריה והונגריה, שם הם קיבלו עונשי השעייה שונים, ונמש היה מושעה מפעילות עד אפריל 1921. אולם נמש לא כיבד את עונש ההשעיה וחתם בקבוצה צ'כוסלובקית בשם מכבי ברנו. אולם לאחר שהושג הסכם, חזר נמש לשחק בהכח וינה בקיץ 1921, והפך לאחד מהשחקנים הבולטים בקבוצה שלקחה את אליפות אוסטריה בעונת 1924/1925. הקבוצה גם לקחה תואר אירופי ראשון בהיסטוריה שלה כשניצחה 5-0 את ווסטהאם יונייטד, כשנמש מבקיע שלושער במשחק גמר זה.

בתקופה זו שיחק ארבע פעמים בנבחרת השחקנים הכוכבים של העיר וינה, והמאמן של נבחרת אוסטריה באותה עת הוגו מייזל, שכנע אותו לשחק עבור הנבחרת, ואת משחק הבכורה שלו ערך נמש ב-5 ביולי 1925, בסטוקהולם נגד נבחרת שוודיה, שם ניצחו האוסטרים 4-2. את משחקו השני עבור נבחרת אוסטריה שיחק ב-8 בנובמבר באותה השנה בהפסד 0-2 מול נבחרת שווייץ בברן. בשני המשחקים שיחק בשם "אלכסנדר נויפלד", שלא כמו בנבחרת הונגריה שם שיחק בשם "שאנדור נמש".

ב-1926, ערכה הכח וינה טורניר מוצלח בארצות הברית עם מספר שחקנים שקיבלו הצעות לחוזים של קבוצות אמריקאיות מקומיות, ביניהם נמש. נמש חזר לאוסטריה להשלים את העונה, אולם הודיע כי בתום העונה יעזוב את הכח לשחק בארצות הברית, שם קיבל הצעה מקבוצת ברוקלין וונדררס מליגת הכדורגל האמריקאית. ביחד עם נמש עברו גם הופר, ליאופולד דרוקר, והיינריך שוינפלד מהכח לקבוצות אמריקאיות. לאחר עונה אחת בארצות הברית, חזר נמש להכח, אולם הוא לא הצליח לעצור את התדרדרות המועדון שהתפרק משחקניו הטובים, והקבוצה ירדה ליגה. ב-1929 חזר נמש לארצות הברית, שם שיחק בקבוצה בשם "הכח אולסטארס" עד 1930. בחורף 1930 עבר לשחק בקבוצת פול ריבר מרקסמן, שזכו באליפות הליגה האמריקאית בכדורגל באותה העונה.

לאחר מכן חזר נמש לאירופה ועבר להתגורר בממלכת יוגוסלביה ושיחק (ואף החל לאמן במקביל) בקבוצת BSK בלגרד עד 1933, איתה זכה באליפות ליגת העל היוגוסלבית כשחקן פעם אחת, וכמאמן 3 פעמים אחרות, לאחר מכן פרש מכדורגל פעיל בגיל 34.

ב-1931 חזר נמש לאוסטריה ואימן קבוצת כדורגל מהליגה השנייה בשם "חשמונאי", אולם הקבוצה ירדה ליגה עקב הפחתת מספר קבוצות בליגה, ונמש חזר לBSK בלגרד. לאחר שזכה באליפויות עם בלגרד, עלה לארץ ישראל והחל לאמן בקבוצת הפועל תל אביב, כאשר האוסטרי ג'וזף אורידיל מחליף אותו בבלגרד. בהמשך חזר נמש לבלגרד וזכה באליפות נוספת ב-1939, ובמקביל ב-1938 השלים קורס אימון בן חצי שנה שאורגן על ידי התאחדות הכדורגל היוגוסלבית ואף אימן בנבחרת יוגוסלביה זמן מה. לאחר מכן אימן לתקופה קצרה את קבוצת גלטסראיי הטורקית. לאחר מכן לפני מלחמת העולם השנייה עלה שוב להשתקע בישראל, וגר בתל אביב. בישראל נחשב נמש למומחה בתחום הכדורגל, ושישמ כחבר בוועדת הכדורגל הישראלי בהתאחדות לכדורגל[2]. נמש נפטר בשנת 1977 בווינה שבאוסטריה, כשהוא בן 78.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן

אליפות אוסטריה: 1

אליפות הליגה האמריקאית: 1

  • עם פול ריבר מרקסמן: 1930

ליגת העל היוגוסלבית: 1

כמאמן

ליגת העל היוגוסלבית: 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופיל השחקן באתר European Football

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נמש מאמן "אמוניה", מאת חיים גולדברג, עיתון דבר, 8 ביוני 1955
  2. ^ א. נמש על כשלון נבחרת ישראל בארה"ב, מאת אלכסנדר אלכסנדרוני, עיתון הבקר, 7 בנובמבר 1948