לדלג לתוכן

אלכסנדר סולז'ניצין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר סולז'ניצין
Александр Исаевич Солженицын
לידה 11 בדצמבר 1918
קיסלובודסק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 2008 (בגיל 89)
מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, רוסיה, ברית המועצות, חסר אזרחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות דונסקויה החדש עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים rehabilitation (6 בפברואר 1957)
מעצר
לידה שלאחר המוות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של רוסטוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן קצר, מילונאות, מסה, סיפור קצר, פובליציסטיקה, נובלה, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ', ארכיפלג גולאג, מאתיים שנה ביחד, Cancer Ward, The First Circle, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • נטליה סולז'ניציה (20 באפריל 19733 באוגוסט 2008)
  • נטליה רשטובסקיה (27 באפריל 1940דצמבר 1948) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים איגנט סולז'ניצין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (1970)
  • פרס בוטיוב הבינלאומי (2008)
  • מדליית הזהב של לומונוסוב (1998)
  • פרס הפדרציה הרוסית (2007)
  • עיטור הכוכב האדום (8 ביולי 1944)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סירקיוז (11 במאי 2008)
  • פרס TEFI
  • עיטור הכוכב של רומניה
  • מסדר אנדרו הקדוש
  • הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
  • מסדר האמנויות והספרות
  • דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית
  • מדליה על כיבוש קניגסברג
  • פרס טמפלטון
  • honorary citizen of Ryazan
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.solzhenitsyn.ru
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלכסנדר סולז'ניצין

אלכסנדר איסייביץ' סולז'ניציןרוסית: Алекса́ндр Иса́евич Солжени́цын; ‏11 בדצמבר 19183 באוגוסט 2008) היה סופר והיסטוריון רוסי. זכה בפרס נובל לספרות ב-1970, והוגלה מברית המועצות ב-1974. בשנת 2006 הוענק לו פרס הפדרציה הרוסית. מילא תפקיד חשוב בחשיפת הנעשה במערכת מחנות העבודה הסובייטית (הגולאג) לעיני המערב.

אלכסנדר סולז'ניצין נולד בקיסלובודסק שברוסיה, התייתם מאביו בגיל צעיר ולמד פיזיקה ומתמטיקה[1] באוניברסיטת רוסטוב. במלחמת העולם השנייה גויס בשנת 1941, לחם במסגרת הצבא האדום כמפקד סוללת תותחים, הגיע לדרגת סרן ועוטר בשני עיטורים (עיטור הכוכב האדום ועיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה). הוא נעצר בשנת 1945 לאחר שמתח ביקורת על סטלין במכתבים שכתב לידיד, בהם כינה את סטלין "בעל השפם" ולעג לניהולו הכושל את המלחמה. סולז'ניצין היה כלוא בגולאג במשך 8 שנים, עד 1953, ולאחר שחרורו הוגלה לקזחסטן.

לאחר מותו של סטלין ועלייתו של ניקיטה חרושצ'וב, שהוקיע את הסטליניזם בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, עבר סולז'ניצין רהביליטציה, ובשנת 1957 הוא שב לביתו והחל לעבוד בהוראת מתמטיקה ופיזיקה. ב-1962 התפרסם ב"נובי מיר", כתב עת סובייטי, ספרו הראשון, "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'",[2] בו תיאר את החיים בגולאג. במערב נטען שהספר אושר לפרסום על ידי חרושצ'וב באופן אישי.[3] הסיפור עורר דיון ער ברחבי ברית המועצות על תקופת הגולאגים[4] ומיקד את תשומת הלב בסולז'ניצין.[1] באופן יוצא דופן הוא צורף לאיגוד הסופרים הרוסים על סמך יצירתו זאת.[5]

ספריו מתקופה זו משקפים את חייו, כמו גם את מערכת הענישה הבלתי אנושית, שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי האזרח הסובייטי בתקופת סטלין. "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'", ספרו הראשון, מתאר את החיים בגולאג, מחנה העבודה הסובייטי והיה בין התיאורים הספרותיים הראשונים של מוסדות אלו, שפרץ אל מעבר למסך הברזל. "במדור הראשון", ספרו השני, מתאר קבוצת מדענים בכלא מאוורינו, בו מועסקים אנשי מדע, בתנאים טובים מהתנאים בגולאג, אך תוך התעללות נפשית איומה. "אגף הסרטן", מתאר את חוויותיו האישיות של סולז'ניצין מתקופת אשפוזו בבית החולים. ספרים אלו ו"ארכיפלג גולאג" שבא בעקבותיהם, המתארים בצורה רחבת ההיקף את מערכת הכליאה, עבודת הכפייה והעונשין הסובייטית, הקשו מאוד על ברית המועצות והמערב להתעלם מפשעי המשטר הקומוניסטי.[6]

בשנת 1970 הוענק לו פרס נובל לספרות[7]. באותו זמן הוא לא היה יכול לקבל את הפרס באופן אישי בסטוקהולם מכיוון שהוא פחד שהוא לא יוכל לחזור חזרה אל ברית המועצות. במקום זאת, הוצע שהוא יקבל את פרס נובל בטקס מיוחד בשגרירות השוודית במוסקבה. הממשל השוודי התנגד לפתרון זה מכיוון שחשש שטקס כזה יעורר הד תקשורתי ועלול לפגוע ביחסי ברית המועצות עם שוודיה. סולז'ניצין קיבל את הפרס בצורה רשמית רק אחרי שהוגלה מברית המועצות ב-1974.

באוגוסט 1973 ק.ג.ב. מצא את כתב היד של החלק הראשון של "ארכיפלג גולאג" זאת לאחר חקירה ממושכת של עוזרת של הסופר שנפטרה לאחר מספר ימים. כתוצאה מכך סולז'ניצין נתן הוראה לתחילת הדפסה של הספר שכבר היה נמצא בפריז. סולז'ניצין הוגלה מארצו למערב גרמניה ב-13 בפברואר 1974 ואזרחותו הסובייטית נשללה ממנו.

לאחר הגלייתו הוא התגורר בציריך שבשווייץ ולאחר מכן בוורמונט שבארצות הברית. בשנת 1990 הושבה לו אזרחותו הסובייטית וארבע שנים לאחר מכן הוא שב לרוסיה. הפרויקט הספרותי הגדול בו עסק, אותו החל, למעשה בשנת 1936, היה כתיבת סאגה רחבת היקף על מלחמת העולם הראשונה, והאירועים שלאחריה, שפורסמה כ"אוגוסט 1914", "נובמבר 1916", "מרץ 1917" ו"אפריל 1917". סאגה זו, שכונתה "הגלגל האדום", אמורה הייתה להמשיך ולסקור את האירועים בחיי גיבוריה עד לתחילת שנות ה-20, אך סולז'יניצין לא השלימה.

אלכסנדר סולז'ניצין בפגישה עם ולדימיר פוטין בשנת 2007.

למרות קבלת הפנים החמה לה זכה במערב, מעולם לא הרגיש עצמו סולז'ניצין בנוח מחוץ למולדתו. הוא, שנחשב לרדיקל ודיסידנט בברית המועצות, נראה מחוצה לה כריאקציונר, לאומן רוסי ואורתודוקס דתי. סולז'ניצין עורר על עצמו ביקורת בשל האשמתו את היהודים, הגאורגים, הלטבים ואחרים בצרותיה של רוסיה במאה ה-20. בספרו השנוי במחלוקת "מאתיים שנה יחד", הפריך את הטענה הנפוצה ברוסיה כי המהפכה הרוסית והאירועים שלאחריה היו תוצאה של "קשר יהודי", אך הדגיש גם את הנוכחות היהודית החזקה בצמרת המפלגה הבולשביקית.

בחודש מאי 1997 נבחר סולז'ניצין לחבר מלא באקדמיה הרוסית למדעים. בשנה זו ייסד גם פרס לספרות על שמו, בסך 25,000 דולר.

מאז חזרתו לרוסיה התגורר בדאצ'ה בטרויצה-ליצקובו, יישוב יוקרתי, בין הדאצ'ות של מיכאיל סוסלוב ושל קונסטנטין צ'רניינקו.

סולז'ניצין נפטר מהתקף לב ב-3 באוגוסט 2008 בגיל 89,[8] לאחר שבמהלך שנותיו האחרונות הדרדרה בריאותו.

ב-7 באפריל 1940, בעת ששהה באוניברסיטה, סולז'ניצין התחתן עם נטליה אלכסינבה רשטובסקיה. הם היו נשואים כמעט שנה כאשר הלך לצבא. הם התגרשו בשנת 1952, שנה לפני שחרורו מהגולאג, בעיקר משום שנשיהם של הכלואים בגולאג היו חשופות לנזקים כלכליים רבים. בשנת 1957 הם נישאו בשנית והתגרשו שוב ב-1972. שנה לאחר מכן נשא סולז'ניצין את אשתו השנייה, נטליה דימיטרבנה סבטלובה, ונולדו להם שלושה בנים: ירמולי (שנולד בשנת 1970), איגנט (שנולד בשנת 1972) וסטפן (שנולד בשנת 1973).

מרכז אלכסנדר סולז'ניצין (The Aleksandr Solzhenitsyn Center) עוסק בחייהם ובכתיבתם של סופרים שונים ומתחזק אתר באנגלית המוקדש לחייו ועבודתו של סולז'ניצין. מטרתו של המרכז היא לקדם את המורשת של סולז'ניצין במדינות דוברות האנגלית על ידי עבודתו וחייו.

הפילוסופיה של סולז'ניצין שיחקה תפקיד מרכז בסרט ענן אטלס משנת 2012, כאשר דמות שגודלה ללא חינוך וידע נחשפת בפעם הראשונה לכתביו.[9]

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 שיחה עם סולז'ניצין, על המשמר, 21 בדצמבר 1962
  2. ^ יום בחיי איוואן, מעריב, 21 בנובמבר 1962
  3. ^ פיליפ בן, ייבטושנקו נתמנה לעורך בבטאון הסופרים הצעירים, מעריב, 26 בנובמבר 1962
  4. ^ פיליפ בן, ניקיטה פסק: להדפיס ולהציג!, מעריב, 29 בנובמבר 1962
  5. ^ א. סולז'ניצין - חבר באיגוד הסופרים, למרחב, 31 בדצמבר 1962
  6. ^ מיכאל קונפינו, אלכסנדר סולז'ניציון, זמנים 5, עמ' 2-27
  7. ^ מאחורי מסך הגולאג, באתר ישראל היום
  8. ^ סוכנויות הידיעות, מת הסופר אלכסנדר סולז'ניצין, באתר nrg‏, 4 באוגוסט 2008
  9. ^ "Synchronized Banality: "Cloud Atlas"". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-22.