אלכסנדר סרפה דה פינטו
אלכסנדר אלברטו דה רושה דה סרפה פינטו (Alexandre de Serpa Pinto; 20 באפריל 1846 - 28 בדצמבר 1900) היה פורטוגזי מגלה ארצות, סייר בדרום אפריקה ובמנהל קולוניאלי.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרפה פינטו נולד בקווינטה דאס פולדראס ( טנדייס ) סינפאס - כפר על הנהר דאורו. הוא הצטרף לבית ספר תיכון צבאי בליסבון, בגיל 10. שם הוא הפך למג"ד הראשון כסטודנט בשנת 1864, כאשר הצטרף לצבא הפורטוגזי ונשלח למוזמביק. בשנת 1869 השתתף בדיכוי שבטים במרד שהיה באזור הזמבזי התחתון.[1]
מסעות וגילויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1869, יצא פינטו שוב למזרח אפריקה להמשך החקירה של נהר הזמבזי. שמונה שנים לאחר מכן הוא הוביל משלחת מבנגואלה באנגולה לתוך אגני נהרות הקונגו והזמבזי. העיירה מונגו נקראה על שמו עד שנת 1975.
בשנת 1877 הוא וסגנו קאפלו וסגן אייבנס, שניהם הגיעו מהצי הפורטוגזי, נשלחו לחקור את פנים דרום אפריקה. כל השלושה היו בעלי ניסיון אפריקאי ונראה שהם גם בגיל המתאים למשימה הקשה. הם עזבו את בנגואלה בנובמבר. אך מיד לאחר עזיבתם נפרדו: קאפלו וואייבנס פנו צפונה ואילו סרפה פינטו המשיך מזרחה, ולאחר מכן פנה בהדרגה דרומה.[2] הוא חצה את נהר קואנדו (קוואנדו) ביוני 1878 ובאוגוסט הגיע לאלוליi, בירת הזמבזי. שם הוא קיבל סיוע מהמיסיונר פרנסואה קולרד, שאיפשר לו להמשיך במסעו לאורך הזמבזי למפלי ויקטוריה. אחר כך פנה דרומה והגיע לפרטוריה בצפון דרום אפריקה ב-12 בפברואר 1879. שני שותפיו יצאו בסוף בדונדו, על נהר קואנזה בצפון אנגולה.[3]
סרפה פינטו היה החוקר הרביעי שחצה את אפריקה ממערב למזרח, והראשון שתיעד מסלול מדויק למדי. בשנת 1881 החברה הגאוגרפית המלכותית העניקה לו את מדליית המייסדים "על מסעו ברחבי אפריקה ... שבמהלכו חקר 500 מיילים של ארץ חדשה".
בשנת 1881 פרסם פינטו סרפה שני כרכים על מסעותיו שתורגמו על ידי אלפרד אלווס ופורסם באנגלית בשם "איך עברתי את אפריקה".[4] באותה שנה פורסמו גם התרגומים לצרפתית ולגרמנית.
אזור נייאסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.png)
ב־1879 טענה הממשלה הפורטוגזית באופן רשמי לריבונות על השטח שמדרום וממזרח לנהר הרוו (אשר יוצר בהווה את הגבול הדרום-מזרחי של מלאווי), ובשנת 1882 כבשו את החלק התחתון של עמק נהר שירה עד רוו. לאחר מכן ניסו הפורטוגזים לשאת ולתת על הסכמתם של הבריטים, לתביעותיהם הטריטוריאליות, אלא שכינוס ועידת ברלין (1884) סיים את הדיונים האלה.[5] בשנת 1884 מונה סרפה פינטו לקונסול פורטוגזי בזנזיבר. פינטו נקרא מחדש למסעות, כאשר הייתה משימה של חקר ומיפוי מחדש של האזור בין אגם נייאסה והחוף - מהזמבזי עד נהר רובומה והבטחת נאמנות של התושבים באזור זה.[6] בשנת 1885, סרפה פינטו התחייב למשלחת עם סגן אוגוסטוס קרדוזו כסגנו בפיקוד. סרפה פינטו חלה קשה ונשאו אותו לחוף, שם התאושש. קארדוזו, בן עשרים וחמש, המשיך בחקירה, סייר באגם נייאסה וברמות הרריות השכנות, אך נכשל להגיע להסכמי הגנה עם ראשי השבטים ממערב לאגם מלאווי.[7]
בריטניה סירבה לקבל את הטענה הפורטוגזית כי יש להתייחס לרמות האלה כאל חלק ממושבותיה במזרח אפריקה הפורטוגזית, כיוון שהם לא היו תחת כיבוש פורטוגזי.[8] כדי למנוע את הכיבוש הפורטוגזי, שלחה ממשלת בריטניה את הנרי המילטון כקונסול בריטי למוזמביק ושטחי פנים הארץ, עם הוראות לדווח על היקף השלטון הפורטוגזי באזור הזמבזי והסביבה. זאת כדי להגיעה להסכמים עם השליטים המקומיים כדי למנוע מהם לקבל הגנה מפורטוגל.[9] בשנת 1888, הממשלה הפורטוגזית הורתה לנציגיה במזרח אפריקה הפורטוגזית לנסות לעשות הסכמי הגנה עם ראשי השבטים מדרום-מזרח לאגם מלאווי וברמות הרריות ומשלחת שאורגנה בפיקודו של אנטוניו קארדוזו, יצאה בנובמבר 1888 לכיוון האגם. מאוחר יותר, משלחת שנייה בהנהגתו של סרפה פינטו, שמונה למושל מוזמביק, עלתה אל עמק נהר שירה. שתי המשלחות האלה חתמו מעל 20 הסכמים עם ראשי השבטים באזור מלאווי.[10] סרפה פינטו פגש את ג'ונסטון באוגוסט 1889 ממזרח לרוו, כשג'ונסטון יעץ לו לא לחצות את הנהר אל הרי הייר.[11] למרות זאת סרפה פינטו פעל בעבר בזהירות, חצה את רוהו, בספטמבר 1889.[12] בעקבות עימותים קלים עם כוחו של סרפה פינטו, סגנו של ג'ונסטון, ג'ון ביוקנן, הכריז על חסות בריטית על הר הייר, חסות שאושרה מאוחר יותר על ידי משרד החוץ.[13]
סוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר ההתנגשות עם נציגי בריטניה, חזר סרפה פינטו לפורטוגל, שם הועלה לדרגת קולונל.[1] הוא היה המושל הכללי של כף ורדה מ -20 בינואר 1894 עד 17 בינואר 1898.[14]
סרפה פינטו נפטר בליסבון ב -28 בדצמבר 1900, בגיל 54. שרידיו הונחו בקבר המשפחתי של אנטוניו גומס דוס סנטוס ופרנסיסקו דה סוזה סנטוס מוריירה ומשפחותיהם בסמיטריו דוס פראזר בליסבון.[1]
כבוד והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פינטו זכה להוקרה וכבוד על שירותיו בכמה ארצות: בפורטוגל ובברזיל, הוענקו לו תוארי אבירות, בצרפת קבל את צלב לגיון הכבוד, ובטורקיה זכה לכבוד הצלב הגדול של מסדר המדג'יידי. הוא קיבל חברות כבוד ופרסים מאגודות מדעיות שונות, כולל חברות באגודה האסטרונומית הצרפתית למדעים באקדמיה למדעים, ו"מדליית המייסדים "של החברה הגאוגרפית המלכותית של לונדון. ב -24 בינואר 1899 הוא זכה לכבוד על ידי המלך קרלוס הראשון (1863-1908) עם הכתרתו בתואר אצולה.
כדי לכבד אותו ולזכרו נקראו על שמו, רחובות וכיכרות בערים פורטוגזיות רבות, כגון רחוב סרפה פינטו בליסבון, באנגולה, נקראה עיר מחוז על שמו ששונה לשם מונגיו. שמו ניתן אפילו לשתי ספינות, וכשם מסחרי למוצרים כמו סיגרים וביסקוויטים. במהלך ההנצחה ה -125 של ייסוד "סוסיאדה דה גאוגרפיה דה ליסבון" הוצאו שתי חותמות עם דיוקן של סרפה פינטו במקום בולט, ותמונת דיוקן שלו הופיעה גם על שטר כסף מאנגולה.
בספרי ההיסטוריה של ימינו המסע שלו מתואר כאחד המרתקים ביותר בזמנים המודרניים. במהלך שני העשורים האחרונים של המאה ה -19 השם אלכסנדר אלברטו דה רושה סרפה פינטו היה אגדי, לא רק בפורטוגל, אלא בכל רחבי אירופה, והוא תרם במידה ניכרת במשימותיו להעצמת כבודו ויוקרתה של מולדתו במציאות גאוגרפית ופוליטית באפריקה.[15]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר סרפה דה פינטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אלכסנדר סרפה דה פינטו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Serpa Pinto, Alexandre Alberto de la Rocha". Encyclopædia Britannica. 24 (11th ed.). Cambridge University Press. pp. 674–675.
- ^ Nowell, Charles E. (1947). "Portugal and the Partition of Africa". The Journal of Modern History. University of Chicago Press. 19 (1): 1–17. p. 7
- ^ Nowell, Charles E. (1947). "Portugal and the Partition of Africa". The Journal of Modern History. University of Chicago Press. 19 (1): 1–17. p. 8
- ^ "Review of How I Crossed Africa by Major Serpa Pinto, trans. by Alfred Elwes". Saturday Review of Politics, Literature, Science and Art. 52 (1341): 55–56. 9 July 188
- ^ McCracken, John (2012). A History of Malawi, 1859-1966. Woodbridge: Boydell & Brewer.p. 5
- ^ Nowell, Charles E. (1947). "Portugal and the Partition of Africa". The Journal of Modern History. University of Chicago Press. 19 (1): 1–17. p. 10
- ^ Newitt, M. D. D. (1995). A history of Mozambique. Johannesburg: Witwatersrand University Press,pp. 276-7
- ^ F Axelson, (1967). Portugal and the Scramble for Africa, pp. 182-3, 198-200. Johannesburg, Witwatersrand University Press.
- ^ Pike, John (1968). Malawi: a political and economic history. London: Pall Mall P. ISBN 978-0-269-67214-9. Associação Cultural Serpa Pinto. pp. 83-4
- ^ McCracken, John (2012). A History of Malawi, 1859-1966. Woodbridge: Boydell & Brewer. ,pp. 52-3
- ^ Pike, John (1968). Malawi: a political and economic history. London: Pall Mall P.,pp. 85-86
- ^ McCracken, John (2012). A History of Malawi, 1859-1966. Woodbridge: Boydell & Brewer, pp. 53, 55
- ^ Newitt, M. D. D. (1995). A history of Mozambique. Johannesburg: Witwatersrand University Press. p. 346
- ^ Cape Verde". worldstatesmen.org.
- ^ O.J.O. Ferreira, Serpa Pinto amongst Boer and Brit: His travels through the Transvaal and Natal, 1879 (Gordon's Bay & Jeffreys Bay: Tormentoso, 2012) pp. 150-153.
