אלכס האנום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלכס האנום
Alex Hannum
האנום בשנת 1969
האנום בשנת 1969
לידה 19 ביולי 1923
לוס אנג'לס שבקליפורניה, ארצות הברית
פטירה 18 בינואר 2002 (בגיל 78)
סן דייגו שבקליפורניה, ארצות הברית
עמדה פאוור פורוורד
גובה 2.01 מטר
מכללה אוניברסיטת דרום קליפורניה
דראפט בחירה מספר 38, 1948
אינדיאנפוליס ג'טס
היכל התהילה נבחר כמאמן בשנת 1998
קבוצות כשחקן
1948–1949
1949–1951
1951–1952
1952–1954
1954–1956
1956
1956–1957
אושקוש אול-סטארס (NBL)
סירקיוז נשיונלס
בולטימור בולטס
רוצ'סטר רויאלס
מילווקי/סנט לואיס הוקס
פורט ויין פיסטונס
סנט לואיס הוקס
קבוצות כמאמן
1956–1958
1958–1963
1963–1966
1966–1968
1968–1969
1969–1971
1971–1974
סנט לואיס הוקס
סירקיוז נשיונלס
סן פרנסיסקו ווריורס
פילדלפיה 76'
אוקלנד אוקס (ABA)
סן דייגו רוקטס
דנוור רוקטס (ABA)
הישגים כמאמן
2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1958, 1967)
זוכה פרס מאמן השנה ב-NBA(1964)
זכייה באליפות ה-ABA‏ (1969)
זוכה פרס מאמן השנה ב-ABA‏ (1969)

אלכסנדר מארי "אלכס" האנוםאנגלית: Alexander Murray "Alex" Hannum;‏ 19 ביולי 192318 בינואר 2002) היה כדורסלן ומאמן כדורסל אמריקאי. שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1949–1957, ושימש כמאמן ראשי בליגות ה-NBA וה-ABA בין השנים 1956–1974. זכה בשתי אליפויות NBA כמאמן סנט לואיס הוקס (1958) ופילדלפיה 76'‏ (1967), ובאליפות ה-ABA כמאמן אוקלנד אוקס (1969).[1]

בשנת 1998 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל, כמאמן.[2]

קריירת מכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנום נולד וגדל בלוס אנג'לס שבקליפורניה, והחל ללמוד באוניברסיטת דרום קליפורניה ("USC") בשנת 1942. בין השנים 1943–1946 עזב את לימודיו לטובת שירות בצבא ארצות הברית, ובשנת 1948 השלים את תארו ב-USC. כשחקן קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה שיתף פעולה עם שחקן ה-NBA לעתיד ביל שרמן, וקלע 9.0 נקודות בממוצע למשחק.[3]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שנבחר בדראפט ה-BAA לשנת 1948 על ידי אינדיאנפוליס ג'טס (בחירה 38),[4] בחר האנום לשחק עבור קבוצת אושקוש אול-סטארס מליגת ה-NBL המתחרה. בסיום עונתו היחידה באושקוש, בה קלע 5.7 נקודות למשחק,[5] התמזגו ליגות ה-NBL וה-BAA כדי ליצור את ליגת ה-NBA.

לקראת עונת 1949/1950 עבר לשחק בסירקיוז נשיונלס, אשר הייתה זו עונת הבכורה שלה. בפלייאוף 1950 העפיל עם סירקיוז לגמר ה-NBA, בו הודחה על ידי מיניאפוליס לייקרס בתוצאה 2–4.

ב-7 העונות הבאות שיחק עבור בולטימור בולטס, רוצ'סטר רויאלס, סנט לואיס הוקס ופורט ויין פיסטונס, והציג יכולת סולידית עם ממוצעים של 6.0 נקודות ו-4.5 ריבאונדים למשחק.[6]

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עונתו האחרונה בקריירה כשחקן, 1956/1957, מונה למאמן ההוקס במקומו של המאמן הזמני סלייטר מרטין, ונשאר לתפקד כמאמן-שחקן עד סיום העונה. בפלייאוף 1957 העפיל עם סנט לואיס לגמר ה-NBA, אך הפסיד לבוסטון סלטיקס בתוצאה 3–4. בעונת 1957/1958 הוביל את ההוקס לזכייתם הראשונה באליפות ה-NBA, לאחר שגברו על הסלטיקס בתוצאה 4–2 בשלב הגמר. השחקנים הבולטים באותה קבוצה היו בוב פטיט, קליף הייגן, אד מקאולי וסלייטר מרטין.[7]

בעונת 1960/1961, לאחר שנתיים בהן הפסיק לאמן, מונה למאמן קבוצת סירקיוז נשיונלס. ב-3 עונותיו כמאמן הנשיונלס, העמידה הקבוצה מאזן כולל של 127 ניצחונות ו-112 הפסדים (53.1%), ובשלושתן הודחה באחד משני הסיבובים הראשונים של הפלייאוף.

בעונות 19641966 שימש כמאמנה הראשי של סן פרנסיסקו ווריורס. בעונתו הראשונה בקבוצה רשמו הווריורס מאזן ניצחונות חיובי 48–32, אשר היווה שיפור של 17 ניצחונות לעומת העונה הקודמת. בפלייאוף גברו הווריורס על סנט לואיס הוקס (4–3) אך הפסידו לסלטיקס (1–4) בגמר ה-NBA. בסיום העונה זכה האנום בתואר מאמן השנה ב-NBA. במהלך עונת 1964/1965 עזב את הקבוצה שחקנה המוביל, וילט צ'מברליין, והווריורס סיימו עם המאזן הגרוע בליגה (17–63). בעונה העוקבת רשמו מאזן שלילי 35–45, והחמיצו פעם נוספת את העלייה לפלייאוף.

בעונת 1966/1967 חזר לאמן את צ'מברליין, כאשר מונה למאמן פילדלפיה 76' בה שיחק הסנטר. פילדלפיה סיימה את אותה עונה עם המאזן הטוב ביותר בתולדות הליגה, 68–13 (84.0%), ובסופה הדיחה את אלופת ה-NBA ב-8 העונות הקודמות, בוסטון סלטיקס, וזכתה באליפות ה-NBA השנייה בתולדותיה. בעת הזכייה הפך האנום למאמן הראשון ב-NBA אשר זוכה באליפות עם שתי קבוצות שונות (מאז השיגו זאת גם פיל ג'קסון ופט ריילי).[1]

בעונת 1968/1969 עבר האנום לאמן את קבוצת אוקלנד אוקס מליגת ה-ABA. בעונתו היחידה בקבוצה זכה עמה באליפות ה-ABA, בהובלת הסמול פורוורד ריק בארי.[7] בסיום העונה זכה בתואר "מאמן השנה ב-ABA".

בעונת 1970 חזר ל-NBA כמאמנה של "סן דייגו רוקטס" (שמה הקודם של יוסטון רוקטס), בעונתה השלישית בליגה. בשתי עונותיו כמאמן הרוקטס רשמה הקבוצה מאזן ניצחונות כולל 67–97 (40.9%), ולא העפילה לשלב פלייאוף.

בשנת 1971 מונה לתפקידי הנשיא, הג'נרל מנג'ר והמאמן של קבוצת "דנוור רוקטס" (כיום דנוור נאגטס) מה-ABA. ב-3 עונותיו בקבוצה רשמו הרוקטס מאזן כולל של 118 ניצחונות ו-134 הפסדים (46.8%). בסיום עונת 1973/1974 התפטר מכל תפקידיו בקבוצה, ומאז לא שב לאמן.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך קריירת האימון ב-NBA העמידו קבוצותיו מאזן כולל של 471 ניצחונות לעומת 412 הפסדים בעונה הסדירה (53.3%), ו-45 ניצחונות לעומת 34 הפסדים בפלייאוף (57.0%). בעת פרישתו מאימון ב-NBA בשנת 1971, רד אאורבך היה המאמן היחיד בתולדות הליגה שאימן במספר רב יותר של משחקים בעונה הסדירה. כמו כן, אאורבן וג'ון קנדלה היו היחידים שאימנו במספר רב יותר של משחקי פלייאוף.[8] בין העונות 19571969 זכתה בוסטון סלטיקס ב-11 אליפויות, כאשר בשתי העונות היחידות בהן לא זכתה היא הודחה מול קבוצותיו של האנום (1958 ו-1967).[1]

בשנת 1998 הונצח האנום בהיכל התהילה של הכדורסל, כמאמן.[2]

ב-18 בינואר 2002 נפטר האנום, בגיל 78.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ההודעה על פטירתו של האנום, באתר ניו יורק טיימס, 22 בינואר 2002
  2. ^ 2.0 2.1 ביוגרפיה, באתר היכל התהילה
  3. ^ סטטיסטיקות המכללות של האנום, באתר sports-reference.com
  4. ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1948, באתר basketball-reference.com
  5. ^ סטטיסטיקות הקריירה של האנום ב-NBL, באתר basketball-reference.com
  6. ^ סטטיסטיקות הקריירה של האנום ב-NBA, באתר basketball-reference.com
  7. ^ 7.0 7.1 היום בהיסטוריה: חבר היכל התהילה אלכס האנום נפטר, באתר democratandchronicle.com,‏ 18 בינואר 2004
  8. ^ סטטיסטיקות כל מאמני ליגת ה-NBA, באתר basketball-reference.com