אלמר מקקולום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
אלמר מקקולם, בשנת 1920

אלמר ורנר מקקולוםאנגלית:Elmer Verner McCollum, ‏3 במרץ 1879 פורט סקוט, קנזס - 15 בנובמבר 1967 בולטימור) היה ביוכימאי ותזונאי אמריקאי. בשנת 1913 יחד עם מרגרט דייוויס, גילה את ויטמין A. שניהם תרמו גם לזיהוי התיאמין, הידוע כויטמין B1. מקקולום כיהן כפרופסור באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ונבחר לחבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמר ורנר מקקולום נולד כילד הרביעי והבן הראשון מבין 5 ילדיהם של זוג חוואים מפורט סקוט (מדינת קנזס):קורנליוס ארמסרטונג מקקולום ומרתה קתרין לבית קידוול. ההורים השתדלו להעניק לכל ילדיהם השכלה גבוהה, שחסרה לעצמם.

שלוש האחיות למדו באוניברסיטת לומברד ונישאו לכמרים אוניברסיליסטים. האח הקטן למד כמו אלמר באוניברסיטת קנזס.

אלמר נאלץ מנעוריו לעזור בעבודות בחוות המשפחה, במיוחד אחרי שאביו הפך לנכה עקב מחלה קשה (ככל הנראה שחפת העצמות). לימודיו העממיים התנהלו לסירוגין בבית ספר חד-חדרי בתנאים דלים. אירוע מכונן בילדותו היה הביקור עם אמו בגיל 14 (ב-1893) בתערוכה העולמית ה"קולמביאנית" בשיקגו. על מנת לאפשר לבניה ללמוד בבית ספר תיכון ואחר כך באוניברסיטת קנזס החליטו ההורים להשכיר את חוותם ולעבור לגור בקרבת האוניברסיטה בעיר לורנס. בחלקת אדמה קטנה שנרכשה שם על ידי המשפחה, הם גידלו פירות למכירה. בגלל השכלתו המצומצמת עד אז לא הצליח אלמר לעבור את מבחן התעודה דרוש לצורך כניסה לבית הספר התיכון. מנהל התיכון שהתרשם מכך שהילד הירבה לקרוא ספרים וידע בעל פה לא מעט שירי משוררים (כמו למשל Vision of Sir Launfal מאת ג'יימס ראסל לאואל), הסכים לפנים משורת הדין לקבלו על תנאי בבית ספרו. הנער לא איכזב והתקדם מהר בלימודיו תוך הצטיינות בחיבור באנגלית, בכימיה ובפיזיקה. הוא נהנה מאוד מעיון ב"אנציקלופדיה בריטניקה" שנמצאה בחדר האסיפות של בית הספר ורכש לאחר מכן עותק ממנה בחנות, תמורת 25$.

היה לו אז מעט מאוד פנאי כי עבד בלילות בהדלקת פנסי העיר ובכיבוים. מאוחר יותר בימי האוניברסיטה עבד באיסוף פרסומות עבור עיתון מקומי.

לימודיו האקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה חשב ללמוד רפואה אך במשך לימודיו באוניברסיטה נמשך לכימיה האורגנית, ואף התחיל להתפרנס מאנליזת מדגמי נפט. אחרי שסיים בשנת 1903 את התואר הראשון זכה במלגה והועסק כמדריך סטודנטים בכימיה פיזיולוגית. אחרי שגמר את עבודת המסטר שלו בנושא הרכב הגז שבגבעולי הלוטוס האמריקאי (Nelumbo lutea), בחר להמשיך בלימודי ביוכימיה באוניברסיטת ייל. בשלב מסוים קיבל חדר מגורים בתוך בניין המחלקה לכימיה.

בעת הכנת עבודת הדוקטורט התפרנס מקקולום ממתן שיעורי כימיה ובימי הקיץ אף עבד כפקיד קבלה במלון. ביוני 1906 הציג את העבודה בתחום חקר הפירימידינים, שאותה ערך תחת הדרכתו של פרופ' טריט ב. ג'ונסון, וקיבל את התואר דוקטור למדעים (PhD).

נשאר אחר כך עוד שנה בייל כדי לעבוד עם הפרופסורים תומאס ב. אוסבורן ולפאייט ב. מנדל בסוגייות ההרכב החלבוני של הצמחים והתזונה. מחקר זה השפיע בצורה מכרעת על הקריירה של מקקולום.

המשך פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילוי ויטמין A[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הזמנתו של הפרופסור א.ב.הארט, מקקולום עבר באותה שנה להשתלם באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון, בה קיבל משרה של מדריך בכימיה חקלאית בתחנה הניסויית החקלאית של האוניברסיטה. אחרי הניויים במעבדתם של אוסבורן ומנדל בנוגע לדיאטות המבוססות על מין צמח יחיד ולאחר עיון בספרות המדעית בתחום החסכים בתזונה התחיל לערוך מחקרים על חולדות עם תרכובות תזונה שונים כדי למצוא מהם המרכיבים החיוניים במזון.המחקר המקורי שניזום על ידי ס.מ. בבקוק נועד לבדוק השפעת מזונות שונים על גדילתם, התפתחותם ופוריותם של הפרות.המזונות נקבעו לפי הרכבם השווה באספקת קלוריות, חלבונים,פחמימות ושומנים. במהלך הניסויים התברר שהתוצאות הביולוגיות היו שונות לפי סוג המזון שניתן.מקקולום מצא כי עדיף לערוך ניסויים על חיות קטנות כמו החולדות. בניגוד לדעת הממונים עליו, הקים אז מקקולום באוניברסיטת ויסקונסין, לראשונה בארצות הברית, מושבה לחולדות מעבדה לבנות.

המחקרים שבוצעו בנושא בשנים 1906-1913 הצביעו על כך שחולדות וחיות קטנות אחרות שהוזנו בתזונה המבוססת על חלבונים, פחמימות, שומנים, ומלחים אנורגניים מבודדים ומטוהרים, נפגעו מהר בבריאותן, מצבם הגופני הידרדר ומתו תוך שבועות ספורים. לדברי מקקולום "השאלה החשובה ביותר בתחום התזונה היא לגלות אילו חומרים חסרים באותן דיאטות".[1].

בהתחלה חשד מקקולום כי הכשל התזונתי של דיאטות מסוימות נגרם על ידי חוסר הטעם (lack of palatibility) וחוסר האטרקטיביות של המזון. הוא סבר כי תזונה טעימה יותר והגורמת לאכילה בכמויות מזון מספיקות, תהיה מתאימה.

אולם אוסבורן ומנדל מתחו בקורת על השערה זו. הם הוכיחו שדיאטות חלבונים צמחיים אינן מיטיבות בלי הוספת "חלב חופשי מחלבונים". תוספת כזאת גרמה לגדילה טובה של החולדות גם ללא שימוש בתוספי טעם. שני החוקרים שיערו כי מקקולום התרשל בכמה מניסוייו. מקקולום עצמו הודה בטעות והקדיש לאחר מכן את זמנו ומרצו לניסויים מוקפדים יותר שכללו אנליזה של הגורמים מקדמי הגדילה בתוך "החלב החופשי מחלבונים". יחד עם עוזרת המחקר שלו, בשנים 1909 -1916, מרגרט דייויס, הוא הצליח לבודד את הוויטמין הראשון המסיס בשומן, וכינה אותו "ויטמין A".

החל משנת 1917 היה פרופסור באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הראשון שלימד "היגיינה כימית".

לפי המלצתם של מקקולום וסי. קנדי הונהג השימוש באותיות האלפבית בשמות הוויטמינים החל משנת 1916[2].

גילוי ויטמין B1[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקרים ההולנדים כריסטיאן אייקמן וחריט חריינס חיפשו את סיבת מחלת בריברי וחקרו את הקשר שלה לאכילת האורז המקולף. ברוח התגליות של לואי פסטר סבר אייקמן שבריברי נגרמת על ידי חיידקים. לעומת זאת מקקולום חקר את סיבות הפגמים בגדילה. בניסויים שערכו מקקולום ומרגרט רייס בעזרת דפוסי תזונה שונים אצל חולדות, הם גילו כי ה"חומר האנטי-נאוריטי" (כלומר, המונע היווצרות פולינאוריטיס) אותו תארו אייקמן וחריינס הוא זהה ל"ויטמין B" המסיס במיים.תגלית זו מופיעה בסעיף 8 ברשמית המסקנות של מקוולום ורייס.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמר מקקולום היה נשוי משנת 1907 לקונסטנס קארות', אותה הכיר בלורנס, קנזס, וממנה התגרש כעבור הרבה שנים. לזוג נולדו חמישה ילדים, בן - דונלד, שהפך לרופא, וארבע בנות - ג'ין וסטוויק, מרגרט ספרייג, קתלין אולברייט, ואלסבת פוקס. כשחי בבולטימור, בשנת 1945 התחתן מקקולום שוב עם ג'.ארנסטין בקר,דיאטנית שכתבה יחד עם איתו כמה ספרים.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Transactions of the Kansas Academy of Science, Vol.85, Nr.3 (1982) Kansas Academy of Science pp.142-151

מבחר פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • E. V. McCollum und M. Davis: The necessity of certain lipins in the diet during

growth. In: Journal of Biological Chemistry. Band 15, 1913, S. 167–175.

  • E. V. McCollum und C. Kennedy: The dietary factors operating in the production of polyneuritis. In: Journal of Biological Chemistry. Band 24, 1916, S. 491–502.
  • E. V. McCollum, N. Simmonds, J. E. Becker und P. G. Shipley: Studies on experimental rickets. XXI. An experimental demonstration of the existence of a vitamin which promotes calcium deposition. Journal of Biological Chemistry. Band 53, 1922, S. 293–312.
  • A History of Nutrition: The Sequence of Ideas in Nutrition Investigations. Houghton Mifflin, Boston 1957.
  • From Kansas Farm Boy to Scientist. University of Kansas Press, Lawrence 1964.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Harry G.Day 1974 עמוד 275
  2. ^ Harry G.Day 1974 עמוד 278