אלן טורן
.jpg) | |
| לידה |
3 באוגוסט 1925 Hermanville-sur-Mer, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביוני 2023 (בגיל 97) הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| שם לידה |
Alain Louis Jules François Touraine |
| מדינה |
צרפת |
| ענף מדעי |
סוציולוגיה של העבודה, סוציולוגיה של הטכנולוגיה, סוציולוגיה |
| השכלה | |
| תפקיד |
נשיא החברה הצרפתית לסוציולוגיה (1968–1970) |
| תלמידי דוקטורט |
מנואל קסטלס, Éric Macé, Laurent Visier, Danilo Martuccelli, Yvon Le Bot, Claudia Serrano, Maryse Potvin, Eugenio Tironi, Jacques Barbichon, Agnès Roche, קווין מקדונלד, Ilán Bizberg, Christian Topalov, François Dubet, Carlos Alba Vega, Sam Bourcier, Farhad Khosrokhavar, Patrick Guiol, Michel Wieviorka, Kristina Orfali |
| אב |
Albert Touraine |
| בת זוג |
Simonetta Tabboni |
| ילדים |
מריסול טורן, Philippe Touraine |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אלן טורן (בצרפתית: Alain Touraine; 3 באוגוסט 1925 – 9 ביוני 2023) היה סוציולוג צרפתי, מן הדמויות הבולטות בסוציולוגיה האירופית במחצית השנייה של המאה ה־20. טורן נודע במחקריו על עבודה, תנועות חברתיות, מודרניזציה ושינויים חברתיים, ונחשב לדמות מפתח בהתפתחות הסוציולוגיה של העבודה בצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה.
טורן כיהן כמנהל מחקר בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (EHESS), שם ייסד את המרכז לחקר תנועות חברתיות. בראשית דרכו עסק בעיקר בניתוח יחסי עבודה, תיעוש ומעמד הפועלים, ובהמשך הרחיב את מחקריו לעיסוק בתנועות מחאה ובשינוי חברתי. הוא חקר בין היתר את תנועת הסטודנטים של מאי 1968 בצרפת ואת תנועת סולידריות בפולין הקומוניסטית, ותרם לפיתוח גישות תאורטיות להבנת תפקידם של שחקנים חברתיים בעיצוב המציאות הפוליטית והחברתית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורן למד בילדותו בתיכון לואי הגדול בפריז, והתקבל לאקול נורמל סופרייר בשנת 1945. הוא הפסיק את לימודיו במוסד זה לצורך מסע מחקר בהונגריה, ולאחר שובו לצרפת עבד במכרה בואלנסיין במהלך השנים 1947–1948. ניסיונו של טורן בסביבה התעשייתית, לצד היכרותו עם ספרו של הסוציולוג ז'ורז' פרידמן, "הבעיות האנושיות של המיכון התעשייתי", הובילו אותו לשוב ללימודי היסטוריה באקול נורמל סופרייר ולעבור את בחינות האגרגציה בהיסטוריה בשנת 1950.
באותה שנה הוא הפך לחוקר סוציולוגיה ב־CNRS, ועבד בתת–התחום החדש של הסוציולוגיה של העבודה תחת הנחייתו של פרידמן. טורן ערך מחקר שדה במפעל המכוניות של רנו בבולון-ביאנקור שבפריז, מחקר אשר הוביל למונוגרפיה הסוציולוגית הראשונה שלו שיצאה לאור בשנת 1955.[1] בשנת 1952 קיבל מענק מקרן רוקפלר ללימודים באוניברסיטת הרווארד לצד טלקוט פרסונס.
טורן הגן על שתי עבודות הדוקטורט שלו באוניברסיטת פריז בשנת 1964. התזה המרכזית שלו פורסמה כספר בשם "Sociologie de l'action" בשנת 1965, והתזה המשנית שלו פורסמה בשם "La conscience ouvrière" בשנת 1966.
טורן היה אב לשני ילדים: מריסול טורן, שכיהנה כשרת הרווחה והבריאות של צרפת בין השנים 2012–2017 בממשלותיהם של ז'אן-מארק ארו ומנואל ואלס, ופיליפ, פרופסור לאנדוקרינולוגיה בבית החולים פיטייה סלפטרייר בפריז.
טורן הלך לעולמו בפריז ב–9 ביוני 2023, בגיל 97.[2]
עבודתו המדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחלק מהדור הראשון של סוציולוגים של העבודה בצרפת לאחר מלחמת העולם השנייה, היה טורן חלוץ במחקר שדה סוציולוגי במסגרות תעשייתיות בצרפת. הוא הושפע מהסוציולוגיה התעשייתית האמריקאית ומתחום יחסי העבודה, וכן ממחקרי הסקרים של פול לזרספלד.[3] מחקרו של טורן על רנו משנת 1955 ניסח את תאוריית ה–"ABC" של האוטומציה, שאומצה על ידי סוציולוגים רדיקליים של "מעמד הפועלים החדש" בשנות ה–60.[4]
עבודתו המאוחרת של טורן לאחר שנת 1960 התבססה על "סוציולוגיה של פעולה", אותה כינה "אקציונליזם". לפי תפיסה זו, החברה מעצבת את עתידה באמצעות מנגנונים מבניים ומאבקים חברתיים פנימיים. בספרו התאורטי הראשון, "Sociologie de l'action", תפס טורן את האקציונליזם כחלופה לפונקציונליזם של טלקוט פרסונס, כלפיו הביע זלזול לעיתים קרובות במהלך הקריירה שלו.[5]
טורן כיהן כפרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פריז נאנטר כאשר פרצה בה תנועת הסטודנטים של מאי 1968. הוא בחן את התנועה מקרוב וכתב עליה את אחד המחקרים הראשונים. שנת 1968 סימנה מעבר בעבודתו מעיסוק בעבודה ובמעמד הפועלים לעבר התמקדות בתנועות חברתיות.[6] טורן, שהיה תאורטיקן מרכזי של "החברה התעשייתית", פרסם בשנת 1969 את אחד הספרים הראשונים שניסחו את המושג "חברה פוסט–תעשייתית", אם כי הסוציולוגים האמריקאים דניאל בל ודייוויד ריסמן כבר השתמשו במונח זה קודם לכן.[7]
עניינו העיקרי לאורך רוב הקריירה שלו היה תנועות חברתיות. הוא חקר וכתב רבות על תנועות פועלים ברחבי העולם, ובמיוחד באמריקה הלטינית ובפולין, שם צפה בעלייתה של תנועת הדיסידנטים "סולידריות". במהלך שהותו בפולין הוא פיתח את שיטת המחקר של "התערבות סוציולוגית".
טורן זכה לפופולריות רבה באמריקה הלטינית וביבשת אירופה. עם זאת, הוא לא זכה לאותה מידה של הכרה בעולם דובר האנגלית, אף על פי שמחצית מספריו תורגמו לאנגלית. בשנת 1969 הוא השתתף בפרויקט אוניברסיטאס שאורגן על ידי האדריכל הארגנטינאי אמיליו אמבז.
תארים וכיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2007 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה של קטלוניה.[8] בשנת 2010 הוענק לו, יחד עם זיגמונט באומן, פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח.[9] טורן קיבל את עיטור לגיון הכבוד בשנת 2014, במהלך כהונתה של בתו מריסול כשרה בממשלת צרפת.[10]
קריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Touraine, Alain (1955). L'évolution du travail ouvrier aux usines Renault. Paris: CNRS.
- ↑ Birnbaum, Jane (9 ביוני 2023). "Alain Touraine, a leading French sociologist, has died". Le Monde (באנגלית).
- ↑ Chapoulie, Jean-Michel (1991). "La seconde fondation de la sociologie française, les États-Unis et la classe ouvrière". Revue française de sociologie. 32 (3): 321–364. doi:10.2307/3322321. JSTOR 3322321.
- ↑ Masson, Philippe (2017). Les enquêtes סוציולוגיות en France depuis 1945. Paris: La Découverte. pp. 37–56.
- ↑ Touraine, Alain (1977). Un désir d'histoire. Paris: Stock. pp. 64–67.
- ↑ Touraine, Alain (1971). The May Movement: Revolt and Reform. תורגם ע"י Mayhew, Leonard. New York: Random House.
- ↑ Brick, Howard (1998). "Optimism of the Mind: Imagining Postindustrial Society in the 1960s and 1970s". American Quarterly. 44 (3): 348–380. doi:10.2307/2712981. JSTOR 2712981.
- ↑ "Honoris causa: Alaine Touraine - UOC". www.uoc.edu.
- ↑ (אורכב 31.05.2010 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ Temps de Lecture 2 min. (20 באפריל 2014). "Légion d'honneur : Alain Touraine, Françoise de Panafieu et Renaud Lavillenie parmi les promus". Le Monde.fr. Lemonde.fr.
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|