אלעזר הכהן הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אלעזר היה כוהן גדול יהודי (260 - 245 לפנה"ס) בימי בית שני. הוא היה בנו של חוניו הראשון ואחיו של שמעון השני.[1]

אלעזר היה הכהן הגדול המעורב בתקשורת עם תלמי השני שנדונה באיגרת אריסטיאס. על פי האיגרת, שלח אלעזר שבעים ושניים זקנים יהודים, שישה מכל שבט משבטי ישראל, אל האי פארוס על מנת לספק לספריית אלכסנדריה תרגום יווני לתורה, המכונה גם תרגום השבעים.[2]

יורש מקומו היה דודו מנשה.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כהן גדול (כולל רשימת הכהנים הגדולים לישראל)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ingrid Hjelm (1 בינואר 2000). The Samaritans and Early Judaism: A Literary Analysis. Continuum International Publishing Group. עמ' 133–. ISBN 978-1-84127-072-2. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2012. 
  2. ^ James J. Clauss; Martine Cuypers (17 במאי 2010). A Companion to Hellenistic Literature. John Wiley & Sons. עמ' 419–. ISBN 978-1-4051-3679-2. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2012. 
  3. ^ H. T. Spence (2010). The Canon of Scripture. Foundations Bible College. עמ' 148–. ISBN 978-1-882542-52-9. בדיקה אחרונה ב-16 בדצמבר 2012. 
תארים יהודיים
קודמו בתפקיד:
שמעון השני
כהן גדול
אמצע המאה ה־3 לפנה"ס
יורש התפקיד:
מנשה דודו