אלעזר וינריב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלעזר וינריב
לידה 23 בנובמבר 1937 (בן 86)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, האוניברסיטה העברית בירושלים, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט יהושע אריאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה הפתוחה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה של ההיסטוריה, פילוסופיה של המוסר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלעזר וינריב (נולד ב-23 בנובמבר 1937) הוא חוקר בתחומי הפילוסופיה של ההיסטוריה והפילוסופיה של המוסר, ופרופסור חבר בגמלאות לפילוסופיה במחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה. היה חבר הסגל הבכיר הראשון בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה בין השנים 1979–2005.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינריב נולד בירושלים. אמו, ד"ר ברוריה וינריב (ביאטה רוזנפלד), הייתה ד"ר לספרות גרמנית, שהתמחתה בדמותו הספרותית של הגולם, כתבה דוקטורט על גלגולי אגדת הגולם בספרות הגרמנית, ופרסמה אותו גם כספר.[1] [2] אביו, פרופ' ברנרד (יששכר דב) וינריב היה פרופ' להיסטוריה של עם ישראל ומומחה לתולדות יהודי פולין, ולימד במכללת דרופסי בפילדלפיה. שני ההורים עלו מגרמניה, כשקודם לעלייתם למדו בבית המדרש לרבנים בברסלאו ע"ש זכריה פרנקל והשלימו את לימודי הד"ר באוניברסיטת ברסלאו. כשהיה בן שנה התגרשו הוריו, אביו היגר לארצות הברית, התחתן שם פעם שנייה ונולדו לו שני ילדים, ו-וינריב נשאר בארץ עם אמו, וגדל והתחנך בכפר ילדים ונוער אהבה בקריית ביאליק, ששם הועסקה אמו כמזכירה וכמורה לאנגלית. בבית הספר התיכון למד בתיכון קריית חיים והיה חבר בתנועת הנוער העובד.

בשנים 1955–1958 התגייס במסגרת גרעין נח"ל שנשלח לקיבוץ אלומות ושירת בנח"ל המוצנח. לאחר שחרורו נשאר בקיבוץ אלומות כחבר קיבוץ עוד ארבע שנים (1958–1962).

בשנת 1962, עבר לירושלים, למד באוניברסיטה העברית וסיים בה תואר ראשון, שני ושלישי: בשנים 1962–1965 למד לתואר ראשון בהיסטוריה כללית ופילוסופיה, ובשנים 1965–1969 למד לתואר שני גם כן בהיסטוריה ופילוסופיה. עבודת המ.א. שלו עסקה ב"אתיקה אנליטית".[3] בשנים 1969–1973 למד לתואר שלישי. במסגרת לימודיו לתואר שלישי קיבל מלגת לימודים, ונסע לשנת השתלמות באוניברסיטת אוקספורד, שם השתלם בהדרכתו של ד"ר פטריק גרדינר (אנ') שהיה עמית במודלן קולג'. את עבודת הדוקטור שעסקה בלשון ההסבר המקובלת בכתבים היסטוריים במאה ה-20, כתב בהדרכתם של פרופ' יהושע אריאלי ואדוארד יצחק יעקב (אי"י) פוזננסקי.[4] כמו כן למד לתעודת הוראה בהיסטוריה.

בזמן לימודיו עבד לפרנסתו בכמה עבודות: בשנים 1967–1968 היה מורה להיסטוריה ואזרחות בבית הספר התיכון על שם מיי בויאר בשכונת קריית יובל, ובשנים 1968–1980 עבד כעורך מדור פילוסופיה באנציקלופדיה העברית וכתב עשרות ערכים בפילוסופיה והיסטוריה. כמו כן, עבד באוניברסיטה העברית, תחילה כאסיסטנט ואחר כך כמדריך-ד"ר.

בשנת 1979 עבר לאוניברסיטה הפתוחה, והוענקה לו דרגת מרצה בכיר. הוא ייסד את תחום הפילוסופיה באו"פ וכתב את הקורס הראשון בתחום הפילוסופיה שם ("בעיות בפילוסופיה של המוסר"), ובהמשך כתב את ספרי הלימוד הראשונים בעברית בענפים רבים של הפילוסופיה.

בשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור חבר. בשנת 2005 פרש לגמלאות, אך הוא ממשיך לעסוק בכתיבה אקדמית.

במהלך השנים היה, במקביל למשרתו, מורה מן החוץ באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באוניברסיטת תל אביב, ובאוניברסיטה העברית.

בשנת 2022 תרם את הספרים מספרייתו לספריית האוניברסיטה הפתוחה.

תחומי התעניינותו המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמחותו בזמן לימודיו הן בהיסטוריה והן בפילוסופיה כיוונה את וינריב להתעניין בשאלות מתודולוגיות על ההיסטוריה. במהלך השנים ניסה להשיב על השאלה: "מה מנסים היסטוריונים לעשות?" והנושא ליווה אותו כל שנות עבודתו.

באוטוביוגרפיה שלו סיכם וינריב את עיסוקו: "אף שלמדתי היסטוריה ופילוסופיה...ורכשתי ידע רב בשני התחומים...לא נעשיתי לא להיסטוריון ולא לפילוסוף. לא הייתי מסוגל, אישית, לזהות את עצמי בתור כזה או כזה, וכל ימי חיי התבוננתי במבט אירוני על שני התחומים ועל העיסוק בהם ועל עצמי".[5] ובהמשך הוא מסכם: "במשך רוב הזמן, מתחילת דרכי המקצועית בפילוסופיה ועד היום הייתי היחידי אולי בארץ שעסק ברצינות בפילוסופיה אנליטית של ההיסטוריה, ועל הנושא הזה עבדתי בבדידות מוחלטת כמעט, ואם כיום מישהו לוקח את הנושא לידיו, הוא עושה זאת בדרך כלל תוך שימוש בחומרים הלקוחים מאצלי".[6]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב לארבעה (שתי בנות ושני בנים). אחד מילדיו, ד"ר איתי וינריב, מלמד תולדות אמנות ימי הביניים במכללת בארד (אנ') בניו יורק.

מתגורר ברעננה.

ספר לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו לגמלאות, יצא ספר לכבודו בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה: אמיר הורוביץ, אורה לימור, רם בן-שלום, אבריאל בר-לבב (עורכים), העבר ומעבר לו: עיונים בהיסטוריה ובפילוסופיה - שי לאלעזר וינריב, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2006.

בהקדמה לספר זה מסכם אמיר הורביץ את מפעלו הפילוסופי של וינריב כ"מפעל עצום... הבא לידי ביטוי באלפי עמודים... וספרי קורס (textbooks) המרכיבים תוכנית לימודים כמעט מלאה... חומר קריאה חשוב ביותר לתלמידי פילוסופיה ולקוראי פילוסופיה בעברית בכלל". לדבריו, "מפעלו של וינריב מהווה תרומה גדולה לתרבות העברית בכלל".[7]

קורסים שפיתח במסגרת האוניברסיטה הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינריב פיתח 8 קורסים אקדמיים בפילוסופיה במהלך שנות עבודתו באוניברסיטה הפתוחה, והם מהווים את עיקר תרומתו ללימודי הפילוסופיה. קורסים אלה הם חלק מרכזי בלימודיהם הפילוסופיים של סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה וגם באוניברסיטאות אחרות בארץ. ל-7 מן הקורסים הוא כתב את חומרי הלימוד, ובקורס נוסף היה אחראי אקדמי על תרגום קורס של האוניברסיטה הפתוחה באנגליה והתאמתו לסטודנטים דוברי העברית:

  • בעיות בפילוסופיה של המוסר (קורס פתיחה)
  • מדיקרט ועד יום: פילוסופיה במאות ה-17 וה-18 (קורס רגיל)[8]
  • פילוסופיה יוונית: מתאלס עד אריסטו (קורס רגיל, שנכתב בשיתוף עם פרופ' שמואל שקולניקוב מהאוניברסיטה העברית)
  • עיון ב"הקדמות" של קאנט (קורס מתקדם)
  • חשיבה היסטורית (קורס מתקדם)
  • דת ומדינה - היבטים פילוסופיים (קורס מתקדם)
  • על שוויון ואישוויון - מבט פילוסופי (קורס מתקדם)[9]
  • מבוא לאסתטיקה (קורס רגיל שתורגם מאנגלית)

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלעזר וינריב, פרקי חיים, רעננה, הוצאה עצמית, 2022.

ספרי האוניברסיטה הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הקורסים שפיתח באוניברסיטה הפתוחה כתב וינריב את הספרים הבאים:

בתחום הפילוסופיה של ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חשיבה היסטורית א: פרקים בפילוסופיה של ההיסטוריה, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1985.
  • חשיבה היסטורית ב: קובץ מאמרים בפילוסופיה של ההיסטוריה, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1987.
  • היסטוריה - מיתוס או מציאות? מחשבות על מצב המקצוע, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2002.
  • פוסטמודרניזם והיסטוריה: מבחר מאמרים, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2003 (קובץ מאמרים)
  • מה מנסים היסטוריונים לעשות?, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2017.

בתחומי פילוסופיה אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעיות בפילוסופיה של המוסר, מהדורה ראשונה, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1980, מהדורה שנייה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2008 (הקורס כולל 12 יחידות לימוד בשלושה ספרים).
  • מדיקרט עד יום: פילוסופיה במאות ה-17 וה-18, מהדורה שנייה, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2017 (הקורס כולל 12 יחידות לימוד)
  • עיון ב"הקדמות" של קאנט, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1996 (הקורס כולל 4 יחידות לימוד)
  • פילוסופיה יוונית: מתאלס עד אריסטו, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2001 (עם שמואל שקולניקוב).

בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בהוצאות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינריב פרסם מאמרים רבים בכתבי העת הלועזיים: Inquiry, History and Theory, Philosophy and Phnomenological Research, Philosophical Quarterly ובעברית בכתבי העת: עיון, זמנים והיסטוריה. להלן מבחר מהם:

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מחדלים", בספר: יהודה מלצר (עורך), לשון, מחשבה, חברה: קובץ מוקדש לזכרו של יהושע בר-הלל, ירושלים, הוצאת מאגנס, 1978 (הודפס גם בכתב העת עיון)
  • "לשוחח עם בני הדורות הקודמים ולנסוע לארצות שונות", זמנים, (134/133) 144
  • מה היה אילו...?, זמנים, (33) 28
  • מה קרה לקפיטן קוק? פרשה אתנו-היסטוריוגרפית, זמנים, (74) 4
  • נפילתו ועלייתו של הנראטיב ההיסטורי, זמנים, (52) 20
  • סרנדיפיות (מסה), זמנים, (98) 118
  • 'רשומון' וההיסטוריון, זמנים, (86) 22
  • שבילים מתפצלים, זמנים, (115) 98

בלועזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Descriptions of actions and their Place in History, in Y. Yovel, (ed.), Philosophy of History and Action, Jerusalem, Magnes, 1978.
  • Hermeneutics and History, Zeitschrift fur allgemeine Wssenschaftstheorie,7, 1976.
  • Historiographic Counterfactuals, in Aviezer Tucker (ed.), A companion to the Philosophy of History and Historiography, Wiley-Blackwell, 2009.
  • If We Write Novels So, How Shall We Write History?, Clio, 17, 1988.
  • The Justification of a Causal Thesis, History and Theory, 14, 1975.
  • Re-enactment in Retrospect, The Monist, 72, 1989.
  • Von Wright on Historical Causation, Inquiry, 17, 1974.
  • Omissions and Responsibility, The Philosophical Quarterly, 30, 1980.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיא בייגר, "מבט פילוסופי על היסטוריוגרפיה עבור קוראי עברית" (על ספרו של וינריב, "מה מנסים היסטוריונים לעשות?"), היסטוריה, גיליון 43–44, עמ' 199.
  • יורם ברונובסקי, "מדע כולל של הבלתי אפשרי" (על ספרו של וינריב "חשיבה היסטורית"), הארץ/ תרבות וספרות, 4 ביולי 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלעזר וינריב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Beate Rosenfeld, Die Golemsage und ihre Verwertung in der deutschen Literatur, Breslau: University of Breslau, 1934
  2. ^ בסרט שעשתה אילנה כהן-פנר "אמא והגולם" מספר פרופ' אלעזר וינריב על אמו, שחקרה את סיפורי הגולם בתרבות הגרמנית, וההשפעה שהייתה לגולם ולמחקר על חייו ועל חייה.
  3. ^ עבודת המ.א. בפילוסופיה פורסמה כמאמר בכתב העת "עיון".
  4. ^ אלעזר וינריב, הסבה ופעולה אנושית בהיסטוריה: ניתוח לשון ההסבר המקובלת בכתבים ההיסטוריים במאה ה-20 (חיבור לשם קבלת דוקטור בפילוסופיה בהדרכתם של יהושע אריאלי ואדוארד יצחק יעקב פוזננסקי), ירושלים: האוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח, החוג להיסטוריה כללית, 1973
  5. ^ אלעזר וינריב, התנהלות מקצועית, פרקי חיים, רעננה: הוצאה עצמית, 2022, עמ' 185-186
  6. ^ אלעזר וינריב, התנהלות מקצועית, פרקי חיים, רעננה: הוצאה עצמית, 2022, עמ' 187
  7. ^ אמיר הורוביץ ואחרים, הקדמה, העבר ומעבר לו: עיונים בהיסטוריה ופילוסופיה, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2006, עמ' 11-20
  8. ^ המהדורה הראשונה של קורס זה נקראה רציונליזם ואמפיריציזם - מגמות פילוסופיות במאה ה-17 וה-18
  9. ^ 1 2 יש לשים לב כי וינריב נוהג לכתוב "אישוויון" במילה אחת ולא להפריד את הביטוי לשתי המלים "אי שוויון" כמקובל.